באסוורלד 2025 / קווי חשמל

הפרפרזה על השיר האהוב שכתב יורם טהר לב, מסמלת מכל את הבגרות של עולם האוטובוסים המגיע בימים אלו לחשמול מלא, ולחשמל נגיע עוד מעט.

Busworld, הארגון הבלגי של מפעילי האוטובוסים נתן שוב את הבמה הדו־שנתית לעוסקים בענף, אחרי ביטול התערוכה בשנת 2021 עקב הקורונה והביטול האישי שלי בשנת 2023 מאחר ויום פתיחת התערוכה היה בחג שמחת תורה תשפ"ד, הלא הוא 7 באוקטובר 2023.

עם 81 יצרני אוטובוסים מאירופה, אפריקה ואסיה וסיכום של 559 מציגים מכל העולם וגם מישראל, זו התערוכה הגדולה ביותר אי פעם בענף. לא רק, אלא 209 כלי אוטובוסים ומיניבוסים המוצגים בתוך האולמות ולצידם 29 המשמשים לנסיעות מבחן, מעל 45,000 מבקרים מיותר ממאה מדינות ומעל 400 נציגי עיתונות.

רוב יצרני האוטובוסים המובילים באירופה הציגו, ולצידם יצרנים קטנים יותר, חלק מהיצרנים הסיניים המובילים ואפילו יצרני אוטובוסים חשמליים מהודו ווייטנאם. במקביל לתערוכה התקיים קונגרס גדול ובו הרצאות ופאנלים בנושאים רבים, בהם ביטחון, בטיחות, טכנולוגיה, הפעלת תחבורה ציבורית, פיננסים ועוד.

בתערוכה כמו בתערוכה, השקת דגמים חדשים גונבת את ההצגה, והיו כאלו רבות. אחת מיוחדת התקיימה ערב פתיחת התערוכה, ובה VDL מהולנד השיקה את הדור השלישי של אוטובוס התיירות FUTURA. אמנם לא נזכה לראותו בארץ, אולם הוא דגם חשוב מאוד לשוק האירופי, ומיוצר בטכנולוגיה ייחודית ושונה מכל האחרים. רק הושק וזכה בפרס העיצוב.

פרסים ותארים 

כחלק מעידוד התעשייה לייצר אוטובוסים טובים יותר וגם מכלולים ומערכות טובים יותר, פרסים ותארים שונים מחולקים עם פתיחת התערוכה ובמהלכה. 

צוות של 30 מומחים מתחומים שונים פעל במסגרת של 12 צוותי עבודה ואלה בחנו ושקללו תחומים שונים באוטובוס ומסביבו, בהם איכות ונוחות נסיעה, טכנולוגיות הנעה, מניעת זיהום אוויר, בטיחות ומניעת דליקות טכנולוגיות דיגיטליות, מערכי סוללות, נוחות האחזקה ובפעם הראשונה גם עיצוב. הצוות מנה נציגים של מפעילי תחבורה ציבורית, חברות טכנולוגיה, רשויות ועיתונות מקצועית. 12 אוטובוסים מקטגוריות שונות התייצבו לבחינה – וההפתעה

יוטונג (YUTONG) מסין, יצרן האוטובוסים הגדול בעולם, זכה לראשונה בתולדותיו בשני הפרסים הגדולים, אחד לאוטובוס תחבורה ציבורית והשני לאוטובוס תיירות. יוטונג זכה גם בפרסים בתחום הבטיחות, האקולוגיה ועיצוב אוטובוס לתחבורה ציבורית.

עוד פרס חשוב מאוד הוא פרס 'אוטובוס השנה'. בדיוק כמו 'מכונית השנה' ו'משאית השנה', הפרס ניתן לכלי רכב שהוצג מאז הכרזת הזוכה הקודם, וצוות השיפוט מורכב מעיתונאים ממדינות שונות באירופה. בשונה מהאחרים, בשנה זוגית התחרות היא לאוטובוס תיירות, Coach of The Year, ובשנה האי־זוגית יזכה אוטובוס תחבורה ציבורית, Bus of The Year. הזוכה בפרס לשנת 2026 הוא סטרה (SETRA) S516HDH מבית דיימלר.

