גודווד קלסיקה: המפלצת מטורינו

שיאן המהירות הגדול

בתחילת המאה הקודמת, כאשר עולם הרכב החל להתגבש החלו יצרניות המכוניות לקדם את עצמן ומעמדן גם באמצעות שיאים למיניהם. אחד החשובים שבהם היה 'המכונית המהירה בעולם'. בעשור הראשון של המאה ה-20 הייתה זו מרצדס שהחזיקה בשיא עם בליצן בנץ. פיאט של אניילי שהחלה לייצר מכוניות בטורינו ב-1899, החליטה שגם היא בעניין ובנתה ב-2010 את S76 Record, שהתבסס על קונספט פשוט: יותר גדול, יותר מהיר. וכך נבנה הרכב המחזיק עד היום בשיא הנפח במכוניות.

ובכן, זה מנוע 4 צילינדרים, והנפח שלו הוא 28,353 סמ"ק – לא טעות: 28.3 ליטרים – 7 ליטרים לצילינדר. ההספק הוא 290 כ"ס ב-1400 סל"ד והמומנט 203.9 קג"מ. שטח הבוכנה היה כה גדול עד כי פיאט התקינה שני מצתים וארבעה שסתומים לכל צילינדר, טכנולוגיה שהקדימה את זמנה בנוסף למערכת ההצתה החדשנית מסוג מגנטו מתוצרת בוש.

המנוע שודך לתיבה עם ארבעה הילוכים, והכוח לגלגלים האחוריים הועבר באמצעות שתי שרשראות. 

לרכב לא היו בלמים קדמיים, ומאחור היו תופים בסרן האחורי, ונדרש גם תכנון מוקדם כדי לבלום את הרכב שמשקלו עמד על 1.7 טון.

שתי יחידות נבנו במקור, אחת עבור פיאט לצורך שבירת שיא המהירות, והשנייה ב־1911 עבור בוריס סוחאנוב, נסיך רוסי ששכר נהגים שיתחרו במרוצים ברחבי העולם. הנהגים טענו שהרכב מאוד לא יציב; פיטרו בורדינו, מגדולי הנהגים באיטליה בשנות העשרים, סירב לעבור 120 קמ"ש, היו נהגים שסירבו לנהוג ברכב שוב. 

הרכב הגיע למהירות של כ-190 קמ"ש, וב-1913 קבע את המהירות הגבוהה ביותר עד אז – אלא שזו לא זכתה למעמד של שיא מהירות מוכר. ארתור דוראי, נהג מרוצים בלגי וטייס, קבע 213 קמ"ש בחוף של אוסטנדה בבלגיה. 

אלא שכבר אז וכמו היום, כדי ששיא מהירות יוכר על הרכב לחזור באותו מסלול בכיוון ההפוך, והמהירות הממוצעת היא זו המוכרת כשיא. הרכב לא היה מוכן תוך שעה, ההישג לא הוכר כשיא. 

ב-1919 פיאט פירקה את המכונית שברשותה, ואילו זו של סוחנוב התגלגלה לאוסטרליה ללא מנוע, השתתפה במרוצים עם מנוע של שטוץ, התרסקה ונגרטה.

ב־1913 ייצרה פיאט מנועים לספינות אוויר על אותו בסיס כשהם משופרים, כולל שלושה מצתים ושלושה שסתומים לכל בוכנה.

כעוף החול

בתחילת שנות ה-2000 אספן המכוניות דאנקן פיטאווי הצליח לשים את ידו על שלדת המכונית הראשונה, ובמשך עשור הוא אסף חלקים וחומר ארכיוני. לצורך שחזור המכונית היה צורך לייצר מאפס, על סמך תמונות ושרטוטים מקוריים של פיאט, את המרכב, תיבת ההילוכים והרדיאטור שהיה לסימן היכר של רכבי פיאט באותן שנים. בעזרת שני מומחי תעופה הוא הצליח לשחזר את המנוע ומערכת החשמל וב־2014, יותר ממאה שנים לאחר שיוצרה ואף הגיעה למהירות הגבוהה ביותר אז, החיה מטורינו חזרה לחיים.

וכך, לקראת 2015 היה ברור היכן תוצג החיה מטורינו. פסטיבל המהירות של גודווד – המקום שבו הקלסיקה והאקסטרים נפגשים.

האירוע, שנערך מדי שנה באחוזתו של לורד מארץ’ באנגליה, מושך אליו את מכוניות המרוץ הנדירות והקולניות ביותר – ודווקא שם, בין מכוניות פורמולה, אלופי ראלי, מנצחות בלה מאן, מכוניות קיצון נדירות, פיאט S76 גנבה את ההצגה.

עוצמת הצליל שהמנוע ניפק הייתה כל-כך חזקה, עד כי צוותי הטלוויזיה הסתירו את המיקרופונים כדי שמערך הסאונד לא ייפגע. מאות אלפי צפיות ביוטיוב תוך ימים ספורים – והעולם למד להכיר מחדש את החיה מטורינו.

נאמנות למקור ורוח הדברים

אחת השאלות שמרחפות סביב השחזור המופלא הזה היא לא רק איך הוא נעשה, אלא כמה ממנו באמת מקורי. האם רכב שנבנה מחדש על סמך שרטוטים נחשב אותנטי? אותו עיסוק סביב המנוע הענק הוא מה שגרם לחלק מהעוסקים בתחום לתהות ביחס למרכיבים נוספים של הפרויקט הכביר הזה.

יש טענות שזה מנוע שנמצא בנפרד מהשלדה באוסף פרטי במזרח אירופה או אולי במוזיאון ברוסיה. אחרים סבורים שמדובר במנוע ששוחזר לפי השרטוטים המקוריים, תוך שימוש בחלקים שהורכבו מחדש, כלומר אינו "מקורי”, אלא שחזור “נכון למקור”.

יש הטוענים כי הבסיס למנוע הוא זה שנוצר על-ידי פיאט לספינות האוויר, ועליו נעשו התאמות כדי לשחזר את הנתונים של מנוע הפיאט המקורי. 

פיטאווי התייחס לנושא בראיונות ואמר  כי “זו אינה שאלה של 100% מקוריות, אלא של אותנטיות. זו הדרך לחוות, להרגיש, לראות, לשמוע ולהריח כמו נהג מרוצים מ-1911. לא פחות”.

ב-2019 פתחו הרשויות באיטליה בחקירה לאחר שהסיקו שהמנוע המורכב באדומה היה חלק מאוסף של האוניברסיטה הפוליטכנית של טורינו. המנוע הושאל לפיטאווי לצורך מחקר ושחזור, ורק לאחר מספר שנים מישהו שם לב שהמנוע שברשותם הוא רפליקה חסרת שימוש.

עובדתית למנוע שיש במכונית המשוחזרת יש שלושה מצתים לצילינדר, כמו בדגם שיוצר לספינות אוויר, אז לא ברור אם יש בסיס לטענות, כי מסוג זה יוצרו שישה מנועים.