באחד מארועי העבירות הקודמים הלין כתבנו על מזג האוויר הנאה והקרקע היבשה, שאולי מתאימים לטיול משפחתי נינוח, אך לא לתחרות עבירות ראויה לשמה. ובכן, אין מנוס מלהסיק שמי שאחראי על מזג האוויר הוא קורא נלהב שלנו, והפנים את הביקורת. עובדה – לכבוד הסבב השני של ליגת העבירות שמפיק נועם הימן דאג אותו אחד למזג אוויר סוער. הכי סוער שהיה בחורף הזה, למען האמת – טמפרטורות חד ספרתיות נמוכות, כמאה מ"מ של ממטרים ורוח צורבת שלא נחה לרגע.

אם זה נשמע לכם כמו מתכון ברור ליום מתחת לפוך, אנחנו אתכם – אבל מתברר שאנשי העבירות עשויים מחומר אחר. לא פחות מ-12 צוותים – שני אקסטרים (השלישי לא הגיע בשל בעיות לוגיסטיקה, ולא חוסר רצון), 6 אדוונצ'ר ו-4 סטנדרט – התייצבו על קו הזינוק ליד בני אבנ"י כדי להתמודד עם מה שהטבע ונועם הכינו להם.
מהצד של נועם היה מדובר במסלול שכלל 4 מכשולים מוגדרים – מחצבת צפחה עם מעברי ביצות וקיר לקינוח, 2 מעברי נחלים ולסיום טיפוס בנקיק צר מעל בית הקברות של יבניאל.
את מה שהטבע הכין כבר פירטנו, וזה גם קצת שיבש את התכנון של נועם – חלק מהמכשולים הפכו לבלתי עבירים, ונועם דאג לשנות ולהתאים את המכשולים בהתאם, כשחלק מהשינויים (כמו האישור להקיף את האגם שנוצר במכשול הראשון במקום לחצות אותו) נמסרים בתדרוך שלפני היציאה ממש.
צילום: מנהל
למרות שהחזאים הבטיחו הפוגה קלה בסערה עד צהרי השבת, העננים כנראה לא קיבלו את העדכון – וגשם, בין אם קל ובין אם שוטף וגדל-טיפות – ירד כמעט לאורך כל האירוע. ואם חשבנו שהמתחרים מעט לא שפויים בדעתם, הרי שכמות הקהל שהתעקש להגיע ולצפות באירוע הוכיחה שהשיגעון, במקרה הזה, כנראה מדבק. עם מעילים או סתם פליסים, תחת מטריות או עם שקיות ניילון גדולות (והיו גם מי שהסתובבו עם שמשיות ואפילו סככה ניידת!) עמד הקהל בעקשנות לאורך המכשולים לצפות בחברים וקרובי המשפחה נאבקים בבוץ הבלתי אפשרי ובשיפועים בעזרת כננות, עקשנות והתעלמות מוחלטת מהוראות אמהות פולניות לאורך דורות. עד סוף האירוע לא היה סמ"ר אחד יבש על מי מהמתחרים, ורובם ירקו וידמעו גרגרי בוץ עוד ימים. כנראה שהאדרנלין חזק מהכל...

מכיוון שאי אפשר להיות בכל המקומות, הימרתי על המכשול הראשון והאחרון – מחצבת הצפחה והנקיק האמורים. במחצבה קיבל את פנינו אגם רחב, שהוזן כל העת על ידי מפל קטן שזרם בדיוק על מדרגת הסלע שהיוותה את קצה המכשול (או כך לפחות חשבנו...) באמצע האגם עברה שדרה צרה ויבשה יחסית, שהיוותה את הסיכוי היחיד לצלוח את המכשול. ראשון הגיע צוות פרוג'יפ והסתער לתוך הצמחיה הגבוהה בהתאם לחצים שהגדירו את המסלול. אמבטיית בוץ קצרה שתלה אותו עמוק ואלצה אותו לפתוח כננת, מבהירה שההחלטה לוותר על חציית האגם היתה מהסוג הנבון. אחרי שנשלף מהבוץ הוא מדדה בזהירות על הקטע היבש עד לישורת הקצרה שלפני מדרגת הסלע הגבוהה – תאוצה קצרה, שני גלגלים קדמיים כבר למעלה, אבל הרכב נעצר. עוד עבודת כננת קצרה והוא למעלה.
ועוד הוא יוצא מן המכשול, וצוות פרויקטים 4X4 מגיע. בחירת נתיב דומה שותלת אותם באותה אמבטיית בוץ, אלא שהסלע ששימש את גיא מפרוג'יפ כבר מעורער מהנסיון הקודם ולא צולח למטרה, מה שמשאיר אותם לתור אחר עוגן יציב אחר בביצה, מה שמתברר כחיפוש לא קצר בכלל. בינתיים מצטבר מאחוריהם פקק לא קטן של צוותי אדוונצ'ר – שי שמעוני בדיסקו החבוט, שנראה כמו אח קטן לשאר רכבי הקטגוריה; שי האילתי בסופה הכתומה שכבר שכחה ממזמן טעמו של חלק סטנדרטי; צוות 'רדיאטור מודיעין' בסופה ירוקה ומשופצרת לא פחות; צוות 'גבע' בשעטנז על בסיס שלדת דיסקו ומנוע סונומה, וצוות 'מוני' בפטרול הצהוב שחזר לפעילות. הם מבינים מיד שמה שתקע את רכבי האקסטרים גדול עליהם אם ינסו לתקל אותו לבד, ומשתפים פעולה – נועצים מחרשות, חולקים רצועות ושולפים אחד את השני בשרשרת. בינתיים איציק מיני מצליח להיחלץ מהבוץ, צולח במהירות את שדרת הסלע ומסתער בחמת זעם על המפל, מרים נאדי מים תוך כדי הסתערות – ומצליח להעפיל למעלה בלי כננת. שאפו.
צילום: מנהל
אנשי האדוונצ'ר מעט פחות יומרניים ומסתפקים בצליחה עצמאית של הקוליסים שהשאירו גלגלי הענק ומנועי השרירים של האקסטרים. שי שמעוני, המוביל, שם שני גלגלים למעלה, מגיע לזווית מפחידה ומשלים את הטיפוס בעזרת כננת וממתין כעוגן לבא בתור. כך, אחד אחד, מטפסים כולם. רק כדי לגלות כי הגישה מהמכשול אל השביל לא כזו טריוויאלית – מי שלא בוחר נתיב נכון נאלץ לפתוח שוב כננות כדי להיחלץ מהבוץ.
הדילוג על מעברי הנחלים שבמכשול 2 ו-3 מתברר כהימור מוצלח, כששוב התערבות חקלאים מצליחה לשבש את העניינים וגורמת לביטול המכשול אחרי שרק צוותי האקסטרים עברו בו. צוותי האקסטרים וצוות 'יוסי במות' האילתי שעקב קצר תקשורת עם המרשל במקום צולח את המכשולים גם הוא.

"רגע, מה עם הסטנדרטים?" אתם שואלים? שאלה טובה... שלושה מתוך הארבעה מגלים מהר מאוד כי גם קטעי הקישור גדולים עליהם ביום הבוצי הזה ומודיעים על פרישה. הרביעי, 'צוות שומרה' של אבי גולן, עובר מכשול אחד ואז נעלם מהרדאר, כשאף אחד לא יודע להגיד איפה הוא, וכל הניסיונות ליצור איתו קשר לא צולחים. העסק מתחיל להדאיג יותר ויותר ככל שהיום מתקדם, ושעה לפני השקיעה כבר מתחילים להיערך לחיפוש רחב היקף – ואז מגיע הטלפון המיוחל. הצוות נתקע אי שם באמצע המסלול והטלפון הנייד טבע לו באחד המכשולים. למזלם חקלאי חולף הסכים להשאיל להם את הנייד שלו להזעקת עזרה.
גיא הוא גם הראשון להגיע למכשול האחרון, מטפס לו בהצלחה בנקיק והניצחון נראה כבר וודאי. ואז פתאום הרכב נעצר לו באמצע המדרון החלקלק. מכסה מנוע מורם ולחישות מודאגות עוברות בקרב החברים – "הלך מנוע!". אבל בסופו של דבר הצוות מצליח להחזיר את הבהמה לחיים ולסיים את היום בהצלחה. רק שלוש שעות נדרשו לו להשלים את המסלול בניצחון מוחץ. כל הכבוד.
צילום: מנהל
עוד הוא חוגג, ואיציק מגיע – אלא שכבר בגישה למכשול חוסר תשומת לב מפגיש בין מוט רדיוס לסלע, מפגש שנגמר במוט שבור. איציק ומוש, שבשלב הזה כבר כמעט ואינו רואה מרב בוץ שחדר לעיניו, עושים הערכת מצב מהירה ומגיעים למסקנה שכך או כך, הם במקום השני, ומחליטים לחתוך לסיום – מאה מטר נמוך יותר.
עוד כמה דקות עוברות, ואז עוד קצת – והצופים העקשניים לא נסוגים למכוניות, אלא ממשיכים לעמוד בעקשנות בגשם השוטף ולחכות לאנשי האדוונצ'ר. אלו שוב מגיעים בדבוקה, ושוב שי שמעוני ראשון. השופטים מחליטים, לאור המכשול הקשה, לבצע "עצירת זמנים" – הזמן שנמדד לכל צוות נעצר בהגיעו לתחילת המכשול, והוא ממתין עד שהצוות לפניו יסיים את המכשול. רק אז הוא מורשה להיכנס למכשול, והזמן מתחיל לרוץ שוב. אלא שמהר מאוד מתברר שהמכשול קשה, קשה מאוד – הקרקע אינה מתאימה לשימוש במחרשה, הגשם שירד ערער את יציבות העצים והסלעים ומקשה על מציאת נקודת ריתום לכננת והנקיק אינו עביר ללא עזרתה של הגיבורה החשמלית. בשלב הזה היה מקום, לדעת כותב שורות אלו, לוותר על המכשול, בעיקר לאור תנאי מזג האוויר שהלכו והחמירו והיום שהלך ונגמר – או לפחות לשחרר לביתם את הצוותים שסיימו במקום לדרוש מהם להמתין לטקס הסיום (שבסופו של דבר אכן נדחה ליום אחר). ההמתנה בקור לא הוסיפה בריאות לצוותים הרטובים והקפואים וקוצר הרוח כמעט וגעש לוויכוחים של ממש. גם החלטות שיפוט ב"לייב" של המארגנים בטח לא עזרו להרגיע את הרוחות.
בסופו של דבר רק 2 צוותי אדוונצ'ר צלחו את המכשול – צוות 'ד.נ כל גדר' של שמעוני וצוות 'רדיאטור מודיעין'. צוות 'במות' כבר עבר את הנקודה הקשה ביותר, אבל נכנע לכננת ששבקה וצוות 'גב'ע נתקל בבעיות מנוע שעיכבו אותו במכשול ו"שתו" את כל הזמן שעמד לרשותו. וצוות 'מוני'? הוא פרש עוד לפני כן...
ומכיוון שכל הצוותים לא פספסו אף מכשול או ביצעו עבירה אחרת על התקנון, זה גם היה הסדר בסופו של היום:
אקסטרים:
1. גיא רפאל ואילן בן שושה, צוות פרוג'יפ
2. איציק מיני ומוש, צוות פרויקטים 4X4

אדוונצ'ר:
1. שי שמעוני ויואב גבע, צוות ד.נ. כל גדר/גתוס/ארקמבה
2. ירון ואמנון, צוות רדיאטור מודיעין
3. צוות גבע/צוות יוסי במות

סטנדרטי:
1. צוות שומרה/צוות מוני
(מוסך מוני הגיע עם שני צוותים לתחרות – אחד באדוונצ'ר ואחד בסטנדרטי)