סיטרואן C3 (משמאל) ופולקסווגן פולו
כאשר הגיחה הפולקסווגן פולו במורד וגלשה לעבר סיטרואן C3 החדשה באתר הצילום הנבחר, הבנו שהמבחן הפעם אינו רק בין מכוניות. זהו מבחן בין מסורות ותפיסות שונות של יצרניות. כי למרות שהן פונות בהגדרה לאותו קהל – מבוסס יותר, שמחפש משהו מסוגנן, ואפילו מעט יוקרתי במכונית הקטנה שלו – הפולו וה-C3 החדשות בפירוש מגיעות אליו בדרך עיצובית שונה.
והשתיים גם נוחתות למציאות שונה: הפולו התבססה בשנים האחרונות כבון טון, וניתן לראות אותה כמכונית שנייה לאמא בשכונות יוקרה, או שלישית, לבת, בחניית המכללות. זו הייתה בשנים האחרונות אחת הקטנות הנמכרות ביותר בתחום הפרטי. סיטרואן C3 הקודמת נהנתה מהצלחה נאה בתחילת דרכה בישראל, אך עם השנים דעכה עד שנעלמה לחלוטין מהשוק.

סגנון וייחוד מול איכות
הקטנה של סיטרואן נחשפה בתערוכת פרנקפורט 2009. היא לא רק נשענת על הבסיס של קודמתה אלא גם ממשיכה את דרכה מבחינת העיצוב. אבל סיטרואן לקחו את התפיסה צעד קדימה וה-C3 נראית גדולה ואופנתית יותר. החרטום, עם סבכה גדולה ויחידות תאורה גבוהות, יוצר נוכחות אלגנטית. הצללית מעוגלת וקו השמשה המטפס מעלה, חינניים. כקינוח יש ידיות ופסי מתכת בוהקים שמעניקים זוהר מסוים. ליד הפולו היא נראית חדשנית ומעיזה, וההבדלים בצבע מכוניות ההדגמה רק חיזק את הרושם.
צילום: תומר פדר
גם תא הנוסעים נועז ומיוחד יותר מבפולו. השמשה הקדמית הגדולה (רק בגרסה המאובזרת) יוצרת תחושה אוורירית, יש מחוונים מיוחדים, ופתחי אוורור בצורה יוצאת דופן. גם גלגל ההגה נאה, אם כי עיצובו הספורטיבי עם חלק תחתון שטוח די מיותר.

לצערנו סיטרואן שמרה על קשר ל-C3 היוצאת באיכות, או יותר נכון בהיעדרה. בהשוואה לפולו ה-C3 שברירית, עם שימוש בחומרים דקים ולא תמיד נעימים למגע. כיסוי החלק העליון של השמשה הגדולה, שנע על מסילה, לא משאיר רושם מסיבי במיוחד. ועוד לא דיברנו על סוככי השמש הדקיקים ונטולי המראות שנראים כאילו נעשו מנייר אורז, או על דלת תא הכפפות. אפילו כיוון פתחי האוורור יוצר תחושה פחות איכותית מבפולו וכך כמעט כל מתג. צג המידע נמוך מדי וקשה לקריאה ביום.

המושבים נראים טוב בזכות הריפוד הנאה, אך הם פחות תומכים מבפולו. מאחור המרחב טוב, אך נחות (במיוחד לרגליים) לעומת הפולו. תא המטען נראה קטן יותר אך לפחות על הנייר הוא מעט גדול יותר. ה-C3, לסיכום, נאמנה למסורת המותג: מיוחדת אבל לא מספיק איכותית.
פולקסווגן פולו הוצגה רק חצי שנה לפני סיטרואן C3, אבל היא נראית הרבה יותר בוגרת, עם תחושה שהיא מגיעה מקטגוריה גבוהה יותר. האווירה הזו ממשיכה לתוך תא הנוסעים, כאן יש סביבת נהג סולידית ומוקפדת והנדסת אנוש טובה. המחוונים הגדולים וצג המידע שבמרכזם מחזקים את הרושם הזה. לקוחות פולקסווגן ירגישו בבית, חובבי סיטרואן ישתעממו.

הפולו קצת פחות מצוידת מה-C3 (אין בקרת אקלים מלאה ובלוטות' מקורי או בקרת שיוט, למשל) אבל היא פשוט עשויה טוב, וזה בולט גם בירידה לפרטים כמו תאורת פנים עשירה (כולל מראות האיפור), פתחי אוורור גדולים, שפע תאי אכסון (כולל מגירות מתחת למושבים) וגלגל הגה נאה. גם אפשרויות כיוון המושב נוחות יותר ותנוחת הנהיגה עדיפה.

