ניסן CUBE חשמלית שלוש שנים לאחר שהרעיון העתיק של הרכב החשמלי נשלף מהנפטלין, ממשיכה הטכנולוגיה לעורר ויכוחים. החסידים טוענים שזהו המסלול האבולוציוני היחיד והבלתי-נמנע של המכונית הפרטית, שכן משאבי הנפט עומדים להתכלות והתחממות מאיימת על כדור הארץ. הם מציינים שהטכנולוגיה הנדרשת כבר הגיעה לבשלות ושהפיתוח צריך להיות משימה לאומית של הממשלות.
מתנגדי הטכנולוגיה עונים שהרכב החשמלי, במתכונתו המודרנית, לוקה באותה בעיה טרמינלית שממנה סבל ב-100 השנים האחרונות: אין לו צידוק כלכלי. נכון שנרשמה התקדמות רבה בפיתוח הסוללות שיכולות להעניק טווח שימושי, אלא שהן מבוססות על מחצבים נדירים ומתכלים, מה שהופך אותן ליקרות, מורכבות וכבדות. לפיכך, גורסים המתנגדים, האפשרות היחידה להצלחה נרחבת של המכוניות החשמליות היא סבסוד ממשלתי משמעותי. זה לא הכול: גם הפקת החשמל לטעינת כלי הרכב היא תהליך עם מחיר סביבתי גבוה, שחייב להילקח בחשבון.

עד שהוויכוח יוכרע, דברים כבר זזים בשטח - ומהר. בסיוע חזון, שאיפות תחרותיות וסיוע ממשלתי נדיב, נכנסים הרבה יצרנים להרפתקת הון סיכון של פיתוח רכב חשמלי. תאריך היעד להשקה של רובם נע סביב 2011. בתערוכת פרנקפורט הבאה, שתתקיים בספטמבר, יאפשרו רבים מהיצרנים להציץ אל המכוניות החשמליות העתידיות שלהם. ככה הן ייראו.

REVA חשמלית: עם הפנים לישראל


מה עושים יצרנים עלומי שם מהעולם השלישי, שאין להם שום סיכוי להתחרות מול היצרנים הממוסדים? מפתחים רכב חשמלי, כמובן. בתערוכת פרנקפורט תוצג לפחות מכונית חשמלית אחת מתוצרת הודו, וייתכן שאפילו שתיים. החברה שכבר הבטיחה את השתתפותה היא REVA ההודית, שעד כה שיווקה באופן מוגבל מיני-עירונית חשמלית זעירה באורך של 2.63 מטרים (בתמונה). בתערוכה היא מתכוונת לחשוף משפחתית אמיתית לארבעה-חמישה נוסעים, שתצויד בסוללות ליתיום-איון מתקדמות, ותציע טווח נסיעה רציני.

מה שחשוב מבחינתנו, הוא שישראל עשויה להיות שוק יצוא מרכזי של המכונית הזו. לחברה ההודית כבר יש סוכן בישראל, ונציגיה אף ביקרו כאן בחודש שעבר. אנשי REVA מתכוונים לייצר כ-4,000 מכוניות כאלה בשנה הבאה - מחציתן ליצוא.
צילום: מנהל

עוד חברה הודית שעשויה להפתיע היא חטיבת הרכב של קונצרן מהינדרה, שמנסה לחדור בשנים האחרונות למערב, ללא הצלחה. הקלף שהיא חושפת הוא חשמלית-משפחתית, שתצויד בטכנולוגיה מתקדמת יחסית. גם מהינדרה בונה בעיקר על יצוא; לא מפתיע, אם לוקחים בחשבון שתת-היבשת ההודית סובלת ממחסור כרוני בחשמל ומקיצוב בחשמל באזורים רבים - לא תנאים הולמים להקמת תשתית טעינה ארצית.

