ב-1896, באתונה, נפתחה האולימפיאדה הראשונה של העת החדשה, מחדשת מסורת שנמשכה 1163 שנים; המשחקים האולימפיים החלו ביוון ב-776 לפני הספירה, ונערכו עד 393 אחר הספירה. ב-1894, לאחר הפסקה בת 1501 שנים, הצליח הברון הצרפתי פייר דה קוברטן להביא לכך שוועידה בינלאומית שהתכנסה בפריז תפעל לחידושם.
ב-1886, בגרמניה, קיבל קרל בנץ את האישור לפטנט שביקש להוציא לרכב אותו בנה שנה קודם: Motorwagen. זה היה דגם ראשון לרכב שנבנה מלכתחילה כמכונית עם מנוע בעירה פנימית; כרכרה ראשונה עם מנוע קיטור נבנתה על-ידי ניקולה קוגנו הצרפתי ב-1769.
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
Motorwagen
מאז השתפרו, מאוד, ההישגים של הספורטאים, ממש כמו יכולתן של המכוניות. לכבוד פתיחת האולימפיאדה ה-31 בריו, הרינו להביא את השיאים של אז ושל היום, של הספורטאים ושל המכוניות – והכל לפי המוטו האולימפי: מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר. אך מכיוון שלגבוה אין באמת משמעות במכוניות, החלפנו אותו ב"רחוק", תחום בו יש שפע של שיאים, גם באולימפיאדה, גם עם מכוניות.
וכדי להיכנס לאווירה: באולימפיאדת אתונה השתתפו 14 מדינות ששלחו 245 ספורטאים שהתחרו ב-43 אירועים ב-9 ענפי ספורט. באולימפיאדת ריו אמורות להשתתף 207 מדינות ששלחו 10,500 ספורטאים שיתחרו ב-306 אירועים ב-28 ענפי ספורט.
ב-1886 נוצרה יחידה אחת של הרכב של בנץ, ועוד אחת של דיימלר, שפעל קרוב ובמקביל (בלי שידע על כך) – והייצור הגיע עד סוף העשור לכמה עשרות יחידות; 130 שנים אחרי, ובעולם מיוצרות כ-90 מיליון מכוניות בשנה, והצי העולמי עומד על כמיליארד כלי רכב.
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
פתיחת המשחקים האולימפיים אי-אז בשנת 1896
יריית פתיחה
השיא האולימפי בריצת 100 מטרים שנקבע לפני 120 שנים על-ידי האמריקאי תומאס ברקר עמד על 12 שניות. רוברט גרנט הדף כדור ברזל ל-11.22 מטרים, וגם זרק את הדיסקוס ל-29.15 מטרים. בקפיצות לגובה נרשמו 1.81 מטר ברגילה ו-3.30 מטרים במוט, ואלו בקפיצות לרוחק הגיעו ל-6.35 מטר ברגילה ול-13.71 במשולשת. ריצת המרתון הסתיימה לאחר 2:58.50 – וכיאה, המנצח היה יווני, ספירידון לואיס. הדני ויגו ינסן דחק 115 ק"ג.
גם אז, התוצאות הטובות ביותר לא הושגו דווקא באולימפיאדה. כבר ב-1891, למשל, קבע האמריקאי קרי הישג של 10.8 שניות ל-100 מטרים בפריז, ו-10 שנים לאחר מכן קפץ אוקונור האירי למרחק של 7.61 מטרים.
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
פריז-רואן 1894
גם המכונית של בנץ לא הייתה משהו, והביצועים לא התחרו באלה של מרכבות: 954 סמ"ק, צילינדר יחיד, 0.66 כ"ס ב-250 סל"ד. דגם 3, שהוצג ב-1888, ייצר 2 כ"ס והגיע ל-16 קמ"ש (נתונים אחרים מדברים על 2.5 כ"ס ועד 40 קמ"ש).
המכונית במירוץ הביצועים
בעשור האחרון של המאה ה-19 החלו כבר להירשם שיאים - ולהישבר. ב-1898 נקבע שיא של 63 קמ"ש במכונית של ז'נטוד עם מנוע חשמלי(!), כשהיא נהוגה בידי נהג המירוצים והאציל הצרפתי שאסלופ-לובה. באותו אירוע ממש, נקבע שיא נוסף, כאשר אותו נהג וברכב של אותו יצרן קבע 93 קמ"ש – וזה היה הרכב ראשון שנועד לשבור שיאים. ב-1899 נשבר השיא לראשונה וגם עבר רף משמעותי: 105 קמ"ש (ושיא אחרון עם מנוע קיטור).
המסע הראשון במכונית נעשה על-ידי בנץ, אלא שכאן הייתה זו ברטה, המממנת, שותפתו לעסקים ואשתו של קרל. ב-1888 נהגה ברטה בנץ במוטורוואגן – במסע שהשפיע רבות על הבאתה של המכונית לקדמת הבמה – למרחק של 106 ק"מ, ממנהיים לפורצהיים.
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
ברטה בנץ
שש שנים אחרי, ב-1894,התקיים המירוץ הבין עירוני הראשון: מפריז לרואן, במסלול שאורכו עמד על 126 ק"מ. ג'ול-אלברט, הרוזן מדיון, סיים ראשון, כשהוא נוהג בדה-דיון בוטון מונעת קיטור שייצרה 3 כ"ס ונסעה במהירות ממוצעת של 19 קמ"ש. ב-1895 התקיים מירוץ ממש – פריז-בורדו-פריז: 1178 ק"מ, 48 שעות, והמנצח, המהנדס אמיל לבאזור, קבע מהירות ממוצעת של 25.5 קמ"ש עם פנהרד; פיג'ו זכתה בארבעת המקומות הבאים. ב-1903 ולאחר מספר מירוצים דומים (מפריז ל-), התקיים מירוץ שאפתני מאוד: פריז-מדריד לאורך 1300 ק"מ עם 225 משתתפים, והמהירות שבמכוניות הגיעו ל-140 קמ"ש. עכשיו, המכונית הייתה מהירה גם מרכבת.
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
פריז מדריד 1903
ב-1907 התקיים אירוע מוטורי שהיה בלתי נתפש רק עשרים שנים קודם: מירוץ פקינג-פריז; לאחר 15,000 ק"מ ו-60 ימים, הגיע ראשון הנסיך סקיפיון בורגזה וזכה בפרס למנצח: בקבוק שמפניה בגודל מגנום.
שיר השרירים
120 שנים לאחר פתיחת המשחקים האולימפיים באתונה, ההישגים באתלטיקה והשיאים הצמודים להם הם מסוג אחר. השיא האולימפי בריצת 100 מטרים נקבע בלונדון 2012 על-ידי הג'מייקני יוסין בולט וזה עומד על 9.63 שניות. טימרמן הדף כדור ברזל ל-22.47 מטרים (סיאול, 88'), ואלקנה זרק את הדיסקוס ל-69.89 מטרים (אתונה, 2004). בקפיצות לגובה 2.39 מטר ברגילה (הריסון, אטלנטה, 96') ו-5.97 מטרים במוט (לווילני, לונדון, 12'), ובאלו לרוחק הגיעו ל-8.90 מטר (בוב בימון, מקסיקו, 1968) ברגילה, ול-18.09 במשולשת (הריסון, אטלנטה, 96'). התוצאה הטובה באולימפיאדה במרתון היא של סמואל ונירו מקניה: 2:06.32 (בייג'ינג, 2008). האירני חוסיין רזאזדה דחק (אתונה, 2004) 263 ק"ג – וזה גם שיא העולם.
