חיים הכט – "להוריד אותם מהכביש", ערוץ 2, יום ב' 7.9 חיים הכט לא מפספס אף טריק בדרכו לשכנע את ציבור הצופים – שלא ממש זקוק לשכנוע מלכתחילה – שיש להחמיר את הטיפול בעברייני תנועה. אמהות עם התמונות של בנותיהן שנקטפו בצעירותן, המביאות את הסיפור קורע-הלב של התאונה הקטלנית. ילד בעל עיניים גדולות ועצובות שמספר כמה קשה בלי אבא. נתונים מספריים מסמרי-שיער אודות כמות הנהגים פסולי-הרשיון שממשיכים לנהוג. הקלטות סמויות של עורכי-דין שמבטיחים לנאשם להוציא אותו בזול, ממש בזול, ולא משנה מה עשה. סיפורים שהיו יכולים להיות מצחיקים אלמלא היו מרגיזים, אודות החלמאות של המערכת שהודות לבעיה ביורוקרטית לא מצליחה ליישם את שיטת הניקוד. הצבעה על חוסר האונות של משטרת ישראל בהעדר שיניים של ממש. הרחמנות המוגזמת של מערכת בתי המשפט הכורעת תחת הנטל. דוגמאות מאירות-עיניים מחו"ל, שם זה כמובן עובד אחרת. ביעילות ובקור-רוח, פינצטה-פינצטה, מפצח הכט את המורסות הכואבות של מערכת אכיפת תקנות התעבורה ושם את האצבע על הרעות החולות, תוך שימוש בלתי פוסק בביטויים שפורטים על הנימים שלנו: "משתוללים", "סדרתיים", "מצפצפים". הוא אפילו מציע שיטה, "חבילה", ארבעה צעדים מה-זה הגיוניים להורדת עבריינים סדרתיים מהכביש ולמניעת צפצוף סדרתי על שלטון החוק.
רק דבר אחד שכח חיים הכט בדרך אל הרייטינג: את כללי העיתונאות הבסיסית. במהלך כל המשדר המאד-משכנע, משך כשעה נטו, בו הוא מדבר שוב ושוב על עברייני התנועה הכבדים, אלו שקיבלו מהמדינה חידלת-האישים "רשיון להרוג", לא מראה הכט ולו פעם אחת משהו שכל כך מתבקש ונדרש: נ-ת-ו-נ-י-ם. הוא אינו מצביע, אפילו פעם אחת, על קשר עובדתי בין עבריינות תנועה לבין מעורבות בתאונות. כאשר הוא מדבר על החרמת רכבים – נושא ראוי לדיון, ללt ספק – הוא נשען על אילנות גבוהים: "בארה"ב זה מצליח". מה זאת אומרת מצליח – "זה אפקטיבי, זה מיידי".
מצליח – לפי מה? איפה סטטיסטיקת התאונות שמוכיחה כי מה שנהוג בארה"ב עובד? האם יש שם פחות תאונות מאשר אצלנו? האם יש שם פחות תופעה של נהיגה ללא רשיון?
ה"מומחים" שמציג הכט עושים את מלאכתם נאמנה עבורו. "עברייני התעבורה הסדירים הם סוג של פסיכופאטים", קובע אחד הפרופסורים במהלך הצגת סיפורה הכואב של משפחה שנפלה קורבן לנהג משאית, צובר-עבירות כבד ביותר. "הם מחפשים ריגושים". אני תמה מתי בפעם האחרונה ישב הפרופסור מאחורי הגה של משאית וטחן את כבישי הארץ יום אחרי יום. ריגוש? מזמן לא נתקלתי בניתוק כל כך בוטה בין מגדלי-השן של האקדמיה למציאות שמתחוללת בכבישים, אבל את הכט זה לא ממש מענין. הוא את הציטוט שלו קיבל.
צילום: מנהל
כן, בוודאי שהכט יבחר להציג את נהג המשאית עם 180 ההרשעות הקודמות שכנראה נרדם על ההגה וקטל חצי משפחה. במיוחד אם מדובר בדמות בעלת התנהגות אנטי-סוציאלית במיוחד שקל מאד לראות בו נבל ורשע. אבל הוא לא מספר לנו שעל כל אחד כזה יש עוד 100 עם עבר נקי או כמעט נקי, אשר היו מעורבים בתאונות קשות או קטלניות.
