טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 366 - אוטו

טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 366

על אחריות ההורים לעוללים הקטנים מחד, ועל פורשה וכבישים הרריים מאידך

בטורי הקודם כתבתי על התופעה המזעזעת שבה תינוקות מתים כתוצאה מכך שנשכחו במכונית בחום היוקד של מדינת ישראל בקיץ.
לשמחתי קיבלתי תגובות, וחלקן כוללות גם הצעות לפתרון, אפילו חלקי, לתופעה האיומה. מנוי ותיק שלנו, ערן אורבך, מציע להושיב את התינוק שאמור לרדת אחרון מהרכב, במושב הקדמי - כמובן במושב תינוק לאחר ביטול ההפעלה של כרית האוויר שמולו.
אהבתי את ההצעה הזו דווקא מכיוון שאינה טכנולוגית, אינה תלויה במתג שיש להרכיב או אפליקציה שיש להדליק או לכבות. כל שיש לעשות הוא להעביר את כיסא התינוק קדימה ולנטרל את כרית האוויר. לו הייתי מכריז על תחרות רעיונות להצלת תינוקות ברכב, ייתכן וזו הייתה זוכה במקום הראשון. כל כך פשוטה, כל כך אפשרית - ועם זאת, לדעתי, כל כך יעילה.
הקורא ירון כרמי הציע פתרונות טכניים פשוטים למדי. חיישן משקל על כיסא התינוק המחובר למערכת האזעקה של הרכב; כאשר הרכב כבוי האזעקה תפעל. פתרון נוסף ויעיל הוא חיישן ‘בייבי סנס', המיועד לניטור נשימה כדי למנוע מוות בעריסה - אך כאן פועל "הפוך"; במקרה זה החיישן ינטר את נשימות הילד ויתריע כאשר הרכב כבוי. הבעיה היא ששני הפתרונות האלה מחייבים חיבור למערכות הרכב כדי לקבל מידע כאשר הוא כבוי, דבר שאינו טריוויאלי ליישום.
גם האפליקציה הזוכה בתחרות האפליקציות שערכה חברת כלמוביל, הציעה פתרון לשתי בעיות הקשורות בתינוקות ברכב. בעיה אחת היא אי–חגירה של מושב התינוק בחגורת בטיחות; השנייה היא אותה שכחה של התינוק ברכב. מדובר בחיישן המזהה שהחגורה של הנהג נחגרה ומתריע על אי–חגירה של מושב התינוק - תופעה נפוצה בהרבה משכחת ילד ברכב. חיישן זה מגיב גם לכיבוי הרכב, ומשגר התרעה לסלולרי. יישום האפליקציה מתמהמה, וחבל.
חשוב לציין שכל הפונים (והיו לא מעט כאלו) - בין אם אלו שהעלו הצעות טכנולוגיות במהותן, או כאלה שהביעו את דעתם - ציינו שהאחריות הראשונה מוטלת כמובן על ההורים, ושהעובדה שהם נענשו דיים אינה משנה אחריות זו. אז הורים, שימו לב! הכנסתם ילד למושב אחורי במכונית, עשו משהו "נוסף" כדי שלא תוכלו לשכוח ממנו: שימו לידו את הארנק - ועדיף, את הסלולארי שלכם; כך גם לא תסמסו בנהיגה ותרוויחו פעמיים.
אבל למרות שלא ניתן להפחית מאחריות ההורים, חשוב שנזכור שיש בעמנו מספיק ראשים טובים שיכולים להמציא פתרון טוב לבעיה הקשה הזו. כל מה שצריך זה לבקש מהם להעלות אותם בכתב ולדחוף אותם קדימה.
לדעתי, על הרשות לבטיחות בדרכים לנהל את המהלך הזה, ולהתחיל בבחינת הצעתו של ערן. את ההצעה הזו צריך לבחון בין היתר מול הנתונים הקשורים ברמת הסיכון הכרוכה בהושבת תינוק במושב הקדמי. במידה שהסיכון נמוך והאפקטיביות רבה, יש לערוך מסע פרסום אגרסיבי שיעודד את יישומה.



אין קצוות מנוגדים יותר מאשר מספר מכוניות בהן נהגתי החודש. מצד אחד עומדים שני רכבי הפנאי של פורשה, מקאן וקאיין, בגרסאות ה–GTS שלהן; מצד שני יונדאי i10 עם מנוע 1000 סמ"ק. בקצה אחד, ים של כוח, מהירות ופאר - ובקצה השני עשרות אחדות של כ"ס, מידות קטנטנות, ואבזור טוב - גם אם בסיסי.
אני בטוח שתצחקו מהמסקנות שלי. בנהיגה בדרכים ההרריות שברומניה (הסיפור המלא בגיליון הבא; הווידאו במהלך החודש באתר) מתפתלות ותלולות, לפעמים סלולות ברמה מעולה, אך לפעמים גרועות ושבורות - אין כמו מכונות הנהיגה של פורשה, על מנועיהן שלא מפסיקים לדחוף ובלמיהן שלא מתעייפים מלעצור. המקאן מהנה יותר לנהיגה, הרבה יותר, והכוח של הקאיין משכר.
אבל, יש אבל. בנסיעה בגוש דן הפקוק להחריד, עדיפה לי היונדאי הקטנה. המנוע הקטן מניע אותה בהחלטיות, מזגן האוויר נלחם בגבורה מול החום הנורא והצבע השחור של המכונית, הגודל הקטן מאפשר כניסה כמעט לכל חניה פנויה (נסו להחנות בתל אביב קאיין ותבינו על מה אני מדבר).
אז מה המסקנה? אין דבר כזה "האוטו הכי טוב". יש מכונית שמתאימה "הכי טוב" למשימה, לתנאי הכביש, למספר הנוסעים ועוד. דרך אגב, בין מפלצות המהירות לקטנטנה, נהגתי גם במכונית ההיברידית של יונדאי - האיוניק. היא לא הכי קטנה, גם לא הכי חזקה, ואפילו לא "ג'יפון" - אלא משפחתית. אלא שזו משפחתית שמאובזרת בכל מה שהיה רק למכוניות פאר להציע עד לפני פחות מעשור. והיא יותר חסכונית בדלק מהמכוניות בהן נהגתי החודש, כולל ה–i10.



אנחנו כבר באוגוסט. התנועה בערים פוחתת, הרבה ישראלים טסים לחול, הרבה יוצאים לטיול בארצנו היפה. וכמו בכל אוגוסט אני מפגין את שורשי הפולנים. חבר'ה, אוגוסט זה חודש מועד לפורענות בכבישים. חם כאן, חם מאוד. נהגים, גם כאלו שלא מורגלים בנסיעות של למעלה משעה, נוהגים שעות ארוכות, לפעמים אחרי שהייה ארוכה בשמש וללא שתייה מספקת.
מסוכן, מסוכן מאוד! כל משפחתכם איתכם במכונית, עצרו להפסקות שתייה, דאגו שהילדים הקטנים לא יגזלו את תשומת לבכם. כדאי להכין להם משחקים, אפילו משחקי מחשב כדי שיהיו עסוקים. כן, אני יודע שאתם רוצים שהם יראו את הנוף, אך בינינו, הם צעירים מדי ליהנות ממנו, אל תיקחו מהם את העתיד.
ולאלה מכם ששוכרים רכב בחו"ל - זכרו שבמדינות אחרות, יש כבישים אחרים, חוקים אחרים והרגלי תנועה אחרים. זה לא תמיד קל. אם אתם משתמשים בטלפון שלכם לצורכי ניווט - תנו למישהו אחר להסתכל עליו ולנווט עבורכם. הטובים בנהגי הראלי בעולם לא נוהגים ומנווטים באותו הזמן... הריכוז שלכם בכביש, חשוב עוד יותר כשאתם מסתכלים בשלטים שלא תמיד מוכרים וכתובים בשפות זרות. מתינות, ריכוז, תכנון מוקדם של הדרך ונווט לידכם יעזרו לכם להימנע מבעיות.
ועוד דבר על חו"ל; באירופה יש ארצות בהן מצלמות המהירות מפוזרות בכמויות מפחידות, והדוחות היקרים יתפשו אתכם גם כאן. עוד סיבה אולי להשתמש בתחבורה ציבורית בחו"ל.
ואחרון בטור זה - אך לא בחשיבות. צעירים רבים שלא עלו בחייהם על אופנוע או טוסטוס, שוכרים כאלו בחו"ל. אני מכיר סיפורים רבים מדי על כאלו שנפגעו - בעיקר במקומות בהן הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש; במכונית ההגה הימני הוא תזכורת מתמדת לכך - אבל באופנוע? שקלו אם זה כדאי לכם.
שיהיה לכם חופש מוצלח, ושנחזור וניפגש כאן - 
אחריו.


     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות