אחת ההפתעות בז'נבה היתה המכונית שאתם רואים כאן: קופה קיצונית ועתידנית עם מערכת הנעה חשמלית-היברידית. המספרים שמציגה המכונית מעמידים בצל כל מכונית היברידית אחרת, אבל לא כאן טמונה ההפתעה – הרי בכל זאת מדובר בקונספט ולא במכונית המיועדת לייצור. ההפתעה היא בשם: פרייזר-נאש.
צילום: מנהל
חובבי הקלסיות ביניכם יזהו מייד את המותג. חברת פרייזר-נאש היתה יצרנית בריטית נחשבת במחצית הראשונה של המאה הקודמת, אשר נעלמה מהמפה כיצרנית רכב בסוף שנות ה-50. אבל מתברר שהחברה למעשה שרדה וקיימת עד עצם היום הזה תחת השם Frazer-Nash Research, אשר עוסקת בין היתר בפיתוח וייעוץ בתחום מערכות הנעה היברידיות. המכונית שמוצגת בז'נבה מכונה נמיר (Namir), מילה ערבית שפירושה טיגריס (ואשר חלקכם אולי גם יזהו כדמות משעשעת וקופצנית מהתרגום העברי של "הבית בקרן פו" – נמיר, הלא הוא Tygger במקור האנגלי...).
צילום: מנהל
הנמיר פותחה בשיתוף עם סדנת איטלדיזיין-ג'וגארו האיטלקית (שגם בנתה את אב-הטיפוס בשלמותו) על מנת להראות את היכולות ההנדסיות של פרייזר-נאש העכשווית. את ההנעה מספקים ארבעה מנועים חשמליים בהספק כולל של 370 כ"ס, ובזכות משקל אולטרא-קל – השילדה היא מונוקוק מסיבי פחמן ושוקלת רק 110 ק"ג – הביצועים שייכים לליגת העל: 0 ל-100 ב-3.5 שניות, 0 ל-200 ב-10.4 שניות ומהירות מירבית של 300 קמ"ש. את בעיית טעינת המצברים – מסוג ליתיום-פולימר – פתרה פרייזר-נאש באופן בלתי שגרתי: מנוע רוטורי בנפח 814 סמ"ק משמש כגנרטור נישא. הוא כל כך חסכוני עד כי החברה טוענת לצריכת דלק של 39 ק"מ לליטר (מה שמעניק טווח נסיעה של קרוב ל-2,000 ק"מ עם מיכל של 50 ל') ולפליטת CO2 של 60 גרם/ק"מ בלבד.
את הנמיר לא נראה על הכבישים, כאמור, אבל הטכנולוגיה שהיא מציגה בהחלט מעניינת ומסקרן לראות אם יצרני רכב ירימו את הכפפה ויבחנו אותה לצורך ייצור המוני.
צילום: מנהל
פרייזר-נאש Monoposto מ-1937