מניעים
אבל כאשר מגיעים לחטיבות הכוח מתחלפות היוצרות היצירתיות. כאן סיטרואן היא השגרתית עם מנוע 1.6 ליטר ותיבת ארבעה הילוכים (עדיין?!), בעוד לפולו מנוע 1.2 ליטר מוגדש ותיבת שבעה הילוכים רובוטית כפולת מצמד. מנוע הפולו מייצר 105 כ"ס לעומת 120 כ"ס בסיטרואן, אבל מספק מומנט של 17.8 קג"מ כבר ב-1,500 סל"ד מול 16.3 קג"מ ב-4,200. למרות יתרון הכ"ס והשיוויון במהירות המרבית (190 קמ"ש), הפולו זריזה יותר במיאוץ מעמידה הן על הנייר (9.7 שניות לעומת 10.9 ב-C3), והן במבחן שלנו. למעשה, הפולו הייתה זריזה יותר בכל מבחן, כולל בין 50 ל-80 ומ-80 ל-120. מזל שלפחות ל-C3 מנוע שקט ומעודן יותר.
צילום: תומר פדר
הפולו מציגה לעיתים השהיות קלות בהעברת הילוכים ומנגד התיבה לעיתים ממהרת להעלות להילוך גבוה. יש לה גם השהיית טורבו קלה, הבולטת בהשוואה לפעולה החלקה יותר של ה-C3. גם הצליל של ה-1.2 אינו נעים במיוחד והתחושה מחוספסת (ולעיתים רועשת מדי בעמידה), אבל לגבי הביצועים אין ויכוח.

תיבת ה-DSG, שכרגיל קצת עסוקה מדי בעיר, מעט פחות חלקה מאוטומטית רגילה, ונוקשת בגלישה לעצירה. אבל עדיין היא עושה את העבודה ביעילות. התיבה הצרפתית ב-C3 הפתיעה בפעולה נעימה בהרבה ממה שפגשנו עד כה ב-AL4, ואפילו החבטות במעברי ראשון-שני נעלמו. ימות המשיח?
שלא במפתיע, הפולו גם הייתה חסכונית יותר. בקטעים מאומצים היא נעה סביב 10.5 ק"מ לליטר לעומת 9.6 ב-C3, ובשיוט נינוח עמדה על 13 ק"מ לליטר לעומת 11.7. נהיגה עירונית הניבה 11.5 ק"מ לליטר בפולו מול 10.5 ב-C3.

פונים
עם כיול מתלים רך, ה-C3 מזכירה צרפתיות של פעם ברכות אבל לא בדיוק. היא רוכנת בפניות, מתנדנדת בחוסר ריסון בכבישים גליים ותחת עומס מאבדת יחד עם הנהג שיווי משקל וביטחון. למרות האופי הצעיר, זו ממש לא המכונית לצלוח עימה כביש מפותל במהירות. ההיגוי הקליל לא ממש מסייע, למרות שחלק מהבוחנים העדיפו אותו על זה שבפולו.

אופיה הבוגר של הפולו ממשיך גם כאן, והיא הרבה יותר מהודקת ועושה הכל היטב. היא מעניקה תחושת ביטחון, ההיגוי מלאכותי ושתקן אך מציע פעולה ברורה, והמכונית משנה כיוון בצורה מדודה. בלמי הפולו הרגישו מעט עצבניים, אבל תחת עומס איבדו דיוק וה-C3 הייתה מעט עדיפה.
הרכות של ה-C3 משתלמת בנוחות בעיקר בעיר. הפולו מתקשה עם פגמים קטנים בנסיעה איטית אך משתפרת על שיבושים גדולים יותר, בדיוק ההיפך מה-C3 בה שיבושים גדולים במהירות גבוהה גורמים לעיתים לחבטה או רעד. ה-C3 הייתה השקטה מבין השתיים בכל מובן: רעשי רוח, כביש ומנוע.

מנצחת הדו-קרב
בסופו של יום, התוצאות ברורות. לסיטרואן C3 יש אמנם אופי ויופי, אבל הראש הכריע לטובת פולקסווגן פולו. נכון, שום דבר בה לא מפתיע או מרגש והיא אפילו צפויה מדי, אבל בסוף היום לא היה לנו ספק שהיא המכונית הטובה יותר, בעיקר בגלל שהיא הרבה יותר שלמה ומגובשת ואינה סובלת מחסרונות גדולים. זאת בניגוד ברור ל-C3, שסובלת מעליות ומורדות. הצרפתיה כבשה אותנו בעיצוב ובתפיסה, אבל איכזבה באיכות תא הנוסעים ובהתנהגות הכביש.

מה שמסייע ל-C3 בכל זאת ליצור סוג של תחרות לפולו, זה המחיר המפתה. הגרסה המצוידת שבחנו עולה 106,000 שקל, לעומת 113,000 שקל עבור הפולו. ויתור על הגג, בקרת האקלים וצמיגים במידה צנועה יותר, יוזיל את מחיר ה-C3 ל-100,000 שקל מאוד תחרותיים. הפולו, אגב, יכולה להשיב מלחמה עם גרסת 1.4 חלשה יותר משמעותית ופחות מאובזרת, שעולה 105,000 שקל.