"אל תזכירו את המלחמה" מצווה בזיל פולטי הנוירוטי על צוות המלון כשתיירים גרמניים טועים ומזמינים מקום ב"מלון של פולטי" – קומדיית הפולחן הבריטית הוותיקה והכל-כך מצחיקה. אבל ברור לכולם שמלחמת העולם תצא החוצה במיטב המסורת של ג'ון קליז, ממש כשם שאקדח שהופיע במערכה הראשונה של ג'יימס בונד יירה באחרונה (ולא משנה במקרה הזה אם מדובר בבונד של אסטון, פורד או ...ב.מ.וו).
וכך בדיוק היה כשניצבה הב.מ.וו הלבנה והתמימה מסדרה 5 בחניית המערכת. גם אם ידענו שעדיף שלא נזכיר את היריבה ממינכן ליד יבואני יגואר ברור היה שבסופו של דבר, העימות יהיה בלתי נמנע. כי סדרה 5 היא באמת היהלום שבכתר הבאווארי – השליטה הבלתי מעורערת של קבוצת הסלון שכבר שנים נמצאת בפסגה; היא זו שמשמשת אמת המידה לכל יצרני היוקרה ולכל מי שרוצה להיות כזה; היא זו שדורות על גבי דורות מסמנת את ההצלחה הגדולה של ב.מ.וו; היא זו שניצחה בכל המבחנים ההשוואתיים שערכנו לבנות הקבוצה האקסקלוסיבית, והיא כמובן המכונית מולה יצטרכו בסופו של דבר הנמרים הבריטיים להתמודד.
צילום: סטודיו GT
פנים אל מול פנים
קשה להאמין אבל ה-5 כבר בת חמש, וכשהיא עומדת ליד היגואר היא נראית צנועה וכמעט שגרתית, כאילו כל מהפכת כריס באנגל לא היתה. פתאום סדרה 5 נראית מכונית רגילה ואפילו קצת מגושמת, ללמד באיזו מהירות נעה אופנת הגרדרובה המוטורית בימינו. הב.מ.וו נראית גם קטנה משמעותית, והיא אכן כזו, בייחוד כשמדובר בממד האורך. עם פער של 12 ס"מ היגואר קרובה יותר לסדרה 7 באורכה והיא גם רחבה יותר מיריבתה (3 ס"מ), אבל בסיס הגלגלים דווקא קטן מזה של הגרמנייה (ב-2 ס"מ). הב.מ.וו נראית גם קלילה יותר והיא אכן כזו (ב-140 ק"ג).
באופן מפתיע, התחושה המוכרת והשגרתית יותר מלווה אותנו גם בכניסה לב.מ.וו. פתאום סדרה 5 נראית מוכרת, ברורה, נקייה ואפילו מאוד מובנת – בעיקר אם לא תתייחסו ל-i-Drive – ופתאום כיף להרגיש בבית, כאשר מול הגימיקים הבריטיים מתייצב משהו שעשוי כל כך פשוט, כל כך נכון וכל כך טוב. ממושב הנהג התחושה היא שהמהנדסים ממינכן חשבו על כל עצם ושריר של הנהג כשהם יצרו שוב תנוחת נהיגה מעולה. וההרגשה הזו חוזרת כאשר נוגעים במתגים: הגוונים הרכים מפנקים את העין, החומרים את היד, וכרגיל דווקא בתחום הזה בולטת עליונות הב.מ.וו. העובדה שהיא מצוידת בבלם יד אמיתי (אלקטרוני ביגואר), ומוצעת כאופציה עם תיבה ידנית, גם שולחת רמז לנהג שבנו. עם זאת, מוזר לגלות שהמכונית מגיעה עם בקרת אקלים פשוטה ולא מפוצלת (המוצעת רק כאופציה בתשלום).
היגואר קצת פחות איכותית וקצת מקושקשת, אבל היא לבטח תרשים יותר את השכנים בשפע החידושים. והיא גם מצוידת יותר ובאמת יותר מיוחדת (לא תמיד לטובה), ואם תשאלו את גיא אזי מערכת השמע התקנית שלה עדיפה (למרות שעם הדיסקים שהוא מביא למבחנים זה דווקא חיסרון).
למרות הבדלי המידות, הרי שמאחור ה-5 היא המכונית היותר מרווחת – בעיקר לראש, אך גם לברכיים. לגבי האווירה, זה עניין של טעם, כי היגואר מרגישה יותר אינטימית בגלל החלונות הצרים. תא המטען של ה-XF מעט גדול יותר (540 מול 520 ליטר) אבל הוא ארוך, רדוד ובעל פתח צר. בב.מ.וו הוא נוח יותר.
