בימים כתיקונם אנחנו לא מאלו שמתלהבים מכל פנטזיית-רטרו של איזה מעצב סלובקי עלום-שם. טוב, בעצם אנחנו כן, אבל לא זה הענין. הפעם לא מדובר בפנטזיה אלא ביצירה בשר-וקרבון של סדנה אמריקנית בשם Rizk Auto, אשר מביאה לנו פרוייקט יוצא דופן: RA, מכונית רטרו שמיוצרת במיטב טכנולוגיות ההי-טק הנוכחיות. התוצאה לא רק עוצרת נשימה מבחינה ויזואלית – לטעמנו הנוסטלגי, על כל פנים – אלא גם משלבת איכות ייצור גבוהה ביותר. על הנייר, על כל פנים.
ההשראה ל-RA מגיעה מהאסטון מרטין DBR2, מכונית מסלול טהורה פתוחת-גג מסוף שנות ה-50' שנועדה למירוצי מכוניות ספורט אך נהנתה מקריירה בנילאומית קצרה בלבד בשל שינוי תקנות הקטגוריה. בין הנהגים שהתחרו וניצחו עימה היה סטירלינג מוס. יוצרו רק שני עותקים ממנה, והאחת ששרדה במצב אותנטי החליפה ידיים במכירה פומבית לפני מספר שנים תמורת קרוב ל-3 מיליון דולר. היא גם זכתה בפרס "בחירת העם" במפגש הקלסיות היוקרתי ב-Pebble Beach.
הקווים הקלסיים של ה-DBR2 קסמו כנראה לאנשי ריזק – והם החליטו לשחזר אותם, אבל הם לא היו בענין של רפליקה של ממש. הם רצו את העיצוב והאווירה, אבל תוך שימוש במיטב הטכנולוגיה העכשווית והמילה האחרונה בחומרי תעשיית החלל. הם תכננו שילדה שהיא למעשה מבנה מונוקוק מקרבון ו"חלת דבש" מאלומיניום, עטופה במרכב העשוי שילוב של קרבון ונומקס – חומר פלסטי קל ובעל תכונות המסייעות למניעת התלקחות אש וכושר גבוה לספיגת אנרגיה. שיטות תעופתיות אומצו כדי לייצר את השילדה, בין היתר בסיוע מומחה מעולם פורמולה 1. הסדנה טוענת כי מדובר במכונית קשיחה יותר מכל מכונית סדרתית אחרת אי-פעם – וזו חתיכת הצהרה יומרנית. כחומר בידוד נבחר חומר המכונה Aerogel, שנוצר בסיוע נאנו-טכנולוגיה ובין היתר נמצא בשימוש ברכבי החלל של נאסא. הי-טק, כבר אמרנו?
באתר החברה, אגב, יש פירוט מלא להפליא של תכונות החומרים השונים, כולל התקן לפיו נבדקו והתוצאה שהשיגו בעשרות בדיקות. האתר מראה גם את הליכי הייצור המתקדמים והמוקפדים, כגון חיתוך בלייזר ובסילון מים (Water Jetting). הסדנה מציעה ללקוחות, אגב, להותיר את תא הנוסעים בלתי-מדופן כך שניתן יהיה לראות את משטחי הקרבון החשופים. עם זאת, החברה תשמח לרפד או לצבוע את המשטחים הלו לפי בחירת הלקוח.
גם המיתלים והבלמים שייכים למאה ה-21 ולא לשנות ה-50'. המיתלים עצמאיים בכל הפינות עם עצמות עצה כפולות מלפנים. רביעיית בלמי דיסק מאווררים מתוצרת Wilwood מותקנים פנימה (Inboard) כך שאינם נעים עם הגלגלים ורכיבי המיתלים – במלים אחרות, אינם מצטרפים למשקל הבלתי-מוקפץ. רוצים עוד? המושבים מגיעים מיצרן הכסאות המשרדיים הנחשב למוביל בעולם, הרמן מילר. הם משתמשים באותם עקרונות ארגונומיים, אותו מבנה בסיסי ואותו אריג-רשת מאוורר, וכאן קיבלו גם תושבות מתכווננות לעל הכיוונים שתוכננו במיוחד כדי לאפשר כיוון נוח של תנוחת הנהיגה. בנוסף, הדוושות נעות קדימה-אחורה בשיעור של קרוב ל-40 ס"מ. סדנת ריזק אפילו ייצרה בעצמה את המנגנון לכיוון ההגה מעלה-מטה. כל הכוונונים מאפשרים לנהגים מ-1.50 ועד 1.97 מ' לנהוג ב-RA בנוחות. הסדנה תשמח לדאוג גם לנהגים בעלי מידות החורגות מתחומים אלה ולתפור עבורם את תנוחת הנהיגה במיוחד.
ומה לגבי המנוע? ובכן כאן שמרה הסדנה אמונים למקור, לפחות ברמה העקרונית. ה-DBR2 צוידה במנועי 6 ציל' טוריים, וגם ה-RA מגיעה כסטנדרד עם מנוע כזה. אמנם לא מתוצרת אסטון-מרטין, אבל קרוב: מנוע ה-4.2 ל' המיתולוגי של יגואר, עם שלישיית מאיידי SU כפולים והספק מרבי של 265 כ"ס. התיבה היא ידנית 5 הילוכים. מי שירצה יוכל להזמין מנוע יגואר V12 או אף V8 מודרני יותר. גם כאן תלך הסדנה לקראת הלקוח ככל האפשר. אבל אם תשאלו אותנו – השישייה של יגואר היא הבחירה הנכונה.
בניגוד לרכיבי השילדה האולטרא-מודרניים, ריזק שמרו אמונים לרוח של שנות ה-50' גם בתחום הצמיגים ומערכות העזר. הצמיגים הדקיקים יחסית מקבלים את הכוח ללא כל סיוע בדמות בקרת משיכה או יציבות. אפילו תגבור כוח להגה הוא אופציה, ולדעתנו אינו ממש הכרחי: ה-RA שוקלת רק 950 ק"ג.
המחיר? 180,000 דולר, ואם תשאלו אותנו זה כלל לא מוגזם. הרי אסטון DBR2 מקורית תעלה לכם פי עשרה – וכאן אתם מקבלים, בחלק מהמקרים, את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שאפשר למצוא בעולם הרכב.
