הונדה סיוויק בגרסת ההאצ'בק היא מכונית שאי אפשר להתעלם ממנה. מכל כיוון שלא תסתכלו עליה תגלו קווים ייחודיים, קימורים נועזים, מוטיבים ספורטיביים ושיפולים מפתים. אבל במדינה שאוהבת ללכת על בטוח, יותר מדי אנשים התעלמו ממנה בקלות: במחיר של משפחתית-גדולה מאובזרת ועם תיבה רובוטית מאתגרת, פשוט לא היה לה שום סיכוי לתגובה אחרת. אז נכון, נחמד לראות רכב שונה לחלוטין מהסביבה המוטורית, במיוחד אם נזכרים שהוא כבר לא כל כך צעיר ולמעשה עובר כעת את משבר אמצע החיים – אבל כדי להצליח אצלנו הוא יצטרך הרבה יותר מסתם מתיחת פנים.
קליל
מהבחינה הזו, אין כאן בשורה גדולה - הסיוויק זכתה למתיחת פנים קלילה בלבד, ולמעט שבכה קדמית מפוצלת עם פתחי אוורור נוספים לא תבחינו בשינויים. זו עדיין אותה סיוויק האצ'בק, לטוב ולרע, והעיקר שוכן מתחת למעטה הקרבי. לשמחתנו, הונדה החליטה לצייד את ההאצ'בק בתיבה אוטומטית-קונבנציונלית במקום הרובוטית הלא-אהודה, וזו מוצעת לצד הידנית המסורתית (שאף אחד לא קונה). בנוסף, לא ברור מאיזו סיבה, צנח מחירה לצרכן באופן משמעותי (כ-30 אלף שקלים), למרות הוספת התיבה היותר-יקרה. היא עדיין לא זולה ביחס לקבוצה, עם מחיר התחלתי של 140 אלף ש"ח, אבל לפחות לא-מדובר בתג בדיוני כמו בעבר.
מבחוץ לפנים
בניגוד לסיוויק סדאן, בהאצ'בק העיצוב החיצוני קשור קשר-ישיר וברור גם לעיצוב הפנימי. תא הנוסעים מעוצב בצורה קרבית-עתידנית, עם שלל צגים ומפלסים, והנדסת אנוש לא שגרתית. בצד השלילי, זה אומר שהתפעול איננו אינטואיטיבי בגלל פיזור הכפתורים והמסכים על מספר אזורים (פה ושם הגברנו את החימום במקום את הווליום ברדיו ולהפך). איכות ההרכבה טובה מאוד אבל איכות החומרים לא אחידה, ובחלק מהמשטחים תמצאו פלסטיקים חלולים ופשוטים. רמת האבזור נאה וכוללת מערכת קול קוראת MP3 ובקרת אקלים תקנית, כאשר רכב המבחן המאובזר הוסיף לרשימה גג שמש כפול, בקרת שיוט, חישוקים קלים וגדולים יותר, וחיבור USB למערכת הקול (כמו גם 14 אלף זוזים למחיר הבסיס). כמו בעבר, המושבים הקדמיים נוחים ונעימים והמרווח מלפנים טוב, כאשר רק גבוהים באמת עלולים לסבול ממרווח ראש חסר במקצת (והאשמה, כרגיל, היא בגג השמש). מעבר למושב האחורי חושף מרחב מחיה מפתיע לטובה. לשלילה נציין את החלונות הקטנים, מחיר העיצוב, שיוצרים תחושה קלאוסטרופובית. נקודת תורפה נוספת של העיצוב הייחודי היא החלון האחורי המפוצל, שפוגע בראות לאחור באופן מוחשי. חיישני החניה האופציונאליים הם אביזר חובה כאן. נפח תא המטען עומד על 485 ל' מרשימים – ובפועל פוגשים באגאז' גדול ונוח, עם תא שימושי נסתר מתחת לרצפה. עוד יצוין כי ההאצ'בק מוצעת בכל הגרסאות עם 6 כריות אוויר ובקרת יציבות. במבחן הריסוק זכתה הסיוויק לארבעה כוכבים בלבד, אך הדגם שנבחן הוא טרום מתיחת הפנים הקלה.
פול אוטומט
המנוע של הסיוויק לא שונה במהלך המתיחה. מדובר באותה יחידת כוח המוכרת לנו גם מגרסת הסדאן – 1.8ל' עם 140 כ"ס ב-6300 סל"ד ו-17.7 קג"מ ב-4300 סל"ד. ההבדל הוא בתיבת ההילוכים החדשה להאצ'בק, שגם היא זהה לזו המותקנת בסדאן – אוטומטית בעלת חמישה יחסי העברה. באופן לא מפתיע, התיבה פועלת בצורה חלקה ונעימה משמעותית מהתיבה הרובוטית אותה היא מחליפה. זו תיבה אוטומטית זריזה ויעילה, שהטרוניה הכמעט יחידה שנרשמת כלפיה היא שקל מדי לשלב את הבורר בשוגג למצב D3 (במקום D) המגביל אתכם לשלושת ההילוכים הראשונים – וכשזה קורה, זה בהחלט מעצבן. התיאום בין המנוע לגיר מצוין, המנוע עצמו ליניארי ומורגשת (קצת יותר מבעבר) התחזקות קלה בחלק העליון של סקאלת הסל"ד. באופן מוזר, בניגוד לגרסת הסדאן, בהאצ'בק אין אופציה לתפעול ידני לתיבת ההילוכים, גם לא ברמת האבזור הגבוהה אותה בחנו. כמו במפגשים קודמים עם הסיוויק, גם הפעם התרשמנו מצריכת הדלק המצוינת של מנוע ה-1.8 ל': בשיוט ב–120 קמ"ש הצריכה עמדה על 15 ק"מ לליטר, ורוב הזמן על כ-9 ק"מ לליטר, נתון בהחלט מרשים ביחס לתנאי המבחן.
נוחות והתנהגות
גם במפגש הקודם עם הסיוויק האצ'בק (גיליון 248) לא התרשמנו לחיוב מנוחות הנסיעה. הדגם שלאחר מתיחת הפנים לא ממש שונה בנושא הזה, וגם הוא מציג שיכוך מהמורות לוקה בחסר. הקושי העיקרי הוא בספיגת שיבושים קטנים – במהירות נמוכה וגבוהה כאחת – אשר מועברים באופן מורגש מדי לתא הנוסעים. חלק מהאשמה ניתן להפנות כלפי הצמיגים הקיצוניים בהם מצוידת הגרסה המאובזרת – 225/45-17. מדובר ברוחב ובחתך כמעט-זהים לאלו של הטייפ R הקיצונית, רק ששם הצמיגים מתמודדים עם עוד כשישים סוסים - וכאן זה פשוט מיותר. הגרסה הבסיסית של ההאצ'בק מוצעת עם צמיגים במידה מקובלת יותר, 205/55-16, מה שבהחלט יכול להשפיע לטובה על נושא הנוחות - אך אל תצפו לפתרון קסמים. למרות ניסיון העבר הפושר בתחום הדינאמי, גם הפעם נפלנו שדודים אחר המראה הספורטיבי והתחלנו לפתח ציפיות – וגם הפעם נותרנו כשחצי תאוותנו בידינו; מצד אחד, התחושה שהיא מעבירה בפירוש ספורטיבית: הגה מהיר למדי, אולי מדי, ויש נכונות גבוהה להיכנס לפניה. אבל שם זה נעצר, ומי שיודע לחפש קצת יותר יגלה שאין מה למצוא מעבר. למעשה, ככל שדוחפים אותה יותר חזק, מגלים שהיא יותר "חלולה" – משדרת מהמכלולים תחושות דמה שמסתירות ניתוק מוחלט; ההגה, למשל, שמעביר בתחילה משקל חיובי, מתברר בהמשך כמנותק לחלוטין, ממש כמו דוושת הבלם המוצקה, שמתגלה בעומס כנטולת כל תחושה. ואם זה לא מספיק, הרי שהנטייה במגבלות היא לתת היגוי בלבד, ואילו הידוק קו (שלא לדבר על היגוי יתר משובב נפש) יסרב להגיע גם אם תדרשו זאת במפגיע. בכביש המפותל הורגש גם חסרונה של האופציה לתפעול ידני של התיבה האוטומטית – וכאן, ורק כאן, התגעגענו קצת לתיבה הרובוטית עם התפעול הידני הספורטיבי (אולם היא דרשה כל כך הרבה פשרות בשאר התנאים, עד כי גם יתרון זה אינו מצדיק את החזרתה לחיים).
יותר בפחות
הונדה סיוויק האצ'בק הפכה עם מתיחת הפנים מרכב שקיים אצלנו רק בתיאוריה, למתחרה ראויה מול שאר הקטגוריה. הבעיה היא שלמרות השיפור שעברה, הסיוויק עדיין מצריכה לא-מעט פשרות מאלו שרוצים לראות אותה בחניה. בין כל אלו, המורגשת מכל היא פשרת נוחות הנסיעה, כשאחריה נרשם לרעתה המחיר הלא-זול (גם אחרי הירידה הדרמתית) ולבסוף רמת הבטיחות שמציע ציון הריסוק הממוצע. אז כן, מי שרוצה את העיצוב היחיד במינו בפירוש יזכה כעת בחבילה עדיפה, אבל בפני עצמה הסיוויק האצ'בק לא מספיק טובה כדי להתחרות עם חלקה העליון של הקבוצה.
