טויוטה-לנד - אוטו

טויוטה-לנד

מי שרכבי שטח עתיקים נחשבים בעיניו לקלאסיקה שטחית, מי שהמילה "לנדקרוזר" מעבירה בו גלי צמרמורת, יארוז פקלאותיו וינדוד לאטלנטיס המוטורי בלב חולות המדבר המערבי

ישראלים שיעזו להגיע למצרים בימים האלו, יגלו בה אוצרות רבים. אותם מעטים יעמדו נוכח אוצרות עתיקי יומין: חלקם, גיאולוגיים, נוצרו לפני כמה עשרות אלפי שנים לקראת תום עידן הקרח האחרון; אחרים, מעשה ידי אדם, נוצרו לפני אלפי שנים. הפירמידות למשל וכל אוצרות הפרעונים סביבם. ויש גם אוצרות מודרניים. העיר קהיר למשל. ישות חיה ונושמת של תבשיל אנושי מהביל ותוסס המונה כ-13 מיליון בני אדם. צריך להיות שם בשעות העומס כדי להבין במה מדובר. זה פשוט לא ייאמן. הלם מוחלט של כל החושים (ראיה וריח בעיקר...) המוח קופץ לניוטראל ואתה נותר עומד בוהה בהמולה. אולם לצד העניין האנטרופולוגי המתבקש, ירחון מוטורי כאוטושטח מתעניין, מן הסתם, בכלי-רכב. מצרים מציעה ל''חולה'' הרכב הישראלי בוננזה מוטורית אמיתית בין אם בערים (וקהיר בעיקר) או מחוץ לכרך בערי ספר ונאות המדבר. בכרך העצום תופתעו לגלות אלפי פולקסווגן מיקרובוס מהדור הראשון (T1) שעדיין עובדים במרץ ומשמשים כמוניות שירות והסעות, דוחסים לקרבם ככל הניתן בני-אדם ומטען. עשרות דגמים ישנים מבית פיאט (132, 128), פיז'ו, ולאדה, חלקם הורכבו במצרים ורובם – בעיקר המוניות השחורות – מוכרים היטב מסרטי שישי בערב. מבול המכוניות לא מפסיק לזרום בתזזית בכל ארבעת קומות התחבורה שיש במטרופולין המדהים הזה. הזנחה ודלות לצד בנינים מודרניים ומכוניות מפוארות. מדהים.אבל עם כל הכבוד, ויש כבוד, רכבי השטח מעניינים אותנו פי-כמה. העיר, באופן טבעי, דלה בכלי רכב מהסוג הזה. אז פילסנו לנו מעבר דרך העיר ההומה, סובבנו את הכיכר הגדולה לרגלי הפירמידות (ויש שם בפינה פלאפל נהדר!) ופנינו ימינה בכביש לכיוון שלט המורה ''בחריה 385 ק''מ''. לפני כן שיעור קצר בגיאוגרפיה. תושבי מצרים, רובם ככולם, מרוכזים בעמק הנילוס ושפכו (הדלתה). זה יוצר רצועת התיישבות צרה וארוכה מסכר אסואן שעל גבול סודן ועד לאלכסנדריה שעל חוף הים התיכון. מלבד זאת יש כמה ערים קטנות יחסית לחוף הים האדום ואז יש את נאות המדבר. לנאות המדבר היסטוריה ארוכה ומרתקת עם תיעוד המתחיל עוד מימי הפרעונים ועד ליחידות המיוחדות של הצבא הבריטי שמצאו בהן מחסה (ש.א.מ ו-ק.מ.א.ט.). כמו איים בלב-ים. נאות המדבר שימשו – ומשמשות עד היום – כנקודות הצטיידות ומנוחה במרחבי המדבר. ויש המון מדבר. הרבה יותר ממה שבאמת אפשר לתפוס. ריכוז האוכלוסייה המצרית בשטח קטן יחסית משטחה הכולל של המדינה (דבר שהשלטון מנסה לשנות), מותיר את רוב רובו של שטח המדינה נטוש. אין דרכים, אין כבישים, אין מסילת ברזל. רק צירים כלליים המשתנים ונמחקים עם תנועת החולות בשממה העצומה. מי שלא ממש חייב להיכנס למדבר לא עושה זאת. עניין פעוט של פיקוח נפש.
באזימוט דרום מערבי מקהיר שוכנות שלוש נאות מדבר, עם 200 ק''מ המפרידים בין האחת לרעותה. מרחק קצר במושגים מצריים. שלושת הפירמידות של גיזה הופכות למשולשים זעירים באופק. חרטומו הקטום של מיצובישי L200 מכוון דרומה. מהחלון נשקפת שכונת ה''שישי באוקטובר'', אחריה ''עיר הסרטים'' ואז כלום-מיט-כלום. הכביש הופך לצר ומשובש, התנועה עליו מעטה מאוד והנוף שומם ושטוח עד לאופק. מישור חמאדה שחור ועצום לכל כיוון רק מחזק תחושת בידוד וריחוק מציביליזציה. אחרי ארבע שעות נהיגה על כביש מדברי, שמדי פעם דיונה שולחת זרוע לכסותו, מגיעים לפתחה ברמה ויורדים דרכה לעמק המהמם אותך בירוק עז ואגמי מים רחבים. זו ''בחריה'' נאת מדבר ענקית המאכלסת היום כ-30,000 תושבים, ויש בה שרידי מצודה רומאית ועוד היסטוריה עתיקה ומרתקת. אנחנו הגענו למקום בשל כינויו בפי המקומיים: ''טויוטה לנד''.

