מבט לעתיד / טור אישי

תמונת אילוסטרציהבכל חודש זה מתחיל אותו הדבר. אני מסתובב במערכת, מתייעץ עם עמיתי ולא בא על סיפוקי מדיוני המסדרון האלו. בסוף הדיונים העקרים אני מוצא את עצמי מול צג תכול, שבמרכזו ריבוע לבן, והמון סימנים וסרגלים שברובם לא השתמשתי ומן הסתם גם לא אשתמש הפעם. אני בוהה בצג המהבהב משהו וחושב על מה אני עומד לכתוב החודש. מה חדש ומחייב את התייחסותי, מה מעניין את הקוראים, על מה עוד לא כתבתי במהלך השנים הארוכות בהם אני ממלא טור זה במילים. "מחירי הדלק", מצייץ הנודניק במוחי, "כתבתי על זה מיליון פעם" אני פוטר אותו בהינף יד מזלזלת. חוץ מזה, יש כבר המון כתבות שעוסקות בנושא ממבט קונסטרוקטיבי יותר – איך חוסכים בנוזל המתייקר הזה.

זמני נסיעה בברוטו
אתחיל בתחבורה בינעירונית. בתנועה בינעירונית, משמשים כיום ביחד מכוניות, רכבות ומטוסים. הרכבות משתפרות בהתמדה ובעולם טסות כבר רכבות במהירות של למעלה מ-300 קמ"ש. זאת אומרת, תל אביב-אילת, עם עצירה אחת בבאר שבע, תארך כשעה וחצי. חישוב הזמן האמיתי שאורכת טיסה מתל אביב לאילת: 20 דקות לנתב"ג (עבורי), שעה וחצי בנתב"ג עד ההמראה, 40 דקות טיסה, ואז עוד רבע שעה לפריקה מהמטוס ומציאת המזוודות – מסתכמת לכמעט 3 שעות(!) וזה כשנמל התעופה הדרומי עדיין ממוקם ממש באמצע העיר – והוא לא יישאר שם עוד תקופה ארוכה.

הרכבת המהירה מגחיכה את הטיסה ואת הנסיעה במכונית לעיר הדרומית ביותר שלנו, וככה היא עושה גם לטיסה בין פריז ללונדון (4 שעות ברוטו בטיסה, 1.5 שעות ברכבת) – ולא חסרות דוגמאות נוספות. וטרם נגעתי בנקודה שהנסיעה ברכבת מאפשרת כמעט בכל זמן הנסיעה לאדם לקרוא, לגלוש או לעבוד, בעוד שבשימוש במטוס – זמן הטיסה הוא קטן מאוד ביחס להתרוצצות לפני או אחרי שמגיעים למטוס עצמו. גם בתנועה עירונית, או בין העיר לפרבריה, לרכבת העירונית ו/או התחתית, יתרון מובהק על המכונית. עלו על מכוניותיכם בשעת אחר צהריים מאוחרת ונסו להגיע מתל אביב להרצליה או לראשון לציון, ותבינו על מה אני מדבר. המכונית הגדולה, על מאות סוסיה, אבזור הבטיחות המסרבל, זיהום האוויר והרעש אותו היא מייצרת, היא כלי מאוד לא הגיוני כדי להוציא אדם ממקום עבודתו לביתו אשר בפרברים.

טקסירובוט
דמיינו מאות מכוניות רובוטיות, המתרוצצות בערים תחת פיקוד של מחשב אזורי. מכוניות כאלו תהיינה זמינות 24 שעות ביום, 7 ימים בשבוע. המחשב שינהל אותן ידע על מיקומה של כל מכונית ומכונית, נתיב הנסיעה שלה, מספר האנשים שבה ויעדם הסופי. כל מכונית תקבל אינפורמציה לגבי התנועה שמסביבה והמכוניות שעומדות לחצות את דרכה. כשמכונית אחת תראה, למשל, הולך רגל חוצה את הכביש, היא תזהיר את אלו המתקרבות לאזור. תאונות הדרכים תלכנה בדרך בה הלכו המגיפות הגדולות מימי הביניים – חומר שקוראים עליו בספרי ההיסטוריה. אדם שירד מרכבת פרברים, יזמין באמצעות הסלולארי מכונית. ימסור את פרטיו, יעדו הסופי ומספר האנשים שאיתו, המכונית הקרובה ביותר אליו תעצור ותזמין אותו בשמו להיכנס ותסיע אותו ליעדו.

על מנת לחסוך באנרגיה ובצפיפות על הכביש, המכונית עשויה לעצור בתחנת ביניים ולשלוח את האדם למכונית אחרת, בה יש מקומות פנויים, הנוסעת לאותו יעד. לדוגמה, אדם בודד רוצה לנסוע מאצטדיון בלומפילד לביתו ברמת השרון. המחשב קולט את ההזמנה ומצרפה להזמנה של שלושה אנשים נוספים הנוסעים לנתניה. מונית רובוטית תעצור ותזמין אותם להיכנס. התחנה הבאה שלה תהיה לדוגמה תחנה של רכבת פרברים הנוסעת צפונה. האדם הבודד ירד ברמת השרון שם כבר תמתין לו מכונית רובוטית שתיקחהו עד ביתו, השלושה האחרים ימשיכו לנתניה וכן הלאה. המונית, לעומת זאת, תסיע את עצמה לתחנת ההטענה הקרובה ותדאג להטעין את מצבריה.

והמכונית, אהובת נפשנו, זו שעושה מה שאנחנו מבקשים ממנה ולא נשמעת לפקודות מחשב חסר פנים ולב, זו שיודעת גם לבעוט, גם ללטף (בעיקר את האגו שלנו), גם לרגש... מה יהיה על המכונית? אל דאגה, צפוי לה עתיד טוב מזה של היום. ממש כסוסים האצילים של היום, השימוש בה יוגבל לאזורים מיוחדים "שמורות אל-ירוקות", בהם ניתן יהיה לטייל איתה, להתחרות ביפיפיות כמותה, להבריש אותה ובסוף היום – לאפסן אותה ב"אורווה" ולחזור הביתה עם טקסירובוט-רכבת פרברים-טקסירובוט.
הלוואי שאחיה לראות את זה קורה.