בעיקר, חשמל

מבול החשמליות לא פסח על אוטובוסים בארץ, ורוב האוטובוסים העירוניים שעלו על כבישי הארץ בשלוש השנים האחרונות הם אוטובוסים חשמליים. אנרגיית המצברים מחושבת ליום עבודה בן שתי  משמרות, וניהול הטעינה בחניונים לוקח בחשבון את סדר היציאה של האוטובוסים לעבודה בבוקר. באוטובוס בין־עירוני הסיפור שונה, וחרדת הטווח מגבילה את התפעול היעיל של האוטובוס בשתי משמרות. בשנה וחצי האחרונות הגיעו מספר מצומצם יחסית של אוטובוסים בין־עירוניים לשימוש כשאטלים ובקווי שירות בין־עירוניים קצרים יחסית תחת הגדרה של ניסוי תפעולי. 

השנה הופגן חידוש גדול.

כל היצרנים האירופיים הגדולים, וכל היצרנים הסיניים הגדולים הפועלים כבר בארץ ובאירופה הציגו אוטובוסים חשמליים בין-עירוניים ותיירותיים עם טווח נסיעה העולה על 500 ק"מ לטעינה אחת – ומבלי להתפשר על מספר הנוסעים ונפח תאי המטען. כל זאת בזכות הדור הנוכחי של הסוללות המשלב דחיסות אנרגיה גבוהה יותר עם אחריות לחמש עשרה שנים ומיליון ק"מ. חלק גדול ממארזי הסוללות משולבים בחלק התחתון של שלדת האוטובוס, מתחת לתאי המטען בבין־עירוני/תיירותי ומתחת לרצפה הנמוכה בעירוני. המיקום מסייע גם בהפחתת משקל וגם בהורדת מרכז הכובד, בעיה מוכרת באוטובוסים חשמליים עירוניים בהם רוב המצברים ממוקמים על הגג.

רוב המצברים לרכב חשמלי הם מסוג LFP (ר"ת של Lithium Ferro Phosphate; ליתיום-ברזל-פוספט) או NMC (ר"ת של Nickel Manganese Cobalt; ניקל-מנגן-קובלט); הראשון הצטיין בבטיחות והשני בדחיסות אנרגיה, מתח התא ומהירות טעינה – כיום, שתי הטכנולוגיות מציגות נתונים דומים. 

גם היעילות משתפרת ללא הרף. מנועי ההסעה מהדור הנוכחי מציגים מוליכים מרובעים במקום מוליכים עגולים. היעילות המשופרת מגיעה בדמות הפחתת משקל המנועים והפסדי האנרגיה שלהם. התוצאה היא תצרוכת אנרגיה בטווח שבין 0.7 ל־0.9 קוט"ש/קילומטר, שיפור של 25% עד 30% בהשוואה למקובל לפני כחמש שנים.

החשמל כידוע, הולך בד בבד עם תחבורה אוטונומית, ושני מיניבוסים אוטונומיים הופעלו בחצר מרכז הירידים להדגמת היכולות של הנהיגה האוטונומית ברמה 4. eJest מתוצרת קרסאן (KARSAN) ו־eCentro C מתוצרת אוטוקאר (OTOKAR) – שניהם טורקיים, שניהם מיוצגים בארץ. אוטוקאר משלב טכנולוגיה ישראלית מתוצרת IMAGRY, ומופעל בקו 5 של נתיב אקספרס בנהריה.

גם ההיברידיים עדיין בשוק ואפילו היברידי־נטען. סקניה הציגה מערכת הנעה המשלבת מנוע דיזל יעיל עם מערכת היברידית מקבילה ותיבת הילוכים רובוטית עם 4 הילוכים. השילוב של מנוע חשמלי עם תיבת 4 ההילוכים קיים גם בבין עירוני החשמלי של סקניה. עם טווח חשמלי מלא של 80 ק"מ, אפשר לנסוע על חשמל במטרופולין ולעבור לדיזל בדרך הבין־עירונית. אין חרדת טווח, ויש חיסכון של עד 40% בצריכת הסולר.