צילום: סטודיו GT
מנועים הם שמה הראשון של ב.מ.וו ומשושי הצילינדרים הטוריים שלה היו תמיד הדובדבן שעל הקצפת. תוסיפו לגיליון קורות החיים את העובדה שמנוע ה-3.0 ליטר הזה הוא אחד המוצלחים ביותר של ב.מ.וו, ותגלו יחידה שקשה לעמוד מולה. זה בולט כבר על הנייר, עם 272 כ"ס לעומת 238 ביגואר, ומומנט עדיף (32.7 קג"מ מול 29.9) שמושג בסל"ד נמוך יותר (2,750 לעומת 4,100). באופן מעניין משתמשות שתי המכוניות באותה תיבה אוטומטית של ZF עם אותם יחסי העברה בדיוק, אבל הן מרגישות שונות. התכנות של ב.מ.וו מוצלח יותר, והתיבה מגיבה באופן חד ונמרץ יותר, נעזרת ביחס העברה סופי קצר משל היגואר. אבל לא רק התיבה משותפת אלא גם הניסיון להמציא מחדש את בורר ההילוכים (זה של ב.מ.וו נראה "רגיל" יותר, אבל הוא לא). וכך בשתי המכוניות זכינו לרגעים מביכים – בניסיונות לצאת מחניה, או להשלים פניית פרסה – מנסים להבין מה לעזאזל לא עשינו נכון ולמה מגיע לנו לעמוד לרוחב הכביש באופן כה מביך. בב.מ.וו זה קורה יותר בניסיונות לצאת במהירות ממצב חניה, ביגואר דווקא במעבר בין R ל–D. ולא, אנחנו לא נשאל מה קורה כשזה מתקלקל...
עם יותר כוח ופחות משקל אין פלא שכבר על הנייר הב.מ.וו מהירה משמעותית מהיגואר. אבל עזבו אתכם מהנייר, מה שבאמת גורר התפעלות הוא האופי הכל-כך מתוק של היחידה הגרמנית: היא נושמת היטב בסל"ד גבוה, מושכת כמעט בכל מצב ובעלת מצערת ישירה יותר (אם כי מעט עצבנית לטעמם של אחדים). המנוע הגרמני גם שקט יותר וגם בעל צליל מתון ונעים יותר. אבל שלא תהיינה טעויות, המנוע של יגואר טוב כשלעצמו ובעל אופי, וגם הוא יודע לזמר ובייחוד לשאוג ולטפס מעלה. אבל חסר לו מחץ והוא הרבה פחות גמיש בסל"ד נמוך ובינוני.
ניצן שולף את מכשיר ה'דריפטבוקס' המתוחכם שלו, שיכול לומר לנו באיזה שבריר שנייה מגיעה כל מכונית לכל מהירות מהצד השפוי של 400 קמ"ש ובאותו זמן להתריע על התקדמות הטילים מאיראן, אבל אנחנו באמת לא צריכים מכשירים כדי להרגיש שהב.מ.וו מהירה יותר כמעט בכל מצב.
באופן מעניין, מבחינת צריכת הדלק לא אובחנו הבדלים מעשיים תחת עומס רב. הגרמנייה היתה מעט חסכונית עם 5.5 ק"מ לליטר לעומת 5.1 ביגואר, וגם בשיוט רגוע היא עדיפה - 9.5 ק"מ לליטר לעומת 8.5.
בפרק ההתנהגות מגיע תורה של היגואר להפתיע. לבד היא מרגישה מעט כבדה, ובעלת נטייה של המרכב לנוע מעלה מטה על גלים. אבל מול הב.מ.וו פתאום מגלים עד כמה האחיזה גבוהה, ועד כמה הכניסה לפנייה הרבה יותר נחושה מאשר זו של הב.מ.וו, שמצידה מציגה תת היגוי בשלב מוקדם יותר (לעיתים אפילו באופן מפתיע). מה שמשחק לידי הב.מ.וו הוא התחושה המדויקת יותר, בעיקר בגלל ההגה העדיף. זה של הבימר פחות מהיר בתגובות אבל הרבה יותר פרוגרסיבי ומתקשר (למעשה זו אולי המגרעה הבולטת היחידה של יגואר בפרק זה), כך שהב.מ.וו רכת המתלים אולי רוכנת ומתנדנדת יותר בפניות, אבל עושה זאת בצורה ברורה וצפויה יותר. אפילו הבלמים, שבמכונית המבחן היו חלשים משמעותית מאלו של ה-XF, הציגו פעולה הדרגתית יותר.
הב.מ.וו, על מהלך מתליה הארוך, היא גם המכונית הנוחה יותר (אבל בפער קטן), אולם היגואר המרוסנת מציגה נוחות גבוהה מאוד כשלעצמה ונופלת בעיקר בתחום בידוד הרעשים. הפער בולט יותר לטובת הב.מ.וו בשיבושים עמוקים ובורות, בעוד היגואר מגהצת טוב יותר את השיבושים הקטנים ופחות מווברצת ונעה על מתליה במעבר על אספלט מחורץ.
בערבו של יום
גם למבחני דרכים יכול להיות סוף שמח, כי בסופו של דבר זו לא היגואר שהפסידה במבחן אלא הב.מ.וו שניצחה. עבורנו, היה כמעט מרגש לגלות שיגואר יצרה מכונית מצוינת, עם אופי ויכולת – וזה היה משמח עוד יותר לגלות שיגואר נמצאת בכיוון הנכון עם יציאתה לחיים חדשים.
נכון, הב.מ.וו ניצחה כאן כמעט בכל פרק, ומפתיע שוב לגלות עד כמה המכונית הזו מעולה, אפילו כשהיא כבר בערוב ימיה. אבל העובדה שהיא עשתה זאת בפער לא גדול היא מחמאה ליגואר, ואם מתחשבים בכך שה-XF יותר מאובזרת מהב.מ.וו בפער משמעותי (פנסי קסנון, בקרת שיוט אקטיבית, בקרת אקלים מפוצלת, כיוון הגה חשמלי, מערכת שמע משודרגת ועוד) ועולה קצת פחות מה-530 (479 אלף שקלים לעומת 485 אלף שקלים), ברור שהיגואר נראית מושכת מתמיד.
המבחן המלא פורסם ב'אוטו' 269 (גיליון יולי 2008)
