עוד פרק נרשם בסיפור ההפכפך של ראלי דאקאר הישראלי. הצוות הישראלי של קבוצת מיצובישי-WOW הביא לנו היום מנה גדושה של נחת וגאווה מרחיבת-לב, כאשר סיימו את הקטע היומי במקום ה-18 המזהיר – רק 30 דקות אחרי המנצח, לוק אלפאנד, וראשונים בקטגוריית הדיזל הסדרתית. אבל זה ממש, ממש לא בא בקלות. הרבה שעות, ואף ימים, של כסיסת-אצבעות עצבנית עברו על כולנו עד שהתבשרנו סופית, היום בבוקר, שקבוצת מיצובישי-WOW עדיין במירוץ. אנשי הקבוצה בודאי לא ישכחו את ארבעת הימים האחרונים עד שארית ימיהם – אלפי ק^מ של שבילי מדבר ודיונות, מחסור בשינה, עימותים עם חיילים מקומיים, לחם צר ומים לחץ הם רק תמצות יבש של אוסף החוויות/מוראות שעברה הקבוצה כולה. עידו ואביב ברכב התקוע, המכונאים ואיציק בריל במשאית הסיוע, הילל סגל במחנה מנסה להשיג את האישורים והחלפים, והכל במרוץ מול השעון כשהזמן הקובע הוא יום ב' (אתמול) ב-18:00. זה היה המועד האחרון בו אפשרו המארגנים למתחרים שנותרו תקועים בשטח להגיע למחנה בבובו-דיולסו שבבורקינה-פאסו, משם עמד הראלי לזנק הבוקר. הסיפור הכמעט מלא, כפי שנמסר בטלפון לאנשי הקבוצה בארץ, הוא כדלקמן: אחרי שאיציק והילל פרשו ביום השביעי עם בעיות מנוע נשארו עידו ואביב כנציגי הקבוצה במרוץ. במהלך היום התשיעי, השני מבין שני ימי מרתון, נשבר הבולם הראשי באחד הגלגלים הקדמיים (כל אחד מהגלגלים הקדמיים מרוסן ע^י שני בולמים, הראשי מצויד בקפיץ סלילי). הבולם הוחלף לבולם רגיל אך גם הוא נשבר והצוות נאלץ לעצור. כאן החלה סאגת החילוץ – המארגנים לא אישרו למשאית החילוץ לנוע נגד כיוון המרוץ כדי לחבור לעידו ולכן ^גוייס^ למשימה נהג מקומי וכלי רכבו. יחד עם הנהג נשלח אחד המכונאים והם יצאו למסע ניווט קשה בניסיון לחבור לצוות התקוע. חוץ מהדיונות עמדו מול המחלצים גם אנשי משטרת מאוריטניה שעיכבו את הרכב למספר שעות. משלא הגיעו המחלצים לעידו, השיגה הקבוצה אישור לנסוע נגד הכיוון ומשאית הסיוע יצאה גם היא. לבסוף הגיע הרכב הראשון אל עידו ואביב, שחיו ביממה האחרונה על מים שנתנו להם מתחרים אחרים, ללא מזון וללא שינה בגלל הטרדות של מקומיים וחיילים. אחרי שהוחלף הבולם המשיך הצוות להתקדם, אך הקצב נשאר נמוך בגלל המאבק המתמיד בדיונות והתשישות שהחלה לתת אותותיה. את ארוחת הבוקר אכלו הישראלים עם לא פחות מאשר ואטאנן ומקריי, אותם פגשו תקועים לאורך הדרך. בהמשך חברה אל השניים משאית החילוץ, ועליה כמעט כל קבוצת ^מיצובישי WOW^... אחרי שיצאו מהשטח עדיין היה על הקבוצה לכסות 1,500 ק^מ אל בובו-דיאלסו. סה^כ, השורה התחתונה אומרת הכל – 4 ימים, 3,000 ק^מ ורק קמצוץ אוכל, שתיה ושינה. אבל סוף טוב – הכל טוב... בינתיים, על כל פנים. הבוקר זינקו עידו ואביב לראלי אחרונים מבין כל מתחרי המכוניות – וכאמור, הביאו הרבה נחת; לא רק שדורגו 18 בקטע היומי - בדירוג הכללי הם נמצאים, לא ברור איך, במקום 44. אבל לפניהם עוד חמישה ימי תחרות עד לטקס על חופי האגם הוורוד. הקטע של היום נחשב לקל יחסית, אבל עכשיו ממתינים למתחרי הדאקאר שלושה ימים קשים לא פחות מאלו שכבר עברו עליהם, עם ספיישלים ארוכים (באזור ה-500 ק^מ), דיונות ענק וניווט לא קל. עם קצת מזל יוכל הצוות הישראלי אף לשפר את מיקומו... נחזיק אצבעות. המנצח היום היה לוק אלפאנד בב.מ.וו X5 דיזל של קבוצת X-רייד. שלא כרגיל, הפעם לא נוצרו פערים גדולים - בין המקום הראשון למקום 55 הפרידה פחות משעה. עקב כך גם לא חלו שינויים בדירוג המובילים.