הוא כבר בן 61. למרות שפרש לפני 23 שנים מהזירה, אלן פרוסט, מנהגי הפורמולה 1 הגדולים והמצליחים בהיסטוריה, הוא עדיין איש עסוק ביותר. ואם לא הבנתי זאת מראש הרי שהזמן הקצר שאושר לי לראיון עימו ואשת יחסי הציבור של רנו שפשוט חטפה אותו ממני הסבירו זאת היטב.
הרעיון לערוך ראיון עם פרוסט, גיבור נעורים ואגדת מירוצים, עלה לקראת ציון יום ההולדת ה–30 של מגזין אוטו. אחרי הכל, בתחילת 1986, כאשר הוקם מגזין אוטו, הוא היה אלוף העולם המכהן בפורמולה 1 (אלוף 1985) ובסוף אותה שנה (1986) הוכתר פעם נוספת; אלה היו השנים שלו. בהמשך, פרקי היריבות שלו עם איירטון סנה ליוו את השנים הראשונות של אוטו. אבל אחרי שההצעה המבריקה נזרקה לאוויר, עלתה השאלה: איך נעשה זאת? שאלה טובה.
ערימות של מיילים שוגרו ולא זכו לתגובה ברורה ("אולי תקפצו למונקו?" נשאלנו באחת מהן) ואחרי שפספסנו את גיליון ה–30 שנים כבר התייאשתי. דווקא אז הפתיעו אנשי היח"צ מחטיבת הספורט של רנו שהודיעו לי שאלוף העבר יפגוש אותי ב–15:00 ביום העיתונות הראשון של תערוכת ז'נבה.
רנו? פרוסט אמנם עזב ב–1984 את קבוצת רנו בזעם וזכה בשלוש אליפויות מתוך הארבע במדי מקלארן, אבל היום הוא משמש כשגריר של חברת רנו (ותיכף נרחיב על פעילותו שם).
הפרופסורבימי הזוהר שלו זכה פרוסט לכינוי "הפרופסור" בשל הנהיגה החלקה והמחושבת והיכולת לשמור על המכונית ולא לשחוק את המערכות השונות. הוא אימץ תכונות אלה משתי דמויות נערצות עליו: ניקי לאודה (הידוע בכינוי "המהנדס") וג'קי סטיוארט. הוא הגיע לפורמולה 1 ב–1981 עם מקלארן וזכה לנקודות כבר במירוץ הראשון שלו. הגישה העדינה שלו למכונית זכתה לפרסום גדול, וג'ון ווטסון, חברו לקבוצה באותה שנה ופרשן בהמשך, אמר כי "אצל אלן המכונית הייתה תמיד חוזרת במצב מושלם". מול זאת, יריבו המושבע סנה היה תמיד על הקצה, ולכן ברור גם מדוע חיבת הקהל נטתה לכיוון הברזילאי.
צילום: רנו, דני פרומצ'נקו
פרוסט עבר בהמשך לרנו, שם כמעט והשיג את אליפות העולם הראשונה שלו אך חזר למקלארן כדי לעשות זאת. ב–1984, השנה הראשונה במקלארן, הוא הפסיד את האליפות לחברו לקבוצה לאודה בחצי נקודה. מאז ועד שפרש זכה פרוסט ארבע פעמים באליפות העולם; רק חואן מנואל פנג'יו (לפניו) ומיכאל שומאכר (אחריו) השיגו יותר. עד עידן שומאכר הוא החזיק במספר הניצחונות הגדול ביותר בזירה, 51, ובמהלך הקרירה שלו זכה ב–798 נקודות.
עבור רבים זכור הנהג הצרפתי בייחוד בגלל היריבות האגדית בינו לבין סנה. יריבות שהולידה סרטים, ספרים ומה לא. הקריירה של סנה הסתיימה באופן טראגי, כאשר נהרג על המסלול באימולה. אולי לכן, כאשר אני שואל אותו לגבי ההישג החשוב ביותר שלו בזירה הוא מהרהר ואומר כי בסופו של דבר "אני חושב שהדבר החשוב ביותר מבחינתי בקריירת המירוצים הארוכה שלי הוא שנשארתי בחיים. זה באמת ההישג הגדול שלי"...
עדיין פרופסורגם כאשר אני פוגש בו, כמעט 23 שנים אחרי שפרש מהזירה עם אליפות עולם אחרונה במדי וויליאמס–רנו, הוא נראה שקול ומחושב. הוא בוחן כל שאלה לעומק וחושב לפני שהוא עונה במלוא הרצינות. זאת גם אם ברור לי ולו שהוא כבר מכיר כל שאלה ב"ספר".
"קשה מאוד לסכם את ההבדלים בין התקופה ההיא לימינו בפורמולה 1". הוא מנסה להשיב "זו שאלה קשה מאוד. אני חושב שהכל השתנה. בימים ההם הכל היה פשוט יותר והיית צריך לייצר המצאות וחידושים. דרך זה הרווחת יתרונות על המסלול. לא היו אז הגבלות טכניות כל כך גדולות וחוקים כל כך מורכבים כמו שיש היום. היו דברים שניתן לנצל כמו אפקט ההצמדה שאין היום, אבל גם לא היו בלמים כמו שיש היום. היינו חלוצים בטכנולוגיה באותם ימים והרגשנו כך. היום מבחינה טכנולוגית הכל בזירת הפורמולה 1 סגור ומוגדר יותר.
