מס נסועה: אירופה מחפשת מודל הכנסות חדש; ישראל על הגדר

יתרה מכך: אם האיחוד האירופי יממש את ההחלטה לאסור מכירת מנועי בעירה החל מ-2035, הצניחה עלולה להיות חדה אף יותר. אבל חזון למועד, שכן מדינות חזקות כמו גרמניה ואיטליה מביעות התנגדות.

החשמליות מפרקות את מודל המיסוי הישן

בדיונים על המס החדש משתלבת גם סוגיית בדיקות הרכב. מס נסועה מחייב רישום מד אוץ תקופתי, אך לא כל המדינות מוכנות להחלת בדיקה שנתית חובה לכלי רכב פרטיים. בבריטניה ההערכות מדברות על למעלה ממיליון וחצי נהגים שיוזמנו מדי שנה למרכזי בדיקה, מה שמעלה שאלות של תפעול, עלויות ועמידות ציבורית. גם מנגנוני הגבייה ממשקי בית שבהם יש הרבה נהגים או כלי רכב משותפים טרם הובהרו.

בישראל התמונה דומה אך מתקדמת באיטיות. צריכת הדלק בירידה, וההכנסות מהבלו נשחקות בהתאם. מספר הרכבים החשמליים אמנם עבר את 160 אלף אך הוא נעשה בשני אפיקים - ירידה בחשמלי טהור מול גדילה של פלאג אין. מטבע הדברים, גם ההכנסות ממע"מ על שירותי תחזוקה מצטמצמות. מס נסועה עלה לא פעם בדיוני האוצר ומשרד התחבורה ואף נבחן בענף המשאיות, אך לא הפך למדיניות. בשלב זה, המערכת הכלכלית מעוצבת בעיקר מתוך שיקולים פוליטיים, והתוצאה היא חוסר ודאות לנהגים, ליבואנים ולמערכת התחבורה כולה.

מסע בחירות

באוצר כבר מבינים שהמודל הנוכחי אינו יכול להחזיק לאורך זמן. ככל שהצי החשמלי יגדל, ההכנסות ממיסוי דלק ימשיכו לרדת, והיציבות של תקציב התחבורה תיחלש. השאלה איננה אם יידרש מודל חדש, אלא מתי. זה עשוי להיות מס נסועה דומה למודל הבריטי, העלאת מסי טעינה ציבורית, תעריפים דינמיים, או שילוב בין כמה כלים. מה שבטוח הוא שהמציאות הנוכחית אינה יכולה להישאר כפי שהיא, אך לפחות כרגע היא מנוהלת בחלקה על ידי מסע בחירות.

בסופו של דבר, הוויכוח סביב מס נסועה אינו על גובה התעריף, אלא על מהות השינוי: מעבר ממיסוי על אנרגיה למיסוי על שימוש. המס המסורתי שהיה אחד הצינורות היציבים ביותר להכנסות המדינה נחלש, ומדינות נאלצות למצוא לו תחליף. מס נסועה, הוא רק הניסיון הראשון להחליף מנגנון ישן במנגנון חדש.