ב-1933, לאחר שמכר את חברתו בעלת השם בתחום מכוניות הספורט – אינוויקטה – חיפש נואל מאקלין (1886-1946) אפיקי עשייה והשקעה חדשים. סר מאקלין – גיבור מלחה"ע ה-1 באנגליה ונכה מלחמה עטור תהילה – נודע בעיקר בתכנון הסירות שלו, בראשן סירות פשיטה וליווי מהירות ששימשו מאוחר יותר את הצי הבריטי במלחה"ע ה-2. מאקלין החליט לשחזר את הצלחתו הקונספטואלית עם אינוויקטה (פחות הכלכלית...); למעשה מאקליין ביקש "לתווך" בין מרכב מקורי לשלדה ומנוע מוכרים על-מנת ליצור מכונית חדשה. כמו עם אינוויקטה, תכנן מאקלין לעסוק בהרכבה בלבד תוך הקפדה על איכות, גימור מעולה ושיפורים משלו בכדי להצליח ולהציע משהו שיצרנים גדולים יתקשו בו.

בראותו את שוק הרכב האמריקני הענק ועצם מגוריו באירופה באותה התקופה, תקופה הנחשבת לתור הזהב של תעשיית הרכב, החליט היזם חסר המנוח ללכת על מכונית פאר. אמנם, כאלו לא חסרו באותן השנים, אבל מאקלין חשב על יישום גישה שהיתה מקובלת מאוד בשתי קצוות הסקלה: אצל בוני מכוניות ספורטיביות זולות יחסית או – להבדיל – אצל יצרני עילית למיניהם, ועיקרה חיבור בין שלדה עם מנוע מיצרן אחד למרכב מייצור עצמי או מתוצרת יצרן אחר. בניגוד למקובל בדרך כלל – הרעיון היה להוזיל עלויות ולהציע "כמה שיותר מטר מכונית לדולר".

צילום: Hyman Ltd. Classic Cars
אינוויקטה - ה'סטארט-אפ' הראשון של מאקלין. התיימרה להתחרות בבנטלי ורולס-רוייס, במחיר נמוך בהרבה

סר מאקלין בחר בשם ריילטון לחברתו החדשה, על שמו של רייד אנטוני ריילטון (Reid Antony Railton), מהנדס שהתמחה בתכנון ובניית מכוניות וסירות שוברי שיאי מהירות. ריילטון התפרסם בין היתר במעורבות בתכנון מכוניותיו של סר מלקולם קמפבל ומאוחר יותר בבניית ה'ריילטון מובייל ספיישל' שאיתה קבע ג'והן קוב את שיא המהירות היבשתי בשעתו (1947) – כמעט 395 קמ"ש. אותו ריילטון היה מעורב במידה כזו או אחרת בפרויקט, וייתכן אף שהשקיע בו מכספו אך פרטים מדויקים בעניין זה לוטים בערפל. מה שידוע בוודאות הוא שעל כל מכונית ריילטון שנמכרה קיבל רייד אנטוני ריילטון עמלה.
צילום: Hyman Ltd. Classic Cars
ריילטון Stratton Straight 8 מ-1937

המכונית הראשונה שנשאה את השם ריילטון הוצגה ב-1934 ונוצרה משידוך בין שלדת סדאן אמריקנית גדולה – הטרפליין, מותג יוקרתי של האדסון – על מנועה (8 צילינדרים בטור בנפח 4.1 ליטר) למרכב שיוצר במיוחד עבור ריילטון על-ידי בונה המרכבים הבריטי ראנאלה (Ranalah) – 'תורר 2-דלתות'. התוצאה שקלה פחות מההאדסון עליה התבססה ולפיכך הציעה ביצועים מרשימים ביותר בשעתו, לבטח בהתחשב בתצורת הרכב: 0-100 קמ"ש תוך 13 שניות בלבד. כאשר החלה המכירה צורפה גם גרסת סלון עם 4 דלתות ושתיהן הוצעו בעבור 500 ליש"ט אטרקטיביים ביותר; לשם ההשוואה, פורד 8 הבסיסית (מנוע ליטר שייצר 8 כוח-סוס ושיוצרה בבריטניה) עלתה כ-100 ליש"ט כאשר מן הצד השני של הסקאלה הוצעה בנטלי 31/2 במחיר שהתחיל ב-1,500 ליש"ט. סדאן משפחתית הגונה מאותם הימים – למשל: רובר P1 (ליטר וחצי עם 53 כוח-סוס) – נמכרה בכ-280-300 ליש"ט.
ב-1935 החליף מאקלין את שלדת ההאדסון טרפליין בשלדה המתקדמת יותר של ההאדסון 8 עם מנוע שנפחו צמח לכדי 4.2 ליטר והיצע המרכבים גדל אף הוא והוצע על-ידי כמה בוני מרכבים. השם 'ריילטון 8' נולד.
בין היתר ניתן היה להזמין גרסאות Leightweight שהתיימרו להיות המכוניות הסדרתיות להן נתוני התאוצה הטובים ביותר בעולם בשעתו: 0-100 קמ"ש תוך 8.8 שניות! השם ריילטון הפך למוכר ומפורסם ולמכוניות נבנתה תדמית יוקרתית וביצועיסטית – ובמחיר הגיוני. בדיוק על-פי חזונו של נואל מאקלין. בסה"כ יוצרו 1,379 ריילטון 8, מהן 2 בגרסת Lightweight.
צילום: Hyman Ltd. Classic Cars

