קוראינו הקבועים כבר מכירים את האוטו המדובר – פורשה 911 קאררה 2, בצבע שחור, מודל 2008, שהייתי עד ליצורו בסוף חודש אוגוסט 07. ליוויתי את האוטו במהלך כל הייצור ובסוף גם נהגתי אותו מקו הייצור לחצר המפעל. כשחזרתי לארץ נתתי לו שם – ^זורו^ – וספרתי את הימים להגעתו, והוא נחת בארץ בין ראש השנה ליום כיפור. ^נהדר^ חשבתי לעצמי – חגים, גשרים, טיולים, יש הרבה מה לעשות עם פורשה חדש. אבל בנמל אשדוד חשבו אחרת. עבר יום כיפור, חלף לו החג הראשון של סוכות ו^זורו^ ראה את הארץ מנגד, אבל לא הניח ולו פיסת גומי דביקה אחת על האספלט הסדוק שלה. ^האונייה עדיין על עוגן^ היתה התשובה היומית שקיבלתי מגרשון היבואן. עד שבאשדוד רתמו את האונייה למזח ופרקו אותה, ועד שהיא עברה את ביקורת המכס והאוטו הגיע לסוכנות בפתח תקווה, כבר היה יום ג', השלישי באוקטובר – יום לפני ערב חג שמחת תורה. נפלא, לא ככה? אז זהו שלא. אי אפשר לקבל ביטוח מקיף ללא איתורן וגם להרכיב איתורן לוקח זמן. כך שהמכונית הגיעה כבר באותו היום בשעות הצהריים ל'קלאס A' להתקנות. הגעתי לבני ברק, לסכם איפה תהיה הקודנית, היכן להתקין חיישן חנייה ומאיפה להעביר את החשמול הדרוש למגלה הרדאר. השעה היתה 3 אחה^צ. אין מצב לסיים את העבודה באותו היום, להעביר את המכונית חזרה לסוכנות, ולהכינה למסירה. הבעיה היא, שאחרי היום הזה הגיעו ברצף – קחו אוויר – ערב חג-חג-גשר-שבת. 4 ימי חופש, ארבעה! ^היא כל כך יפה, חיכית כל כך הרבה זמן, אתה לא רוצה שנתקין בחופזה^, הרגיע אותי שלומי מ'קלאס A'. יש לו קלאס, לבחוּר. ספרתי עד עשר, בלעתי שני ואליומים ועזבתי רגוע. ביום ראשון, כבר לא הייתי בר הרגעה. זהו, הפתיל נשרף עד תומו. על הרמזים מהסוכנות שיתכן שהאוטו לא יושלם בזמן הגבתי בהפתעה – שנשמעה ללא תיווך סלולארי ממשרדנו בגבעתיים ועד למשרד הסוכנות בפתח תקווה. לפעמים, כשמסבירים כמו שצריך, זה עובד. אני ותומר פדר הגענו לאסוף את אוטו אחרי הצהריים, אך מכיוון שהאוטו הגיע לפני יום כיפור, אבל נמסר לידי רק אחרי סוכות, כבר היה חושך בחוץ. התמקדתי באוטו השחור והבוהק, שנצץ בשמחה עם כל הבזק מצלמה. המנוע ניעור בשמחה, ראשון, שחרור קלאץ' והמבחן ארוך הטווח יצא לדרך. מניאק נולד אם מישהו חושב שקל לחיות עם אוטו כזה, הרי שהוא טועה. זה קשה עד קשה מאוד. איפה חונים כך שאף אחד לא יפתח עליך דלת שורטת – או גרוע יותר, יתקע את הפגוש המגעיל שלו בישבן החטוב של ה-911. איפה מחנים אותו בלילה ויודעים שהוא עדיין יהיה שם בבוקר על כל סמליו (רמז: הכלב שלי גדול, עצבני וסיפרתי לו שיום אחד כל זה יהיה שלו). בקיצור, הפכתי בדיוק לאחד המניאקים שאני כל כך אוהב לשנוא, כאלו שמתחילים נסיעה בבחינה חיצונית מדוקדקת של מכוניתם, שמחפשים מקום מיוחד בחניון שבו ניתן להחנות רחוק מכל מכונית אחרת או מרכב פנאי מגודל, רחמנא ליצלן. מניאקים, כבר אמרתי? מאידך גיסא, הפכתי למניאק מסוג אחר. מכיוון שכבר סגרנו על כך שלא נוח לי להחנות את המכונית, אני מחפש כל פעם את הדרך הכי ארוכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. אם זה נראה לכם טריוויאלי, נסו אתם להגיע בזמן לפגישה בחיפה כשהדרך אותה אתם בוחרים עוברת דרך כביש מספר 2, ממנו לבית אורן, אחר כך לנשר ורק במזל לא כללה גם את הגלבוע... האמת, ברור שהסיבה היא לא הפחד מעצירה, אלא התחושה המופלאה ליד ההגה של האוטו הזה. הגה אמרתי? מדובר בהגה נטו, בלי כפתורי בקרה כלל, אבל עם עובי מושלם, דרגת חספוס נכונה, ותחושה... אוי איזו תחושה. למה לכל הרוחות אין הגה כזה באף מכונית בה נהגתי בתקופה האחרונה? משקל נכון בכל מצב, תגובה מהירה וחדה, משוב מצוין. כשעברתי בחודש האחרון למכונית שנהוג להלל את ההגה שלה, הונדה אקורד, חשבתי (באמת) שמשהו התקלקל בהגה – כי ההתנגדות בו מרגישה מלאכותית לחלוטין. ועוד לא דיברתי על הכוח הזמין תמיד, בכל רגע ובכל מהירות אליה הגעתי. זה דבר אחד לקבל פרץ של כוח ב-50-60 קמ^ש, ודבר שונה לגמרי לקבל את פרץ הכוח במהירות הגבוהה מזו ב...נגיד...100 קמ^ש. אוטו כזה גורם לך לרצות לנסוע ולנסוע – וכבר נהגתי בו 3500 קילומטרים עד היום. הסטטיסטיקה שהצטברה עד כה על מחשב הדרך היא 95 שעות נהיגה, צריכה דלק ממוצעת של 6.4 ק^מ לליטר ומהירות גוש-דנית ממוצעת של 39 קמ^ש... יש גם ריג'קטים אבל לא הכל מושלם, כמובן. יש גם בעיות, ואמנה אותן בקצרה: הבלמים המצוינים עוצרים נהדר ולא דועכים, אבל דורשים דריכה ראשונית מסיבית. גרשון טוען שהסיבה היא שהבלמים עדיין בתוליים – נראה אם הוא צודק במהלך הדרך. גם המעבר מהילוך ראשון לשני לא חלק כפי שזכרתי (גם כשהאוטו והשמן חמים), ולא ברור לי מקור הבעיה (במעבר משלישי לשני אין בעיה). כנראה שאצטרך לתת גם לד^ר ולניצן – שצברו הרבה ניסיון 911 בשנתיים האחרונות – לקחת סיבוב (בלב כבד) ולחוות דעה על הסוגיה. אבל מה שמפריע אף יותר היא הדרך בה עובד שלט-המפתח. המתג שנועל את הדלת הוא אותו אחד שפותח אותה. מכיוון שכך, קרה לי כבר שהגעתי לאוטו ומצאתי אותו לא נעול. איך זה קורה? יוצאים מהאוטו, לוחצים על שלט, כשלא שומעים את הקליק, לוחצים שוב והדלתות שבות למצב לא נעול. קליק הפתיחה נשמע חזק יותר מזה של הסגירה וכך נדמה לך שהאוטו נעול – אבל הוא לא. ושלא תגידו שלא מצאתי ריג'קט אמיתי בפורשה 911. ויש גם המשך נמשיך את הסאגה ^חיי עם הפורשה^, וגם נכנס יותר לפרטים כגון צריכת דלק, תקלות (טפו טפו) עלויות ועוד. אולי אפילו אענה לבקשתם של חברי המערכת ונערוך יום מסלול מרוכז בערד. ובינתיים צ'או – ^זורו^ מחכה לי.