היצירה המופיעה כאן מכונה ''יונומוטו'' (Unomoto, מסיבות ברורות), פרי מוחו הקודח של גאון קנדי בן 18 בלבד (!), בן גולאק. הטכנולוגיה דומה לזו המשמשת בסגוויי, ולא מדובר ברעיון שקיים על מחשב בלבד כמו למשל האמבריו של בומברדייה מלפני מספר שנים (ראו תמונה): היונומוטו קיים ועובד, כפי שניתן לראות בתמונות. למפתח הצעיר, כך מסתבר, אין השכלה מיוחדת פורמלית אך הוא גדל סביב בית-המלאכה הביתי של סבו, ממנו למד את עקרונות ההנדסה והמכונאות; בשנות ילדותו בנה רכבות-צעצוע, רקטות ושאר פרוייקטים שכל נער מתבגר עוסק בהם. בחור מוכשר, איך שלא מסתכלים על זה. בבית הספר השתתף בתחרויות מדע וזכה להצלחות רבות, עד שנבחר להיות אחד מ-18 תלמידים בקבוצה שייצגה את קנדה בטורניר בתי-ספר בינלאומי. באותה תחרות, השופטים היו פרופסורים ידועי-שם, אסטרונאוטים ומומעדים לפרסי נובל, והמפגש עמם הוא שגרם לגולאק להחליט כי הוא ממש רוצה להכנס לתחום ההנדסה.
כחודש לאחר אותה תחרות הלך סבו לעולמו והוריש את בית-המאלכה לבן. זה מצידו המשיך להשתתף בתחרויות מדע עם פרוייקט מורכבים יותר ויותר. נסיעה לסין ב-2006, שם חזה ברמות הזיהום האדירות בערים שנגרמו בעיקר בשל מכוניות, גרמה לו להתמקד בתחום התחבורה החשמלית. ''בגלל הערפיח הכבד, פשוט לא ראינו שם את השמש'', הוא מתאר. אמצעי תחבורה קומפקטי עם הנעה חשמלית היה חיוני כדי לפתור את הבעיה האקולוגית ועדיין לספק ניוד יעיל וזריז.
ה''יונומוטו'' המעוצב הנוכחי הוא כבר אב-הטיפוס השלישי של גולאק. את כל העבודה המכנית הוא ביצע בעצמו. לצורך התכנון נעזר בתכנת עיבוד-מחשב בסיסית ללא כל הכשרה רשמית בתחום. חברה קנדית נוספת העוסקת באופנועי-קאסטום, Motorcycle Enhancements, עימה יצר גולאק קשר כדי להשיג את הגלגלים המיוחדים להם נזקק, גילתה ענין בפרוייקט הייחודי והתגייסה לסייע. בעל החברה הציע להשתמש בשלדה של אופנוע קיים, ימאהה R1, והוא גם זה שעיצב את המעטה החיצוני העתידני למראה יחד עם גולאק. מומחה לרובוטיקה מקליפורניה סייע לגולאק למצוא פתרונות לתכנת השליטה המורכבת ביחידה הבקרה המרכזית, הנעזרת בשני ג'ירוסקופים.
המוצר הסופי שוקל 54 ק''ג, ונשלט – בדיוק כמו סגוויי – על ידי הרוכב הנשען קדימה, אחורה או לצדדים, המהירות המרבית היא כ-40 קמ''ש. לא ברור אם יש עתיד מסחרי ליונומוטו, אבל אנחנו בטוחים שעל הבחור הצעיר הזה עוד נשמע.