ריילטון Claremont-Drophead-Coupe מ-1937
למרות נתוני מכירות מרשימים בהחלט עבור מפעל קטן כמו ריילטון, הבין מאקלין שתזרים המזומנים לא יגיע מה-8 המפואר והחל לחשוב יותר בקטן. השת"פ עם האדסון האמריקנית נמשך וב-1937 הושקה ה-16.9 על בסיס שלדה ומנוע האדסון 6-ציל' בנפח 2.7 ליטר. ה-16.9 הוצעה בגרסאות סלון או דרופהד קופה (למעשה קבריולה) אך רק 81 יוצרו, למרות תג המחיר שהתחיל ב-400 ליש"ט. אבל, הזמנים השתנו; נואל מאקלין נקלע בעל כורחו למצב שבסופו של תהליך הוביל לירידת המותג ריילטון היגון שאולה.

עם רוחות מלחמה שהחלו לנשב בעוצמה הולכת וגוברת, עלויות גבוהות שהתלוו להקפדה שלו על ייצור וההרכבה איכותיים וניסיונות לשמר את נוסחת ה"הרבה אוטו איכותי במעט כסף" אילצוהו לנקוט בצעדים כמעט נואשים; ב-1938 נבחרה שלדת 'סטנדרט' קומפקטית עם מנוע 10 כוח-סוס כבסיס לריילטון 10HP, ממנה נמכרו 51 בלבד בעבור 300 ליש"ט היחידה. כבריטי פטריוט הפנה מאקלין עוד ועוד תשומת לב ומשאבים לפיתוח הסירות המהירות שלו שיועדו לשימושים צבאיים – תחום בו נחשב באחד המובילים בעולם – ובמקביל ראה בעיניים כלות כיצד נתוני המכירות צונחים ויורדים. למזלו, הצליחה התעקשותו והקפדתו על איכות וההדים החיוביים – יחד עם ההצלחה היחסית – של ה-"8" המפוארת להפוך את המותג ריילטון למוכר ומפורסם יחסית, עם תדמית סולידית ופוטנציאל. אלו הספיקו בכדי לשכנע את האדסון האמריקנית לרכוש את המותג והמפעל למטרות ייצור באנגליה, בדיוק ערב פרוץ מלחה"ע ה-2. בסוף 1939 הפסיקה החברה את פעילותה.

לאחר סיום המלחמה ופרק התאוששות קצר הוצגה ריילטון "חדשה" בתערוכת לונדון 1949; הניסיון הפאתטי להרכיב מכונית מהתקופה שלפני המלחמה, בעבודת יד, מחלקים ששרדו ולהציעה למכירה בעבור 5,000$ היו המסמר האחרון והסופי שנתקע בארון הקבורה של ריילטון. השם הפך לעוד דף מצהיב בספר ההיסטוריה של עולם הרכב.
בשנת 1989 נעשה ניסיון להחיות את המותג תחת השם Railton Motor Company על-ידי וויליאם טאונס, בתקווה ליהנות מהילת העבר ושמה הטוב של ריילטון המקורית. בדומה ליצרנית המרכבים האמריקנית-אנגלית משנות ה-30', גם הפעם הרעיון היה לחבר בין מרכב ומנוע מוכרים – ומוכחים – למרכב ועיצוב מקוריים. כבסיס שימשה היגואר XJS קונברטיבל שקיבלה מרכב אלומיניום חדש ומודרני יותר והוצעה בשתי תצורות שונות: F28 Fairmile הספורטיבית יותר עם צמיגים ומפשק גלגלים רחבים מהמקור, וה- F29 Claremont הדומה לה, אך עם אלמנטים עיצוביים "קלאסיים" יותר, כמו למשל חיפוי הגלגלים האחוריים המגוחך. השמות, אגב, נלקחו מדגמי ריילטון מן העבר. לא ידוע כמה ממכוניות אלו, שיוצרו בעבודת יד, מצאו קונים אך אלו לא היו רבים שכן המחיר התחיל בלמעלה מ-100,000 ליש"ט (!) והחברה חדלה מפעילות תוך פחות מחמש שנים, עם מותו הפתאומי של טאונס.
צילום: Hyman Ltd. Classic Cars
הניסיון לקאמבק: הריילטון F28 Fairmile מ-1989 התבססה על יגואר XJ-S פתוחה עם מרכב רקוע מאלומיניום ותג מחיר של רולס-רויס.
אך גם זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. השם ריילטון נשכח זה מכבר וכיום מעלה לחלוחית של ערגה רק בעיני חובבי רכב מועטים בעולם, כאלו שעדיין מוקירים את המכוניות האיכותיות ובמידה רבה – הבינלאומיות, שכיום ערכן רק עולה בשוק הקלאסיות בעולם. ריילטון מכרה בסה"כ כ-1,500 מכוניות, ובמשך כל שנות פעילותה היתה רווחית. אבל, היתה זו דוגמא קלאסית, תרתי משמע, שרעיון טוב, ביצוע טוב ויישום ראוי לא תמיד מספיקים; צריך לדעת גם לתזמן את הכל לתקופה הנכונה, ובסעיף זה ריילטון נולדה שלא בזמנה...