בסוף ראלי שבועות היתה תמונת הפודיום בקטגוריה B הזויה משהו – שתי המדרגות הגבוהות נתפסו ע^י טנדרים סטנדרטיים למדי וויקו אסולין, במגנום בנזין, היה רחוק חלקי שניה מהשלמת פודיום כל-טנדרי בקטגוריה בה מתחרים מיטב הג'יפים המיובאים לארץ. אבל בל נקדים את המאוחר... בראלים האחרון שיחק הגורם המכני חלק מכריע בדירוג על הפודיום – מתלים שבורים, תיבות הילוכים ששבקו, בלמים שהתפרקו ועוד מיני תקלות היו אחראים לפרישת מתמודדים חזקים, ונאומי ^אם לא היה נשבר לי הבגזיז...^ שלטו בשיחות בשטח הסיום. האירוע שערכו אנשי ^מסע מעולם אחר^ בשבטה לא היה אמור להיות שונה – בשנה שעברה הפילו השבילים המהירים-אך-מחורצים חללים רבים וסיפקו לצוותי החילוץ עבודה בשפע. השנה, למרבה ההפתעה – למרות שהשבילים אותם שבילים והחריצים לא נעלמו – לא נרשמו תקלות מיוחדות (מלבד מספר נווטים שנפרדו מארוחת הבוקר שלהם בזכות שיבושי הדרך) ולא היו תירוצים – או שאתה ראשון, או שאתה לא. מצומת שבטה זינקו המשתתפים ל-160 ק^מ של מסלול שירד דרומה עד לנחל יתר, מזרחה בנחל ובחזרה צפונה לאזור צומת משאבי שדה, עיקוף קטן בשטחי האש שמצפון לצומת ואל חולות חלוצה, משם חזרו המשתתפים לצומת שבטה. ליין המשתתפים כלל את הפנים המוכרות – שבט אוטוויק המורחב, איציק מיני והדי-מקס, אנשי ^אספיר^ והעיט (אנשי הסופה ה^רגילה^ שוב נעדרו) וגם מוטורוני, עם פנים חדשות-ישנות על ההגה – גילי הכהן, אחת הדמויות הבולטות בזירה בסוף האלף הקודם. הנקודה הראשונה בה התמקמתי הייתה קרובה לזינוק – צומת שבילים עתירי ^פודרה^ ונ^צ שחיכה על סלע במרחק קטן מהצומת. מתחרים רבים החמיצו את הסימון וחזרו על עקבותיהם – בתוך האבק ומול התנועה – כדי לאסוף את הנקודה, מה שיצר סיכון בטיחותי משמעותי ומספר מקרי ^כמעט תאונה^. נקודת התצפית השנייה שלי היתה כבר בשלב מתקדם יותר של המסלול, כאשר תמונת העניינים כבר ברורה מעט יותר. ראשון להגיע היה איציק מיני בדי-מקס (איציק התחרה בקבוצה B, שהמסלול שלה היה קצר במעט משל A) , מפגין נהיגה מהירה וחלקה וביחד עם ניווט נטול טעויות פתח פער גדול על המתחרים. שני, בפער לא גדול, הגיע שי שמעוני, נהנה סוף-סוף מאמינות ראויה לקצב הגבוה שהוא יודע לנהוג בו. אחריהם, בפער של דקות משמעותיות, הגיעו ברצף הבאגי של אברמוב והטרקאן של ^אוטוויק^ (שהתחרה, במצב כמעט סטנדרטי, בקטגוריה A). שוב הפסקה ארוכה והפעם כבר גל רציף של מגיעים שכלל את שארית הדמויות המוכרות – מוטורוני בקינג, המגנום והפאג'רו של אוטווויק וגם המגנום של ד.ג גינון, שלמרות נחיתות הספק ומצב סטנדרטי כמעט לחלוטין (אפילו כלוב התהפכות או כסאות מירוץ לא מותקנים ברכב), קבע זמנים מהירים ביותר. הסדר הנ^ל בשינויים קלים, נשמר עד לסיום, כשרק אברמוב, מאבד זמן רב בגלל תקלה במערכת העברת הכח. אברמוב עוד הצליח לתיקן את התקלה בעצמו, לבד באמצע הדיונות, ולהגיע ראשון בקטגוריה, רק כדי לאבד את המדרגה הגבוהה בגלל רישום שגוי של שני נ^צ. מאכזב מאוד, אבל אלו החוקים. רחבת הסיום היתה הפעם רגועה במיוחד – אין צוותים מודאגים שמחכים לנהגים שיופיעו, המארגנים לא מנסים לארגן חילוצים לכלי-רכב תקועים וכולם נהנים ממזג האוויר הנעים לפקניק עתיר אבטיחים תוך המתנה לטקס הסיום, בו חולקו גם הגביעים של האירוע הקודם (בפורים, אז עיכב הבוץ את כולם והראלי הסתיים בשעות החשכה, ולכן נדחתה חלוקת הגביעים). קבוצה A (מקצועי) 1.שי שמעוני, גדעון בן שמואל – צוות גתוס, פאג'רו קינג 2.אלון אסולין – אוטוויק, טרקאן 3.גילי הכהן, שהם ניר – מוטורוני, פאג'רו קינג קבוצה B (כללי) 1.איציק מיני, דן גבי – צוות D-MAX 2.גלעד אללוף, אדיב חגי – ד.ג גינון ופיתוח, מגנום דיזל 3. איציק אסולין – אוטוויק, פאג'רו קבוצה C (משפחות) 1.פוקס אפי, עזרי יוני 2.בביוף נעם 3.שקל אורית,שקל ניצן באגי 1.גולומבך חנן, מרקמן שגיא 2.גולן אמיר, בכור דקל 3.אברמוב ארז