"אופנוען ישראלי": התערוכה האינטרנטית שחושפת את הפנים שמאחורי הקסדה

לא רק שליחי וולט ולא רק מטיילים בסוף שבוע

הפרויקט של קידר חושף אותנו למציאות הטרוגנית, מורכבת ומעניינת מאוד. עבור רבים מהרוכבים, הדו-גלגלי הוא דרך חיים. זה אינו תחביב ולא עבודה, הוא חלק מהזהות שלהם. אמהות שמסיעות את הילדים לגן על קטנוע כי זה הפתרון היחיד שמתאים ללוח הזמנים שלהן. סטודנטים שחוסכים שעות יומיות בפקקים. טכנאים ואנשי מקצוע שהאופנוע מאפשר להם להגיע לכמה שיותר לקוחות ביום. מהנדסים ואנשי הייטק שבחרו ברכיבה כדרך להתנתק מהמסך ולהתחבר לכביש. גמלאים שמצאו ברכיבה חופש חדש וגם נשים צעירות שסוחפות אחריהן דור שלם של רוכבות חדשות.

78 שנים למדינה, 78 סיפורים על הכביש

מספר הרוכבים שצילם קידר – 78 – זהה למספר שנות העצמאות של המדינה. כל אחד מהם מייצג גוון אחר בפסיפס הישראלי. "כל רוכב ורוכבת הם עולם ומלואו", מסביר קידר, "בבחירת האופנוע, בציוד, בלבוש ובאישיות הייחודית".

בחירת הכלי עצמה הפכה בישראל להצהרה – האם בחרת בקטנוע חסכוני, באופנוע ספורט או באדוונצ'ר כבד – כל החלטה כזו מספרת סיפור על בעליה, על הצרכים שלו, על המקום שהרכיבה תופסת בחייו. זה לא אקראי ששוק הדו-גלגלי הישראלי מגוון כל כך: הוא משקף חברה מגוונת, עם צרכים שונים, חלומות שונים וסיפורי חיים שונים.

2,000 קילומטרים, 7 ימים, 78 סיפורים

הסיפור מאחורי הפרויקט מרתק לא פחות מהתוצר הסופי. הרעיון נולד ברגע אחד, שבוע וחצי בלבד לפני יום העצמאות. במרוץ נגד השעון, ללא יכולת לתכנן מסלולים מראש או להגיע לכל קצוות הארץ, קידר פשוט יצא לדרך.

שבעה ימי צילום, מעל 2,000 קילומטרים על האופנוע, 78 אנשים ונשים. הוא נסע בין יישובים ומקומות שונים בקו שבין ירושלים לחיפה, עצר אנשים באקראי באמצע הכביש, ניגש לרוכבים בצד הדרך והציע להם להצטרף לפרויקט.
המגבלות האלה דווקא חיזקו את הפרויקט. העצירות הספונטניות, הפגישות הבלתי מתוכננות, האקראיות של המפגשים – כל אלה העניקו לפרויקט אותנטיות שקשה להשיג בצילום סטודיו מתוכנן. זוהי ישראל כפי שהיא נראית באמת על הכביש, בלי ליהוק ובלי בימוי – בדיוק כפי שראוי לתעד מדינה שחוגגת 78.

דרך העדשה של קידר נחשף האופי האנושי שמתבטא בבחירת הכלי, בטיפול בו ובחיבור הבלתי אמצעי בין אדם למכונה. זה מסביר למה אנשים מוכנים להתמודד עם פגעי מזג האוויר, עם סכנות הכביש ועם עלויות התחזוקה - כי האופנוע הוא חלק מהזהות שלהם, לא רק כלי ההגעה לעבודה.

בדרך פגש קידר סיפורים עצובים, מצחיקים ומרגשים. הוא פגש את ארץ ישראל היפה דרך האנשים שלה, אלו שחולקים איתו את הכביש ואת התשוקה.

צילום: שי קידר

הזמנה להסיר את הקסדה

קידר מזמין את הצופים למשחק קטן: "לפני שאתם נכנסים לגלריה, נסו לנחש מי מסתתר מאחורי הקסדה. נסו לגלות את הרוכב דרך הפרטים הקטנים, לפני שהפנים נחשפות".

זו הזמנה שמאתגרת את הדעות הקדומות שלנו על הרוכב הישראלי הטיפוסי. כי במציאות של 2026, אין "רוכב טיפוסי" – יש עורכת דין בת 45 שרוכבת אדוונצ'ר בסופי שבוע, יש סטודנט עם קטנוע 125 סמ"ק שזו הדרך היחידה שלו להגיע לאוניברסיטה, יש פנסיונר שחזר לרכיבה אחרי 30 שנה, יש שליח שהאופנוע הוא פרנסתו, ויש גם האמא שמסיעה את הילדים לחוג אחרי יום עבודה ארוך. 

"אופנוען ישראלי" הוא לא עוד פרויקט צילום יפה. זהו תיעוד חשוב של רגע בזמן בשוק הדו-גלגלי הישראלי – שוק שגדל, מתבגר ומשנה את פניו. בשנה שבה המדינה חוגגת 78, שי קידר מזכיר לנו שמדינה היא קודם כל אנשים, ושהכבישים שלנו הם לא רק תשתית – הם מרחב חיים.

התערוכה האינטרנטית "אופנוען ישראלי" זמינה לצפייה החל מערב יום העצמאות, ה-21/4 בשעה 19:00 באתר shaikedar.com.