הוא מדבר על האופנוען שרכב כאשר הוא בפסילה בשל עבירות קודמות, ולא מדבר על כל אלו שבלי עבר שכזה היו מעורבים בתאונות. במלים אחרות, ההצבעה שלו על אוכלוסיית עברייני-התנועה כיעד ראשון במעלה לפתיחת חזית-קרב אינה נשענת על עובדות של ממש, ובאותה מידה יכל להחליט, אנא עארף, שאמהות בחודש הרביעי להריונן הן המסוכנות ביותר על הכבישים בגלל השינויים ההורמונליים המשתוללים בגופן. אבל אז זה היה מצטלם פחות טוב, ואי אפשר היה להשתמש בכיתובים מאירי עיניים בנוסח "117 עבירות קודמות". הכט גם לא טורח לפרט כמה מתוך העבירות הנ"ל הן טכניות – חניה, רשיון לא בתוקף, כאלה שאינן קשורות בשום צורה לתאונות או לסיכוי למעורבות בתאונות.
האם זה אומר שהכט ומעשיו פסולים לחלוטין? בהחלט לא. ההצבעה שלו על העומס הבלתי-נסבל בבתי המשפט לתעבורה בהחלט במקומה, אפילו שהוא מראה רק פן אחד שלה, לא מדבר על כל אלו שזכותם הבסיסית לדיון משפטי הוגן נמנעת מהם בשל להיטות השופטים לסגור ענין ולהתקדם הלאה, וחוטא בשגיאה הבסיסית ביותר כאשר הוא מגדיר את כל אלו שמופיעים לדין בבתי המשפט כעבריינים, להבדיל מההגדרה הנכונה – נאשמים. באופן דומה, טוב שהכט מעלה על נס אוזלת ידה של המדינה בכל הקשור לפסולי-רשיון. נושא הענישה בבתי המשפט – ובכן אין זו בעיה לאומית לא רק בתחום התעבורה, והיא ראויה לדיון קצת יותר מקיף ומעמיק מאשר שלהוב-היצרים הטלביזיוני של הכט. גם הוא הרי יודע שעסקאות-טיעון הן חלק מחיינו, לטוב ולרע, כמו עורכי-דין שעצם הגדרת תפקידם ומקצועם הוא לעשות הכל למען מרשיהם.
ובכלל, תאונות דרכים הן בעיה לאומית, והמיצג שמייצר הכט כאילו הטיפול בעבריניי התנועה הכבדים מהווה פתרון-קסם לאותה בעיה הוא אולי הפן המסוכן ביותר של שיטתו. זבנג וגמרנו? סיסמאות כמו Time is blood – באמת, מבריק – נשמעות נהדר, אבל אוי, אם זה רק היה כל כך קל ופשוט. בפועל, "עסקת החבילה" שהצליח הכט לכאורה למכור לשר התחבורה (ובינינו, נראה היה כאילו השר כץ מוכן לומר כל דבר ולחתום על כל מסמך ובלבד שהנודניק יעזוב אותו בשקט כבר) תגרום לנו אולי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו, אבל התרומה שלה למאבק בתאונות הדרכים תהיה שולית – כי בסופו של דבר, ובניגוד מוחלט לדברי אחת המומחיות שהתבטאו בתכנית, רובן המכריע של התאונות נגרמות על ידי אנשים נורמטיביים שאינם פורעי-חוק מועדים. אני ואתה ואשתך ואמא שלה. ולתאונות הללו, החרמת מכוניות ו/או השלכתם לכלא של נוהגים בפסילה (כמה כאלו, אגב, מעורבים בתאונות עם נפגעים? עוד משהו שהכט לא מספר לנו) לא ממש ישנו. הטיפול שנדרש – כמו בתחומים בעיתיים נוספים של החברה הישראלית – הוא הרבה יותר מעמיק.