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
אולימפיאדת לונדון 2012. גמר 100 מטר גברים
ופרט להרמת משקולות, שיאי העולם העכשוויים, באותם ענפי ספורט שהובילו את ענף האתלטיקה באולימפיאדה הראשונה, טובים מהשיאים האולימפיים; 100 מטר, יוסין בולט, 9.59 שניות (2009); כדור ברזל, ברנס, 23.12 מטרים (1990); דיסקוס, שולט, 74.09 מטרים (1986); גובה, סוטומאיור, 2.45 מטר (93'); מוט, לוויליני, 6.16 מטר (14'); רוחק, פאול, 8.95 מטר (91'); משולשת, ריצ'רדס, 18.29 מטר (95'); מרתון, קימטו, 2:02.57 (14').
עידן המכונות
גם המכוניות עברו מאז כברת דרך (סליחה, אבל זה חזק ממני), והשיאים העכשוויים רחוקים מאוד מנקודת הזינוק (אופס, שוב) של המכוניות לפני 130 שנים.
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
אמיל לבאזור בפנהרד
נכון להיום, שיא המהירות למכונית בייצור סדרתי – שנמדד בנסיעה הלוך וחזור – היא בוגאטי ויירון: 434.5 קמ"ש; הנסי ונום GT נסעה מעט מהר יותר, אבל מכיוון שמדובר רק בכיוון אחד, ההישג של 435.5 קמ"ש אינו מוכר כשיא רשמי. מכוניות(?) דראגסטר טופ-פיול מאיצות ל-305 מטרים (ולא 400 מטרים) – והמהירה שבהם קבעה 535 קמ"ש. הרכב המהיר ביבשה הוא לא ממש מכונית, למעשה רקטה; ThrustSSC קבע ב-1997 1228 קמ"ש – ובאותה הזדמנות היה לראשון (והיחיד) ששבר גם את מחסום הקול. צפוי: דגם המשך שיגיע ל-1000 מייל בשעה (1610 קמ"ש).
הרכב שקבע את זמן התאוצה הטוב ביותר למאה קמ"ש, מחזיר אותנו לראשית ימי השיאים; מכונית שבנו סטודנטים האיצה ל-100 קמ"ש ב-1.513 שניות – ויש לה מנוע חשמלי. משהו מסחרי יותר היא אריאל אטום 500 שהאיצה ל-60 מייל בשעה (96 קמ"ש) ב-2.3 שניות (מה שנקרא "נתוני יצרן").
שרירים ומכונות – אוטו לכבוד אולימפיאדת ריו
צילום: מנהל
ThrustSSC
ב-2014 קבע אירווין גורדון בוולוו 1800S שיא מרחק מצטבר במכונית אחת: מעל 3 מיליון מייל (כ-4.9 מיליון ק"מ). שיא מרחק אחר הוא בנהיגה אחת לטובת צריכת דלק. פאסאט דיזל 2.0 ליטר ידנית עברה – עם מיכל דלק אחד – מרחק של 2617 ק"מ, ממוצע של 35.8 ק"מ לליטר;
המסע הארוך ביותר הסתיים ביולי 2014; אמיל וליליאנה שמיד משוויץ סיימו מסע עם אותה טויוטה לנד קרוזר שהחל 30 שנים קודם(!): 180 מדינות, 692,227 ק"מ. משהו רצוף יותר נמשך רק חודש (11.3-14.4-2016): 36,000 ק"מ, שלושה נהגים, ארץ אחת: הודו.
הרכב הסדרתי החזק ביותר כיום הוא בוגאטי שירון, עם נתון עגול ומרשים של 1500 כ"ס. רכבי דראג עם 10,000 כ"ס או משאיות מונעות-רקטה עם 60,000 כ"ס ימתינו ליום אחר, ממש כמו שיא (מ-2006) של משקל/אורך/יחידות שקבעה "רכבת דרכים" אוסטרלית: 1300 טון, 1474 מטר, 112 נגררים.
בוגאטי שירון
צילום: מנהל
בוגאטי שירון