פרארי מתפרקת מבפנים: הנשיא תוקף את הנהגים

דבריו הגיעו אחרי סוף שבוע קשה במיוחד בברזיל, שבו שני הנהגים לא הצליחו להעפיל לפודיום, והקבוצה נותרה ללא ניצחון אחד בעונה כולה; הישג שלילי חסר תקדים בשנים האחרונות. אלקאן ניסה לעודד את הצוות באמירה כי “עדיין אפשר להיאבק על המקום השני באליפות”, אך המסר התקיף כלפי הנהגים השאיר את הסדק הפנימי חשוף.

הנהגים או רק אחד מהם?

הביקורת הקשה כמעט ולא נשמעת כלפי לקלר בשנה האחרונה, אבל כלפי לואיס המילטון היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח סביב מצבה של פרארי. העיתונים הבכירים מציינים כי הנהג הבריטי, שהובא למרנלו כהבטחה לשינוי תרבותי ומקצועי, מתקשה לספק תוצאות בשטח. ב-"Corriere della Sera" נכתב כי “לאחר 21 מרוצים מלאים בדיבורים וללא שמץ של חדות, קשה שלא להאשים גם אותו”.

גם ב-"La Gazzetta dello Sport" תיארו את דפוס ההופעות החוזר: “המילטון פותח חזק, אך אחרי כמה הקפות נאלץ לוותר על מקומו ללקלר, וזה קורה שוב ושוב, עד שנהגים איטיים ממנו חולפים על פניו.” לפי הפרשנים, מדובר לא רק בבעיה טכנית אלא במשבר התאקלמות עמוק: המילטון טרם מצא את מקומו בתוך מערכת שדורשת סגנון עבודה שונה מזה שהכיר במרצדס, והפער בין המעמד הציבורי שלו לבין התוצאות בפועל הולך ומתרחב.

האצבע מופנית לכיוון הלא נכון?

בעוד אלקאן מטיל את האשמה על הנהגים, מומחי פורמולה 1 באיטליה מצביעים על הבעיות המבניות של פרארי כגורם האמיתי למשבר. המכונית SF-25 סבלה ממגבלות תכנון קשות, תיקונים חוזרים ונשנים שלא פתרו את בעיות האיזון, ושרשרת החלטות אסטרטגיות שגויות שפגעו בביצועים.

הביקורת כלפי ההנהלה גוברת: “במקום לשפר את מה שנשבר, פרארי מחפשת אשמים”, כתב אחד הפרשנים הבכירים. “הבעיה לא בנהגים ש’מדברים יותר מדי’, אלא במערכת שלא מצליחה לייצר מכונית מנצחת כבר שלוש עונות ברציפות”.

בין מציאות לתדמית

בראיון לכלי התקשורת ברומא, אלקאן שיבח את המהנדסים והמכונאים, ואף הזכיר בגאווה את הצלחות פרארי באליפות מירוצי הסיבולת (WEC), אך המסר מבחינתו היה ברור: הכישלון שייך לנהגים. גישה זו מעוררת לא מעט מחלוקת בקרב אוהדים ואנשי צוות לשעבר, הרואים בכך “בגידה במרנלו” וניסיון להרחיק אחריות מהדרג הניהולי.

עם עונת 2026 בפתח, פרארי עומדת בפני החלטה לא פשוטה: האם להמשיך לנהל את המשבר דרך הצהרות ויחסי ציבור, או לבצע שינוי אמיתי בשורשי המערכת.