"גם ההבדל בין המכוניות עצמן מאוד גדול", הוא ממשיך "היום הכל עובד נפלא והנדסת האנוש טובה יותר. יותר קל לנהוג אבל המכוניות פחות מתקשרות. נהגתי לא מזמן במכונית המקלארן שלי מ–1985 (המכונית עימה זכה באליפות הראשונה; א.ש) והיא הייתה פשוט נפלאה ומאוד מהנה. זו הייתה חוויה נהדרת כי אפשר היה לחוש בה הכל באופן הרבה יותר ברור ותקשורתי מאשר במכוניות העכשוויות. אני מאוד אוהב את המכוניות של אותה תקופה. הן אולי פחות מהירות אבל מאוד מהנות".
צילום: רנו, דני פרומצ'נקו
פורמולה Eפרוסט היום אינו רק שגריר של רנו. הוא זוכה לתשומת לב גדולה גם בשל העובדה שחבר לקבוצת דאמס הצרפתית כדי להפעיל ולנהל את קבוצת רנו בפורמולה E. מדובר באליפות בין–לאומית למכוניות מירוץ חד מושביות בתצורת פורמולה - אך עם מנוע חשמלי בלבד, וזו זוכה לתשומת לב רבה. קבוצתו של פרוסט (בה נוהג גם בנו ניקולה) זכתה באליפות הראשונה שנערכה ומובילה כעת בשנייה. במקביל משמש פרוסט פרשן פורמולה 1 ברשת הטלוויזיה הצרפתית "קנאל +". אנשי רנו שנמצאים איתנו רוצים כמובן שפרוסט ידבר גם על פורמולה E.
"אני חושב שבמובנים רבים מה שקורה בפורמולה E דומה יותר למה שהיה לנו בפורמולה 1 לפני 30 שנים. זו טכנולוגיה חדשה והרגולציה בזירה רק מתחילה להתפתח. זה אומר שאנחנו גם מתחרים וגם מפתחים טכנולוגיה וזה תמיד יותר מרתק.
"אני לא חושב שהמטרה שלנו בזירה הזו היא להחליף את פורמולה 1". הוא מוסיף מייד "המטרה היא להשתפר, ואני מקווה שגם פורמולה 1 תשתפר. אלו שתי אליפויות חשובות והן חייבות להיות שונות".
איך בכלל מגיע אחד הסמלים הגדולים של הפורמולה 1 שאף היה בעלים של קבוצה בין 1997 ל–2001 לאליפות של מכוניות חשמליות?
"כשהחלו הדיבורים על כך זה היה הימור אבל נתתי לזה את האשראי שזה יהפוך לדבר מעניין. אם תסתכל על הנהגים, הם מהרמה הגבוהה ביותר, הטובים ביותר בתחום למעט הפורמולה 1. ועכשיו באים היצרנים: DS, יגואר ואני בטוח שגם ב.מ.וו תגיע. ייתכן שגם אותם יצרנים שמתחרים בפורמולה 1 יגיעו אלינו. אני חושב שזה יהיה כמו בעולם הרכב. כמו שמייצרים כמה מנועים לאותו רכב - רגיל, חשמלי וכו' - וכך יצרנים ישתתפו גם בפורמולה E וגם בפורמולה 1".
צילום: רנו, דני פרומצ'נקו
הזיכרונותאבל בסופו של דבר אני חייב לחזור איתו לרגעים שהוא רואה כחשובים בקריירה הכל כך עשירה שלו. פרוסט לא אוהב לבחור.
"בבירור יש שני מירוצים שאני זוכר יותר מאחרים, אולי כי הם היו יותר מרגשים עבורי: מכסיקו 1990 ואדלייד אוסטרליה ב–1986 שם סיימתי במפתיע כאלוף עולם". הוא מספר וניתן להבין זאת. במכסיקו 1990, אז במדי פרארי הוא פתח מהמקום ה–13 והצליח לטפס עד למקום הראשון ולעקוף בין היתר את סנה. באדלייד 1986, במירוץ שסגר את העונה, ניג'ל מנסל בוויליאמס היה אמור לקטוף את התואר (הספיק לו מקום שלישי). אבל תקר במכונית שלו גרם לתאונה וניצחון של פרוסט הביא לו במפתיע את אליפות העולם השנייה. "אבל" פרוסט מוסיף מיד כשהוא מהורהר "אני לא אוהב לחשוב על הקריירה שלי במובן של רגע אחד או של דבר אחד אלא במונחים של הסך הכל הכולל".
הרעיון נערך ממש ערב פתיחת עונת הפורמולה 1 ואני לא מתאפק ושואל את פרוסט הפרשן איך הוא מסתכל על היריבות שנוצרת במרצדס היום. "אני חושב שהתחרות שם תהיה השנה מאוד מעניינת ופתוחה יותר מבשנה שעברה". בינתיים הוא צודק.
