ארמון ורניה שבפרברי טורינו כבר ראה דרמות ומאבקי הישרדות מאות שנים לפני שקם ערוץ 10. אבל דומה שגם קירותיו רועדים בהתרגשות כשבתחילת האלף השלישי מתחילה שם לנצ'יה במסע התחייה. למען האמת, לא ברור כיצד שרדה עד עתה לנצ'יה בעולמינו הדיגיטלי והממותג. הרי מדובר במותג יוקרה שהמכונית הנמכרת ביותר שלו כבר שנים היא מיני קטנטנה, יורשת לאוטוביאנקי האגדית (ואוטוביאנקי היתה בכלל מותג עצמאי שסופח להיסטורית לנצ'יה בימי ה-112A, כדי ליצור מספרי מכירות מרשימים). יצרן שהמכונית הגדולה שלו, התזיס, מכרה בשש השנים האחרונות קצת יותר מ-16,000 כלים בסך הכל. חברה מפוארת שלמעט אותה תזיס כושלת, נעדרת מאז 2001 ממכונית סדאן מכל מין, גודל ועדה, ומתבססת על שני מיניוואנים... ואפסילון אחת. אבל המצב אף גרוע יותר, כי מאז 2004 לנצ'יה גם לא הציגו מכונית חדשה. רק באיטליה כנראה יכול להתקיים סיפור הזוי שכזה, והעובדה היא שמחוץ לארץ המגף לנצ'יה נמחקה.

הדלתא החדשה לא תחזיר את לנצ'יה למסלולי הראלי המאובקים, אבל כן תסמל את חזרתה לתחום הקומפקטי החשוב באירופה, והיא משתמשת במתכון דומה לקודמתה – התבססות על פיאט קומפקטית עם שינויים מתבקשים. בעוד הדלתא של שנות השמונים נשענה על שילוב בין רצפת הריטמו (בעצמה פיתוח של ה-128 הוותיקה) ומתלים של הבטא, החדשה נשענת על פלטפורמת הבראבו (פיתוח לסטילו הוותיקה) עם הארכת בסיס הגלגלים ב-9 ס"מ – מה שיוצר את בסיס הגלגלים הגדול בתחום הקומפקטי, 270 ס"מ.הרולד וולטר, האחראי על פיתוח מוצרים חדשים בקונצרן האיטלקי, גאה לספר לי שהדלתא החדשה פותחה תוך 15.5 חודשים – והפעם ללא עזרת חברת מגנה-שטייר. "אתה רואה. זה יותר מהר ממה שלקח להם להביא את הבראבו לייצור". אבל הוא גם מסביר לי באופן נחרץ שלא תהיה מהדורת אינטגרלה. "הפלטפורמה הזו אינה מסוגלת לקבל הנעה כפולה. הפלטפורמה הבאה שלנו, זו שתשרת את האלפא 147 שנציג תוך שנה, יכולה ותקבל זאת". אז אולי בדלתא הבאה.

מפגש ראשון
כבר במפגש המקדים, כאשר המזרקות של ארמון ורניה מתחרות בגשם של צפון איטליה, ברור שהלנצ'יה החדשה נעה בין הטיפות – בדיוק כמו שרוצים הוריה. המראה נע בין סטיישן אקטיבי לקומפקטית ספורטיבית, מגודל מקטגוריית הגולף אך קליל מהמשפחתיות. אין כאן אזכור נוסטלגי למקור של ג'וג'ארו, ואם כבר זכרונות, אז אולי משהו מתפישת הבטא HPE הרב-שימושית עולה. היא יותר מיוחדת מיפה, יותר מעניינת מאשר כזו שגוררת התלהבות. אבל היא בהחלט גורמת להביט שוב ושוב בחרטום – זה שמשתמש בסממני התזיס, וזוכה לאיפור פנסי לד – וגם באחוריים שעושים שימוש בשמשה חסרת מסגרת, בסגנון האפסילון והמוזה, וביחידות תאורה מעניינות.
לנצ'יה מדברים רבות על ה"דלתא" של הדלתא, והם מתכוונים במיוחד לתא הנוסעים שמציע מידות נדיבות מהמקובל. ודווקא כאן מקבלת מורשתו של ג'וג'ארו האגדי ביטוי: כאשר הוא הציע לפיאט את הדלתא היא היתה אמורה להיות הראשונה באירופה עם מושב אחורי שנע על מסילה. ארבעה עשורים אחרי, מאמצים בלנצ'יה את הרעיון עם מושב מפוצל בעל כוונון מלא (מרחק וזווית), והתוצאה היא מרחב עצום לרגליים מאחור. המרחב לראש קצת פחות מרשים, בייחוד עם צמד גגות הזכוכית. אבל גם כאשר המושב האחורי נמצא הרחק מאחור, עדיין נפח תא המטען מספק עם 380 ליטר (וזה יכול לגדול ל-465). כך או כך, שפת ההטענה גבוהה מדי.
ומלפנים? סביבת הנהג מתאפיינת בקווים נעימים ועיצוב נאה, בייחוד אם בוחרים בשילוב גווני הקרם. אבל למרות הניסיון ליצור סביבה סולידית על חשבון הייחודיות של פעם, האיכות אינה ברמת יצרני היוקרה הגרמניים עימם רוצה לנצ'יה להתחרות. זה נוגע לחוסר אחידות בחומרים ובהרכבה וגם למתגים ולמנופים המוכרים מהבראבו (ואף מהסטילו). קשה להבין גם מדוע התעקשו האיטלקים על שפע מתגי-דמי שאינם נאים במיוחד – זה סתם מבלבל, וכך גם צג המידע (מחשב דרך) העמוס, והפקדים שמוצבים על התקרה בגרסאות המצוידות. המושבים, אגב, נאים ונעימים, בניגוד לתנוחת הנהיגה הבעייתית.

צילום: מנהל
מתניעים
אבל בואו נעזוב את ההערות הקטנוניות. כבר בוקר, ואני בכל זאת קצת נרגש להתניע לנצ'יה חדשה, על אחת כמה וכמה כזו עם סיכוי להגיע אלינו. אבל כדי שלא אטפח ציפיות לנצ'יה מתייצבת להשקה עם מספר מנועים, שרובם מעדת לוגמי הסולר. כן, היה גם 1.6 נטול מצמד... אבל זה היה דיזל עם תיבה רובוטית. וכאשר מנוע ה-1.8 ליטר בנזין עוד לא מוכן, והתיבה האוטומטית עדיין רחוקה, נראית גרסת ה-1.4 ליטר המוגדשת הקרובה ביותר לדרישות המקומיות שלנו. נשמע קצת בעייתי, בייחוד אם לוקחים בחשבון את התיבה הידנית, אבל זה מה שיש. זה, ותקוות היבואן שבעתיד תשודך למנוע תיבה רובוטית.
הנפח נשמע קטן ביחס ליומרות, אך בזכות הטכנולוגיה המנוע מפתיע. עם 150 סוסים ו-21 קג"מ שמייצר מנוע הטורבו כבר ב-2,250 סל"ד, הביצועים יותר ממספקים. זאת בייחוד כאשר המנוע מגובה בתיבת שישה הילוכים נעימה לשימוש וקצרת יחסים. בנהיגה יומיומית רגועה מדובר במנוע זורם ושקט עם פעולה נעימה, אבל מעיכת המצערת תניב גרגור איטלקי – לא עמוק כמו של גדולים אך בפירוש כזה שמגרה לעוף על כנפי הסל"ד.
