מיומנו של מכור לסקי - אוטו

מיומנו של מכור לסקי

"קלאב מד", איטליה, קר, שלג, שמש, סקי. לא יודע איך זה נשמע לכם, עבורי זו נוסחה לחופשה מושלמת

צילום ועריכת וידאו: מקסים סרדיוקוב
בוקר. מותח לאיטי את השרירים שעדיין מרגישים את יום האתמול ומתלבש חם. פראג'לטו שונה ממועדוני החורף האחרים של קלאב מד, אין בניין מרכזי בו מרוכזים החדרים וכל הפעילויות גם יחד. הוא בנוי כמעין כפר אלפיני טיפוסי, עם בקתות מגורים לחוד, בניין מרכזי עם חדרי אוכל, בר ובילויים לחוד וספא לחוד. המרחק בין הבקתה שלי לאולם המרכזי קצר, אך מוטב ללבוש את מעיל הסקי. קר מאוד שם בחוץ.
יום מתחיל
מארוחת הבוקר העשירה אני בוחר בחביתת פטריות, שלוש כוסות מיץ אשכוליות, קצת דגנים וכוס קפוצ'ינו. איטליה, לא? בנוסף מכין באגט עם סלמי, עוטף אותו ודוחף לתיק הגב הקטן שילווה אותי במהלך יום הגלישה. לאט מגיעים כל החברים. כולם נהנו אתמול ומחכים להתחיל את היום. רק אני חש כאבים בברך, אך איני מתכוון להפסיד את יום הגלישה.
בחדר, אני לובש חולצה טרמית, מכנסי סקי, זוג גרביים עבות המיועדות לגלישה, מורח קרם שיזוף על האף, המצח והלחיים (חלקי הגוף היחידים שלי שיראו שמש), שפתון שומני, נוטל את הכפפות ויוצא לכיוון חדר הסקי. מגיע השלב הקשה של היום, נעילת מגפיי הפלאסטיק הקשיחות. כארבעים שנה אני גולש, וכארבעים שנה אני מקטר בכל פעם בה אני נועל את המגפיים הכבדות האלו, מרכבי משקפי שמש וחובש את הקסדה על הראש; מרגע בו התקנתי אפליקציה לתיעוד גלישה בטלפון, וגיליתי שאני גולש לפעמים במהירות העולה על 80(!) קמ"ש, אני עם קסדה – ואני מוכן.
המעלית נמצאת ממש ממול לחדר הסקי. היום יצטרפו אלי ואל שמעון גם דויד ואלי. בדרך אומר דויד, שנקבעה לנו גם פגישה על ההר עם מקסים הצלם. יורדים בגלישה למקום הפגישה והוא מגיע בול בזמן. שמעון ואני מובילים למסלול של אתמול, יש שם מרחבים רחבים, תלולים דיים ולא צפופים בגולשים. אני גולש אחרי שמעון, שומר על הברך. בינתיים הכול בסדר. באזור המתאים לגלישה, אני נע בשיירה הקצרה והמתפתלת שלנו עד שנמאס לי ואני פורץ קדימה. אחרי מספר שניות אני מתפלא לגלות שיש לי צל. מקסים הצלם לצידי. עם מקל ומייצב, ועליו מצלמת גו פרו.
אני גולש בכיף שלי וזוכה לתצלומים מופלאים מצלם אקסטרים משובח. קר. מינוס 15 ורוח. כבר אחרי 12 ואנחנו מאתרים ונכנסים למסעדת ההר של המועדון. ארוחת צהרים ובר חופשי (אותו אני מנצל לכוס... תה) ומתחילים לגלוש חזרה בכיוון הכללי של המועדון. קר מאוד ברכבל הכיסאות העולה בצלע מוצלת וחשופה לרוחות. אני מצטער לרגע שלא שמתי חולצת כותנה עבה מתחת לזו הטרמית. אבל הרגע עובר ברגע בו אנחנו מגיעים לרכס הנגדי. השמש מלטפת ומחממת, אני מרגיש חי ודרוך כקפיץ. מתחילים לגלוש.
"אל תשכחו את הפנייה ימינה" אני שומע את אלי ומתחיל לתקל את המדרון בפניות הקצרות והקצובות המאפיינות את סגנון הגלישה שלי. ופתאום קורה משהו, אותו חוויתי לעיתים רחוקות בלבד, מין תחושה כזו שהכול מסביבי מתארגן בצורה נכונה, שהקוסמוס כולו נכנס לשלווה. אני כאילו נשאב אל הנוף הכביר ומתאחד עם ההר. המגלשים שלי כאילו עולים ומרחפים כחמישה ס"מ מעל השלג, אני מאריך את הפניות, כך שאני נמצא יותר זמן עם החרטום מופנה כלפי מטה וצובר מהירות. הפניות הקצרות הופכות לאלכסונים חדים כלפי מטה כשאני מנצל את המסלול כמעט לכל רוחבו. בכל פעם שאני מגיע לצד אני פונה בחדות ובכוח תוך נעיצת צדי המגלשים חזק בשלג. שום דבר לא כואב, אפילו הרוח המוטחת בפני איבדה מעוקצה הקר.
חם ונעים לי ואני טס ב"זון" כאילו אני לגמרי לבד, אני והטבע המהמם ביופיו... ו...פספסתי כמובן את הפנייה ימינה. עצרתי בחדות כדי להביט לאחור. החברים גבוה מעלי מסמנים לי שהם ממשיכים לכיוון הירידה. אני מזהה מעלית קטנה שתוביל אותי לנקודה בה נכנסו למסלול. עולה איתה ומתחיל לגלוש מטה, לכפר, דרך היער. הגוף עדיין שטוף אדרנלין אך המסלול ביער צר ואני מאט, כדי שלא לפגוע באף גולש בדרך. מגיע למטה, מתנשם עמוקות, מוריד את רמת האדרנלין. מחליף עם החברים שהגיעו דקותיים לפני חוויות ומוריד את המגפיים. הסקי הסתיים, אבל היום עוד צעיר.
השעה 4, ב-6 אני רשום לעיסוי. זה הרגע ללכת ולנוח בספא. אני נכנס לסאונה בה אני משתמש רק לאחר יום קר בסקי. כאילו, כדי להחזיר לגוף את החום שאבד לו במהלך היום. הסאונה מבהיקה בניקיונה. יושב כמה דקות, מזיע, מתקלח, עוטה את גופי בחלוק ונכנס לחדר המנוחה הגדול. שמעון כבר שם. אחרי דקות אחדות נכנסת ג'ולי היפיפייה ולוחשת את שמי. אני מפקיר לשעה את גופי לעיסוי חזק שכולל תשומת לב מיוחדת לכפות הרגליים והידיים. כל כך נהניתי עד שביציאה נרשמתי לאותו מקום, אותה שעה ואותה המטפלת...
ארוחת הערב מצוינת ואחריה ההופעה של המועדון. אני מתכונן לפרוש – רק שאז עולה לבמה ה"שף דה וילאג'", זה לא הטבח אלא מנהל המלון. הוא מתחיל בקריאות קצובות ומדליק את הקהל, ויש את מי להדליק. קבוצה עליזה מברזיל, קבוצת אנגלים "מתודלקת", גם שני החייכנית, מדריכה במועדון הילדים שאך זה השתחררה מהצבא, כן הצבא שלנו, רוקדת שם ומושכת את הישראלים להצטרף אליה. כולם קופצים, ומחקים את התנועות של השף. חמישה או שישה ברמנים מאחורי דלפק ארוך, מפסיקים לרגע למזוג מרגריטות ומוחיטוס באוקטן גבוה ומתחילים לקפץ ולשיר את המנגינה שלהם. והקהל? חלקו מריע לאלו וחלקו רוקד עם אלו והשמחה רבה. הרבה אחרי חצות, אני זוחל למיטה ולפני שנרדם חושב איך היום שהתחיל עם שרירים דואבים, המשיך עם רגעים של אקסטזה על ההר והסתיים עם עייפות שמחה, אלכוהול בדם וצליל מנדולינה בלב...
קלאב מד בחורף?
למי שלא מעודכן, קלאב מד, שהתחיל כרשת מועדוני חוף זולים המיועדים לצעירים ונועזים, הפך מזמן למועדוני "הכל כלול" למשפחות עם מספר נאה של מועדוני חורף. אלו מציעים חופשות סקי בנוסח הכל כלול: טיסה, הסעות קרקעיות עד למועדון וממנו, שלוש ארוחות עשירות ואין סוף נשנושים ביום – כולל שתייה ללא הגבלה, כרטיסים לשימוש במעליות הסקי שבאזור ושיעורי סקי (מרמת מתחילים ועד לרמה מתקדמת ביותר). ציוד גלישה אינו כלול במחיר החבילה אך ניתן לשכור ציוד משובח במחירים תחרותיים במועדון עצמו. לעיתים (כמו במועדון בו ביקרתי) יש במועדונים גם בריכת שחייה מקורה, ולעיתים יש גם טיפולי ספא בתשלום נוסף. עוד מתגאים בקלאב מד במועדוני הילדים הקטנים שלהם (בחלקם, מגיל שנתיים), שמאפשרים להורים ליהנות מגלישה בלב שקט לגמרי.
גילוי נאות: הכותב היה אורח של קלאב מד בפראג'לטו.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות