בא מהשוליים / גרנד פרי, הסרט

ביקרתי במונקו החודש, שנתיים ויומיים לאחר הביקור האחרון שלי שם — ויומיים לפני יום הולדתו של מר מונקו, איירטון סנה. כמובן שגם הפעם נהגתי בתוואי המירוץ המפורסם, וכמובן שגם הפעם היה זה ברכב רגיל ובמהירויות חוקיות. את הטיסה חזרה לארץ העברתי בצפייה בסרט שלא הרבה מכירים ושמו 'גרנד פרי'.


 
עשור אחורה, בחור בשם שי נוסבאום נוזף בי שלא ראיתי את הסרט הזה תוך שהוא נכנס ליוטיוב, ומעלה סרטון שגרם לי להיות מהופנט למסך. זו הסצנה הראשונה של סרט, מאיידים בשילוב מנוע חובב סל"ד ואקשן עקיפות. לא הייתי צריך יותר מזה. מחד האגו שלי נלחם עם המבוכה שלא הכרתי את הסרט הזה, מאידך רציתי לחבר ולנשק את שי על ההיכרות עם הפלא המצולם הזה. מזה עשור שניסיתי לראות את הסרט הזה, אך לשווא. בכל פעם שהתחלתי הייתה לי סיבה טובה למה להפסיק באמצע. אבל הפעם אני ספון במושב במטוס, וטלפונים בהולים או הסחות דעת כבר לא יהיו, מה כבר יכול לקרות? כן, אני יודע, אסור לפתוח פה לשטן וזה גם מרפי שממתין מעבר לפינה.


 
גרנד פרי מביא צילומים עוצרי נשימה היישר מתוך סבב הפורמולה 1 של אותה השנה (1966) ואתם יכולים לראות חלק מהתמונות שמצורפות לטור. מספר נהגים מהסבב אף לוקחים בו חלק קטן, כדוגמת גראהם היל או אחד חואן מנואל פנג'יו. העלילה? כצפוי סובבת סביב מספר נהגים, יש סיפור אהבה, יש המון אגו, וכמו באותם השנים המוות הוא חלק בלתי נפרד מהסצנה.


 
הסרט הזה לא צולם ונערך כמיטב סרטי הקולנוע בני זמננו — כאילו הכל נמצא במסעדת מזון מהיר וחלילה שהצופה ישתעמם. גרנד פרי זהו סרט ארוך מאוד, כשלוש שעות אורכו. סרט בו נותנים במה לכל פיפס ולכל הבעת פנים, סרט בו נותנים במה לכל העברת הילוך. הסרט מתחיל במירוץ הרחובות במונקו, וזה היה מבחינתי סיום נהדר לביקור. ולי נשאר רק להמליץ לכם לצפות בו, אלו יהיו שלוש שעות נהדרות. זה לא סרט לצפות עם בת הזוג, זהו סרט לצפות בו לבדכם, בחושך ובווליום גבוה. האמינו לי, אין כמו לשמוע מנועים חובבי סל"ד הנושמים דרך מאיידים. אתם תודו לי אחר כך.


 
לכו תבינו בנות
מאיה שלי כבר בת שלוש. לא ייאמן איך הזמן רץ. כשאני נולדתי, אי־אז בסוף הסבנטיז, לקחו אותי מבית החולים במרצדס עם חמישים ושישה מושבים. אותה לקחנו מבית היולדות עם משהו מרשים בהרבה — הנסיעה הראשונה שלה הייתה בתוך ב.מ.וו M5 מהדור האחרון שנבנה בעבודת יד. ככה זה כשהאבא מטומטם וזה האוטו הכי נורמלי שהיה לו בחניה באותו הזמן. מוקדם לדעת כמה זה השפיע עליה, אבל בכל בוקר היא מעדיפה שלא להגיע לגן עם המשפחתית שלנו, ומבקשת לנסוע ברכב האדום — ב.מ.וו סדרה 6 קלאסית, מונמכת ומחוזקת. ואני ממש מקווה שזה לא בגלל שהמכונה הפראית הזאת עוטה צבע של בנות.
 
[email protected]