לא רק סוללה, או חשמל

כמה סוללות עוד נעמיס על כלי רכב רק כדי להשיג טווח, וכמה זמן כלי הרכב יבלה בעמדת הטעינה? מעבר לסוללות מתקדמות בהרבה שיוצגו בשנים הקרובות (מצב מוצק, למשל) פתרונות לכך נמצאים באנרגיות חליפיות שאינן מתבססות רק על סוללות.

בין אלה גז טבעי או ממוחזר, וכמובן מימן. הגז הטבעי והגז הביולוגי (ממוחזר) יכולים לבוא כגז דחוס (CNG) או גז מונזל (LNG) – בעבר בעיקר דחוס, כיום בעיקר מונזל. הטבעי הוא דלק מאובנים בדיוק כמו הנפט הגולמי, הממוחזר הוא תוצאה של פירוק אשפה. 

השימוש במימן מוצא כיום ביטוי בשני אופנים: תא־הדלק המוכר ומנוע בערה פנימית המוזן מימן.

טכנולוגיית תא־דלק מחליפה את הסוללה הכבדה והנטענת באיטיות כספקית אנרגיה למנוע החשמלית; התוצאה: חשמל להנעה, פליטת מים מזוקקים. אתגר אחד ביישום של מערכת כזאת ברכב נוסעים אינו קיים: אין בעיה במציאת מקום למכלים הגדולים באוטובוס. גם כאן יתרון עצום במשקל, והתדלוק מהיר כמו ברכב מונע סולר. עדיין יש בעיה גדולה בהולכת הגז ובאחסנתו, אבל השינוי נעשה לאט. 

טויוטה, אחת החלוצות בשימוש בתא-דלק מימני לכלי רכב, משתפת פעולה עם יצרני אוטובוסים רבים באירופה, ואלו משלבים את תא הדלק שלה בהספק 100 קילוואט. תא הדלק מייצר הספק חשמלי קבוע וערכת מצברים קטנה משמשת לוויסות אגירת החשמל ולהפעלת מערכות הרכב. מנוע הבערה הפנימית פותח ממנוע דיזל רגיל, ויכול להחליפו בכלי רכב קיימים ולתת מענה למפעילים המבקשים כלי רכב קונבנציונליים.

דרך שנייה הצוברת פופולריות היא בשימוש מנוע הבעירה הפנימית המוכר אך כזה הניזון ממימן במקום סולר. קמינס, יצרן המנועים הגדול בעולם, מציע כיום מנוע המבוסס על המנוע הפופולרי בנפח 6.7 ליטר ומוזן במימן, להספקה מיידית ליצרני אוטובוסים.

עדיין יש דיזל. בהרבה מקומות בעולם ואפילו באירופה אין תשתית מספקת לטעינה חשמלית או למילוי אנרגיות חליפיות. באירופה, המחוקקים של האיחוד (EU) דורשים צמצום צריכת הדלק ופליטת CO2 ב־43% בשנת 2030. זהו יעד לא ריאלי, והיצרנים מנסים לשכנע את המחוקקים לקבוע יעד חדש. עבור היעדים הריאליים, היצרנים מפתחים דורות חדשים של מנועים ומכלולים. סקניה השיקה דור חדש של מנוע ה־13 ליטר שלה, ובשילוב דור חדש של תיבת ההילוכים והסרן האחורי מעניק חיסכון של 8% בדלק, והפחתה דומה בפליטת המזהמים מהמפלט. 

יחידת הכוח נקראת 'Scania Super Powertrain', המנוע מותאם כבר לתקן יורו 7 העתידי, והוא מותקן גם במערך היברידי־נטען.

גם המכלולים בשיפור

מהפכת החשמול העלתה את משקל האוטובוסים וגורמת לערכי מומנט גבוהים בהרבה ומסל"ד ממשך נמוך לעבור דרך מכלולי ההנעה. לצורך כך, הסרנים המניעים הותאמו למומנט המוגבר, וכל הסרנים בלי יוצא מהכלל מיוצרים כדי לעמוד בתוספת המשקל ומבלי לפגוע בנוחות הנסיעה. לתיבות ההיגוי ההידראוליות המסורתיות, הצטרפו תיבות המשלבות תגבור חשמלי על עמוד ההגה ותיבות בתגבור חשמלי מלא, ממש כמו השינוי שנעשה במכוניות נוסעים עם תחילת המאה. 