מעבר ללוגם הסולר החדש מסדרת המולטיג'ט, חושף יחידת כוח שונה לגמרי ומרשימה בהרבה. מנוע ה-2.0 ליטר מייצר 165 כ"ס ו-36.7 קג"מ ב-1,750 סל"ד, וזה מורגש מיד. האופי בשרני יותר עם דחף וזמינות כוח שהופכים את הדלתא למהירה בהרבה בנהיגה רגילה, גם אם נתוני הביצועים לא מספרים זאת (214 קמ"ש ו-8.5 ש' למאה קמ"ש לעומת 210 ו-8.7 ש' ב-1.4 טורבו-בנזין). מנוע המולטיג'ט ממשיך מסורת של לוגמי סולר מוצלחים – הוא שקט בסל"ד נמוך, צובר מהירות באופן חסר מאמץ ואינו מהסס להציב אותי קרוב למהירות המרבית על האוטוסטרדה האיטלקית. כל כך פשוט ועדיין לא עולה ביותר מ-11 ק"מ לליטר...
אבל ללנצ'יה יש דיזל חזק יותר. מדובר ב-1.9 ליטר כפול המגדשים שמייצר 190 סוסים (222 קמ"ש ו-7.9 ש'). ההבדל בין השניים אינו בולט בסל"ד נמוך, שניהם מושכים יפה בתנאים יומיומיים, אבל התחושה היא שמנוע ה-1.9 נושם טוב יותר ונכון יותר לטפס מעלה, שם הוא גם זריז יותר. יש לו אופי יותר ספורטיבי וזה בולט גם בזינוקים עם כל הנשמה, שגורמים לגלגלים הקדמיים להסתחרר ולמתלים הקדמיים לוויברציות.
פרברי טורינו המנומנמים לא היו המקום ההולם למתוח את שרירי הדלתא, לפחות לא את אלה שאחראים על הפוטנציאל הדינאמי. הרושם הראשוני אומר מכונית שמרגישה בוגרת, בטוחה ואפילו מעט גדולה ומיושבת. אין בה את השובבות או את שינויי הכיוון המהירים להם היית מצפה מיורשת של אלופת ראלי. במקום זאת היא מדודה, רגועה וסלחנית ומציגה אחיזה גבוהה כיאה לגבירה יוקרתית. נראה שהשיפור הגדול לעומת הבראבו הוא בהיגוי שקיבל תחושה ומשקל נכונים יותר ואינו סובל מערפול מוגזם.
לנצ'יה הביאה להשקה גם מכונית המצוידת במערכת הבולמים האקטיביים (שליטה אלקטרונית), אך בנהיגה קצרה היה קשה לחוש בהבדל לעומת המערך הרגיל. בשני המקרים הציגה הדלתא נוחות טובה שלא על חשבון ריסון המרכב.

צילום: מנהל
אם ואם ואם
הדלתא מחזירה את לנצ'יה למרכז השדה האירופאי, ממנו אסור היה לה להיעדר מלכתחילה. והיא עושה זאת עם מכונית מיוחדת ונעימה שאינה עונה בדיוק למרשם המוכר. לכן גם אם הגימור אינו מוקפד, וגם אם האופי לא בדיוק ספורטיבי או מלהיב, אני מוכן לסלוח.
אבל כרגע קשה להבין לאן בדיוק היא מכוונת – ראש לשועלים או זנב לאריות היוקרתיים? וזה מביא אותנו היישר לזווית המקומית ולמילה "אם" שמלווה את הדלתא. האם תהיה גרסה רובוטית למנוע ה-1.4 ליטר? האם יהיה לה מחיר סביר (כ-140 אלף שקלים)? האם יהיה לגרסה כזו ביקוש? האם אכן תוצג גרסת ה-1.8 ל' האוטומטית בשנה הקרובה, והאם יהיה לה מחיר הגיוני או כזה שיצפין מסף 200 אלף השקלים? כל כך הרבה דברים צריכים להתיישב בפאזל כדי שלנצ'יה תחזור לארץ, אז לפחות כרגע אנחנו לא מטפחים ציפיות.
המבחן המלא פורסם ב'אוטו' 269 (גיליון יולי 2008)