די לעמוד כמה דקות בשקט ברחובה הראשי של בחריה כדי להבין שהמקום הוא מוזיאון חי ונושם לכל דגמי לנדקרוזר לדורותיו, על עשרות גרסאות שונות ומשונות. המשותף לרוב המכוניות הוא גילן המופלג והעובדה שהן אינן מכוניות אספנות מלוקקות ושמורות, אלא כלי רכב חיים ונושמים אשר עובדים בכל יום – אם זה במטעי התמרים, חלקות הירקות או בחברות לטיולי מדבר (ויש שם לא מעט כאלו). פילוסופיית האחזקה של רבים מהכלים האלו מוכתבת בעיקר ע''י האמצעים שיש לבעל הרכב. תוכלו למצוא כלים מטופחים ושמורים (מעטים) לצד אקזמפלארים עלובים שממשיכים לקרטע עד שמשהו נשבר. וזה כנראה לא קורה כל-כך בקלות.

''פייטר'' הוא הכינוי של המקומיים לסדרה 40 של לנדקרוזר. לא מעט בזכות העבר הצבאי של הכלים הללו אשר השתתפו בעימותים...''אזוריים''. כלים אלו מתוארכים לסוף שנות השישים ותחילת השבעים. אותו כינוי ''פייטר'' מגיע גם מכשר העמידות המופלג של סדרה 40. כשר עמידות שהמקומיים תולים בו את חייהם בכל פעם שהם נכנסים למדבר. ואכן הם ''תולים'' המון דברים על הלנדקרוזר ובתוכו. מסחורה חקלאית ועד תיירים מגרמניה, הכל נכנס, מועמס, נקשר ונדחס. זה לא נדיר לראות מכונית שכל גלגל בה הוא במידה וסוליה אחרת. אחרות נוסעות עם קפיצים שבורים או חסרות חלקים אחרים. נראה שהמשטרה לא מתייחסת לכל אלה, וכל עוד אין תאונות הכל בסדר. מוסכים נראים בעיקר כבורות שחורים מצופים שכבה עבה של שרידי שמן שרוף. סביב המוסך מוטלות ''גוויות'' של כלים אשר סיימו את חייהם ועברו קניבליזציה לטובת הלנדקרוזרים שעדיין ב''חיים''.
לצד האספסוף של טיוטה אפשר לגלות כלי-רכב נוספים ממקורות שונים: גז 69 רוסיים נפוצים מאוד, CJ6 מייצור מצרי, לאדה, דאצ'ה, לנד-רובר 110,כלים אמריקאים שונים ומדי פעם גם משאית רוסית שידעה ימים יפים יותר בצבע חאקי. ספארי מוטורי מרתק בלב המדבר המצרי. וכל שצריך זה להגיע לבית הקפה ברחובה הראשי של נאת המדבר, להזמין כוס שתייה, להתרווח וליהנות מהמצעד.

הלנדקרוזר של טיוטה בנה, במו סרניו, את מוניטין האמינות יוצא הדופן של משפחת רכבי השטח המפוארת הזו ושל טיוטה כולה. בזכות אותם כלים פשוטים ועמידים נמכרות אלפי קורולה ויאריס מדי יום ברחבי העולם. למרות שאין ולו בורג אחד משותף בין הקורולה של 2004 ללנדקרוזר 45 בן שלושים. עבור תושבי נאת בחריה, זהו כלי עבודה וכלי הישרדות בסיסי. עבורנו אקזוטיקה היסטורית של עולם השטח.

פורסם ב'שטח' גיליון 17
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות