עם פתיחת עונת 2017 החליט ה-FIA לשנות באופן משמעותי, בפעם השניה מאז 1997, את התקנות הטכניות. השינויים כללו הספק מירבי גבוה יותר ובעיקר את חזרתו של הדיפרנציאל המרכזי האקטיבי, דבר ששיפר את יכולת המכוניות, ועודד אופי נהיגה מלהיב יותר לצפיה.
צעד משמעותי נוסף היה פרישתה של פולקסווגן מהאליפות. מי שהגיחה לאליפות ב-2013 וזכתה מיד ברצף אליפויות, הכתה בתדהמה את אוהדי ה-WRC עם הודעת פרישה דרמטית, בשיא הצלחתה. שלושת נהגיה, כולל מי שבדיוק זכה איתם באליפות, סבסטיאן אוג'ייה, מצאו את עצמם ללא מעסיק, מה שהזניק משחק כיסאות מוזיקליים תזזיתי במיוחד. הראשון 'להיחטף', היה יארי-מאטי לאטוולה. לאורך כל הקריירה שימש הפיני תמיד כמספר 2, וכעת נפלה לחיקו הזדמנות ראשונה להוביל את הקבוצה היפנית-פינית החדשה- טויוטה. במפתיע, אוג'ייה התקשה למצוא מקום באחת הקבוצות הרשמיות, למרות הרקורד המפואר, וחתם בסוף אצל מלקולם ווילסון, מנהל הקבוצה של M-Sport, במה שהתברר כצעד גאוני עד סוף העונה. רק אנדראס מיקלסן, נהגה השלישי לשעבר של פולקסווגן, נותר ללא כיסא טרום פתיחת העונה.
עם כל השינויים, טכניים ופרסונליים, התקוות היו לעונה מרתקת במיוחד – והן התממשו במלואן. אחרי שנים של ניסיונות, M-SPORT זכתה לניצחון ראשון בראלי הראשון של העונה, מונטה-קרלו, במה שהיה קדימון לזכייתם באליפות כולה, הישג חסר תקדים, לפחות בעידן המודרני, עבור קבוצה פרטית. במקום השני הפתיעה (או בעצם הפתיעו) היאריס, כשלאטוולה מעלה את טויוטה לפודיום לראשונה מאז 99'. גם כאן מדובר בהישג שיסמן את המשך העונה מבחינת הקבוצה שחזרה לראלי אחרי היעדרות ארוכה, והשיגה תוצאות מכובדות ביותר.
המאוכזבים? יונדאי, וסיטרואן, כל אחת מסיבות שונות, כשגם עבורן התוצאות במונטה קרלו סימלו את מה שיקרה אחר כך בעונה כולה. יונדאי, או יותר נכון, ת'יירי נוייביל, שמט מידיו ניצחון בטוח במונטה קרלו – מה שיהפוך בהמשך להרגל מגונה שלו. ת'יירי שמט שוב ניצחון בטוח מידיו, הפעם בטעות מטופשת במיוחד, גם בראלי שבדיה, והוסיף עוד שתי טעויות גורליות גם לקראת סוף העונה (בגרמניה ובספרד). ובשורה התחתונה, הטעויות הללו עלו לו באליפות. כך שלמרות שהוא מהיר מאוד, נראה שהוא יצטרך להתבגר קצת לפני שיהווה איום אמיתי על אוג'ייה.
ליונדאי היתה אחת המכוניות המהירות ביותר וצוות נהגים מעולה, אך היא לא הצליחה לממש את יתרונה לכדי תואר. גם שני הנהגים האחרים בקבוצה, סורדו ופאדון היו רחוקים מלספק את הסחורה. הם אומנם עלו על הפודיום – 4 פעמים בסך הכל לשניהם יחד – אך לא למדרגה הגבוהה. קשה להתחמק מההרגשה שמשהו בקבוצה של יונדאי עדיין לא מתקתק כמו שצריך. הם יצטרכו להשתפר אם הם רוצים לזכות בתארים.
בהקשר של פאדון חובה להזכיר את התאונה הקטלנית בה היה מעורב בסטייג' הראשון של מונטה קרלו, בה נהרג צופה. נראה היה שהוא לא לגמרי התאושש מהתאונה הזו, ברמה המנטלית, עד לסוף העונה.

וסיטרואן. עם מכונית חדשה לחלוטין, התחילה את העונה באופן שיאפיין את המשכה: עם תקלות ותאונות, כאשר מיק – נהגה המוביל – לא זכה כלל לסיים את הראלי במונטה קרלו. אומנם לרגע היה נראה שהדברים מסתדרים לצרפתים כאשר במקסיקו, ראלי רצוף תקלות (בו בוטלו קרוב ל-100 ק"מ תחרותיים), ניצחו באופן סמלי סיטרואן וכריס מיק. סיטרואן השיגה תוצאות טובות גם בראלי הבא, בקורסיקה, ונראה היה שסיטרואן עלו על הגל – אך מכאן והלאה הכיוון היה למטה, עם יוצא דופן אחד בראלי ספרד (או שמא יש לומר, ברוח הימים, ראלי קטלוניה?).
הקבוצות
טויוטה
הענק היפני חזר לראלי לאחר הפסקה של 18 שנים, והראה שמבחינתו לנצח ב-WRC זה כמו לרכב על אופניים... בעונה הראשונה, עם מכונית חדשה לחלוטין, היא השיגה תוצאות מכובדות, כולל ניצחונות במספר אירועים, כששני נהגים שלה מבקרים בפודיום בתדירות גבוהה. אמרתי שניים, למרות שטויוטה הריצה העונה שלוש מכוניות – יוהו האנינן לא הרשים העונה, ושילם על כך את המחיר – בעונה הבאה הוא יוחלף על ידי אויט טאנאק. אויט היה השנה "מספר 2" מעולה עבור אוג'ייה, ודאג לקחת מיריביו נקודות בכל הזדמנות ועזר לו במירוץ לאליפות. הוא סיים שלישי העונה, כולל שני ניצחונות, בסרדיניה וגרמניה, ובגיל 30 האסטוני בשל להתחרות על האליפות. מנהלי הקבוצה ידרשו ללא מעט עדינות וטאקט בניהול הקבוצה, עם שלושה נהגים טובים, שנראה שהמדרג בינם אינו ברור לחלוטין.
M SPORT
ללא ספק הקבוצה המפתיעה ביותר העונה. קבוצה פרטית – או יותר נכון, חצי פרטית (היא זוכה לסיוע טכני מפורד) – ששלטה בעונה ביד רמה. לא רק שהיא זכתה באליפות הקבוצות, כל שלושת הנהגים שלה התברגו בצמרת הטבלה – עם מקום ראשון, שלישי וחמישי (אלפין אווינס). בעונה הבאה אלפין יהפוך כנראה למספר 2 של אוג'ייה, ויצטרך להוכיח כי ניצחון הבכורה שלו בווילס לא היה עניין חד פעמי, אלא עדות לכישרון אמיתי.
אוג'ייה, כאמור, החליט לבסוף שלא לפרוש אלא להישאר ב-M-SPORT לעונה נוספת. זאת לאחר שקיבל הבטחה ממלקולם ווילסון (מנהל הקבוצה), שבעונה הבאה פורד תעניק לקבוצה תמיכה נרחבת יותר. בפעם הראשונה מזה חמש שנים יתנוסס שוב השם פורד על מכוניות ב-WRC, כששם הקבוצה ישונה ל: M-Sport Ford WRT. עוד לא מדובר על שותפות מלאה, אך אין ספק שמדובר במעורבות עמוקה יותר.
יונדאי
יונדאי המאוכזבת תצטרך לראות איך היא מייצבת את נהגה המוביל, ת'יירי נוייביל. עם קצת פחות טעויות הוא יכול היה לזכות בתואר השנה. למאמץ הקבוצתי אמור לתרום גם אנדראס מיקלסן, אקס-פולקסווגן, שהצטרף ליונדאי כבר בסוף עונת 2017, והפגין יכולת טובה. זה משאיר לפאדון וסורדו רק מכונית אחת, אותה יצטרכו לחלוק בינם. עבור סורדו לא מדובר בעניין חדש, הוא כבר חלק מכונית בעבר, אבל נראה שעבור היידן פאדון העונה הבאה תהיה עונה של להיות או לחדול מבחינת הקריירה שלו ב-WRC.
סיטרואן
מנהלי הקבוצה בטח מתעוררים מדי פעם עם זיעה קרה בשל העונה שעברה עליהם. ה-C3 החדשה לא הפגינה אמינות ולא היתה מהירה מספיק, מה שאילץ את הנהגים לדחוק את עצמם ואת המכונית למגבלות כדי להיות תחרותיים, ונגמר לא פעם בתאונות. התוצאה הסופית היא העונה הגרועה ביותר שעברה על הקבוצה מאז הצטרפה לסבב ב-2003. נראה כי אמון הנהגים במכונית התערער – וכך גם אמון ראשי הקבוצה. על התערערות הביטחון יכולה להצביע העובדה שבשנה הבאה תריץ סיטרואן שתי מכוניות בלבד – זה אומנם מקטין עלויות, אך מבטל כמעט לחלוטין את הסיכוי של הקבוצה לזכות בתואר הקבוצות. מיק יהיה הנהג היחיד של סיטרואן שיתחרה לאורך כל העונה, כאשר ברין יאלץ לוותר על כסאו בשלושה מירוצים (מקסיקו, קורסיקה וקטלוניה) לטובת סבסטיאן לואב. כן, המאסטר חוזר להופעות אורח!
בנוסף, בחלק מהמירוצים תתחרה מכונית שלישית תחת דגל סיטרואן – המכונית של הש'ייח חאליד אל-קאסימי מאבו-דאבי (הספונסר הראשי לקבוצה). יש לציין כי סיטרואן דיווחה בשלב מסוים כי היא מנסה להחתים את אוג'ייה לעונה הבאה, אך כאמור האלוף בחר לבסוף להישאר ב-M-SPORT. האם ההחלטה נבעה ממזומנים או בשל התרשמותו מהמכונית של סיטרואן והסיכוי שלו לזכות איתה בתואר נוסף? קשה לדעת. כך או כך, מי ששלטה בזירה במשך שנים נראית רע מאי פעם, ויש לא מעט שתוהים אם נראה אותה בראלי גם ב-2019.
לסיכום, לאחר עונה המותחת ביותר שהיתה לנו מזה עשור, נראה שמחכה לנו עונה רותחת לא פחות. כל הקבוצות כבר יודעות מה מצופה מהן, ואנחנו רק מקווים שיספקו בשנית את הסחורה. כרגיל, יהיו 13 מירוצים, הראשון, כמו תמיד, במונטה-קרלו והאחרון באוסטרליה הרחוקה. אל תשכחו להצטרף אלינו למירוץ הפתיחה של העונה בין ה-26-28.1.18!
יומן האליפות 2018
25-28.1.18 ראלי מונטה-קרלו (אספלט מכוסה בקרח ושלג)
16-18.2.18 ראלי שבדיה (שלג)
9-11.3.18 ראלי מקסיקו (עפר)
6-8.4.18 ראלי קורסיקה/צרפת (אספלט)
27-29.4.18 ראלי ארגנטינה (עפר)
18-20.5.18 ראלי פורטוגל (עפר)
8-10.6.18 ראלי איטליה/סרדיניה (עפר)
27-29.7.18 ראלי פינלנד (עפר)
17-19.8.18 ראלי גרמניה (אספלט)
14-16.9.18 ראלי טורקיה (עפר)
5-7.10.18 ראלי ווילס/בריטניה (עפר-בוץ)
26-28.10.18 ראלי קטלוניה (ספרד) (עפר ואספלט)
16-18.11.18 ראלי אוסטרליה (עפר)