ניסן: 150 אלף חשמליות בשנה

יפן היא המקום שבו קורים הדברים המסעירים ביותר בתחום הרכב החשמלי. ניסן, שותפתה של רנו, מובילה במרוץ. היא הציגה עד כה צי של רכבי הדגמה חשמליים על בסיס המכונית הקומפקטית CUBE (בתמונה), אבל באוקטובר היא תחשוף רשמית את החשמלית הסדרתית העתידית הראשונה שלה. זו תהיה מכונית האצ'בק בגודל בינוני, ככל הנראה, על בסיס רכב הפנאי קאשקאי או על בסיס המשפחתית טידה. תהיה לה סוללת ליתיום קבועה מפיתוח עצמי, ללא מנגנון להחלפה מהירה. ניסן מתכוונת לייצר את הרכב במפעל שלה ביפן החל מחורף 2010 בקצב של כ-50 אלף יחידות בשנה, ועיקר הייצור הראשוני מיועד לשוק המקומי. הייצור המאסיבי והייצוא העולמי יחל ב-2012, כשייכנס לפעולה המפעל הענק שמוקם בטנסי, ארצות הברית. החברה שריינה לעצמה בסוף יוני הלוואה בסך כ-1.6 מיליארד דולרים ממשרד האנרגיה האמריקאי לצורך הקמת המפעל והקמת מפעל סוללות נלווה. קצב הייצור יהיה מעל מ-100 אלף מכוניות בשנה, מה שמעיד על ביטחון רב. והמחיר? לא ברור עדיין, אך גם אחרי הטבת המס האמריקאית, ספק אם אפשר לצפות לפחות מ-35 אלף דולרים. בארצות הברית, כמובן.

פורד פוקוס חשמלית: יקרה מאוד למרות הטבת המס


מחלקת הפיתוח של פורד השתעשעה במשך השנים ברכבי הנעה חשמלית, אבל בשנה הבאה היא מתכוונת להיכנס ברצינות לתחום - ויש לה סיבות טובות. ממשלת בריטניה העניקה לפורד אירופה כ-25 מיליון פאונד כדי לפתח צי של כ-340 מכוניות ניסוי חשמליות, על בסיס הפורד פוקוס, והן אמורות להיכנס לשוק בעוד כשישה חודשים עד שנה וחצי. התמריץ הזה הוא טיפה בים, מול הלוואה מסובסדת של 5.9 מיליארד דולרים, שהעניק משרד האנרגיה האמריקאי לפורד כדי לפתח מכוניות "ירוקות" ובהן גם החשמליות.
צילום: מנהל

הפוקוס החשמלית, שאותה תציג פורד בפרנקפורט, מבוססת על הנעה חשמלית שנוסתה ברכב מבחן על בסיס המסחרית קונקט. למכונית תהיה סוללה שתפעל בטכנולוגיית "ליתיום ברזל פוספט" ומנוע של 50 קילוואט, שאמורים לספק טווח נסיעה יעיל של עד כ-160 קילומטרים לכול טעינה מלאה (זו תימשך כשש עד שמונה שעות). המכונית מותאמת למשקל של ארבעה נוסעים מבוגרים, ויש לה תיבה אוטומטית רציפה, כמקובל בז'אנר.

גרסה סדרתית אמורה לצאת לשוק בשלהי השנה הבאה, במקביל להשקת הדור הבא של הפוקוס. הבעיה כרגע היא המחיר: פורד מעריכה שהרכב יעלה כ-48 אלף דולרים לצרכן, כשחלק נכבד מהסכום מכסה את הסוללה. גם אחרי הטבת מס של 7,500 דולרים בארצות הברית, עדיין מדובר באתגר שיווק רציני.

מיילס CODA: עניין רב בישראל, אך המחיר גבוה

המשפחתית החשמלית CODA פותחה על-ידי חברת מיילס האמריקאית, שעסקה עד כה בשיווק כלי רכב חשמליים מיושנים בארצות הברית. אף שהחברה אמריקאית, המכונית עצמה מבוססת על שלדה ומכללים של מכונית משפחתית מתוצרת HAFEI הסינית. אגב, גם את הסוללה מייצר תאגיד סוללות סיני. באחרונה פנתה מיילס בבקשה לקבל מענק פדראלי "ירוק" להקמת מפעל להרכבת סוללות בארצות הברית, והחלה בהקמת שלוחת מחקר ופיתוח באירופה. בינתיים, החל מאמצע 2010, המכוניות יגיעו מוגמרות מסין. יש להן סוללת ליתיום פוספט, שלטענת החברה מאפשרת לשנע עד חמישה נוסעים במהירויות בין-עירוניות וטווח ריאלי של כ-140 עד 190 קילומטרים.
צילום: מנהל

החברה בחנה החלפה מהירה של סוללות נוסח "בטר פלייס", עד שהגיעה למסקנה שזהו פתרון לא ריאלי. כתחליף, היא טוענת, כי בשעתיים בלבד ניתן יהיה לטעון אותה לנסיעה של 40 קילומטרים. "קודה" תשווק עם שלוש שנות אחריות ועם אבזור מקיף, שיכלול מזגן ונגן MP3. היא אמורה גם לעמוד בהצטיינות במבחני ריסוק מחמירים. למיילס כבר יש סוכנים באירופה וגם קשרים עם גורמים ישראלים מסחריים, שמגלים עניין רב ביבוא שלה, לאור הטבות המס המקומיות. עם מחיר חזוי של כ-45 אלף דולרים לצרכן, היא בהחלט תצטרך אותן.

רנו: מסע צלב חשמלי


רנו, שהפכה את החדרת המכונית החשמלית למסע צלב אידאולוגי, מתכוונת להציג בתערוכת פרנקפורט לא פחות משלושה אבות-טיפוס של מכוניות חשמליות, שיהפכו לדגמים סדרתיים בשלוש השנים הקרובות. החשובה ביותר בשבילנו היא הגרסה החשמלית של הרנו מגאן סדאן החדשה, שתוכננה כמעט בלעדית בעבור פרויקט "בטר פלייס", ותבצע את ניסויי השטח שלה בישראל. זו תהיה מכונית בגודל של מאזדה 6 ושות', והיא תצויד במנגנון ייחודי לפריקה והטענה מהירה של הסוללות, באמצעות תחנה ממוכנת.

הדגם השני יהיה אב-טיפוס של המסחרית הקלה רנו קנגו, בגרסה הקצרה שלה שמשווקת באירופה. השלישי יהיה אב-טיפוס של מכונית עירונית קומפקטית לארבעה נוסעים, שתוכננה מלכתחילה להיות חשמלית, ותתאפיין במבנה ובעיצוב ייחודיים.
צילום: מנהל

מבין שלוש המכוניות, דווקא על הקנגו נחשפו עד כה מירב הפרטים. מהנתונים עולה שמהנדסי רנו נאלצו למצוא לא מעט פתרונות יצירתיים: כדי לאחסן בתחתית הרכב את הסוללה הענקית, שמשקלה 250 קילוגרמים, מבלי לשנות את בסיס הגלגלים, נאלצו המתכננים להגביה את הרצפה ב-4.5 סנטימטרים - מה שאילץ אותם להתקין את המושבים ממש על הרצפה, כדי לשמור על גובה ישיבה וכניסה נוחים, ובמקביל להנמיך את מרווח הגחון של הרכב.

רנו טוענת שהרכב מסוגל בשלב הראשון לנוע 100 קילומטרים בין טעינות, אך היא בונה על "אבולוציה של הסוללות", שתאפשר בתוך שנתיים להשיג טווח נסיעה ריאלי של 160 קילומטרים. עם זאת, נתון מדאיג הוא המשקל: הקנגו החשמלית שוקלת כ-250 קילוגרמים יותר מהרגילה, למרות הוויתור על מנוע מלפנים.