מעבר להיותו יעיל, התגבור החשמלי משמש גם כמערכת בטיחות במסגרת המערכת לשמירה על נתיב הנסיעה וכמובן כמערכת לנהיגה אוטונומית. מנועי ההסעה מהדור האחרון משלבים תיבות הילוכים עם שניים עד ארבעה הילוכים, עובדה התורמת ליעילות ולהפחתת משקל וגם ליכולת החזרת אנרגיה חשמלית בהאטה השתפרה. גם רכיבי הבלמים משתפרים.

מערכת בלמי השירות במשאיות ואוטובוסים מבוקרת באופן אלקטרוני מזה שני עשורים, והרכיבים משתפרים בתחום זה, אבל לא רק. ZF הציג מערכת בלמים עם מסנן הלוכד 40% מאבק הבלמים. זה יהפוך לתקני במסגרת יורו 7, בו ייבדק זיהום מכלל מכלולי הרכב. גם מדחס האוויר הבוכנתי הקלאסי, אפילו מופעל בחשמל, מפנה את מקומות למדחס סיבובי פרוגרסיבי, שקט ונטול רעידות. מבחן המטבע עובד כאן. בדקתי.

יצרן אוטובוסים המשלב מכלולי הסעה חשמלית, בלימה והיגוי מאותו ספק, ייהנה מאינטגרציה סינרגטית שתוביל לחסכון באנרגיה ונוחות נסיעה משופרת.

מערכות המיזוג (אצלנו) והחימום (באזורי אקלים קר) משתפרות גם הן. בהיעדר מנוע דיזל, חימום תא הנוסעים מבוצע באמצעות המזגן, בדיוק כמו מזגן ביתי, ובהגדרה המתאימה "משאבת חום".

ענף הקירור עובר שינויים רבים, ומערכות המיזוג משתפרות. אברשפאכר (EBERSPACHER) הציג את הדור הבא של מערכות המיזוג לאוטובוסים, במבנה פשוט יותר ובמשקל מופחת ב־70 ק"ג עם יכולת קירור/חימום גבוהות יותר. היכולת המשופרת, מאפשרת גם שילוב עם מערכת קירור המצברים באוטובוס החשמלי, ולנצל את חום המצברים לחימום בחורף תוך חסכון באנרגיה. המדחס בדור הבא מונע חשמל, ומאפשר לבנות מערכת סגורה עם אחוז דליפות נמוך יותר מהמקובל במזגנים כיום. אותה מערכת מיזוג תתאים לכל סוגי האוטובוסים והחשמל הפעלת המדחס יבוא מגנרטור המותקן במקום המדחס המכני על מנוע הבערה. התקנה ראשונה בארץ תהיה עוד השנה. 

בעוד שנים לא רבות הקררים המקובלים כיום יאסרו לשימוש. הצעקה האחרונה היא CO2, גז ניטרלי, אבל לא מתאים לטמפרטורות המקובלות בארץ. יעילות הקירור באמצעות CO2 צונחת פלאים ב־35 מעלות, והלחצים במערכת הם פי ארבעה מהמערכות הנוכחיות. כבד ומורכב. פתרון קיים הוא פרופאן, כן אותו גז שאפשר לבשל אתו ולרשויות אין בעיה עם השימוש בו. היותו דליק, מחייב למקם את שסתומי השירות מחוץ למסלול תנועת האוויר המקורר, ולבצע הערכת סיכון לכל דגם מזגן ובכל דגם רכב בו הוא מותקן. בגרמניה מופעלים בהצלחה כמה מאות אוטובוסים עם משאבות חום מבוססות פרופאן.

בטיחות, לא רק כוכבים

אוטובוסים כידוע אינם נבחנים במבחני הבטיחות מעניקי הכוכבים המקובלים במכוניות נוסעים, אך עוברים מבחנים שונים האמורים להבטיח את עמידתם בתקני הבטיחות הרלוונטיים. 

תקן בטיחות להגנה על נוסעים בהתהפכות קיים שנים רבות לאוטובוסים בין־עירוניים ותיירותיים. התקן שודרג לפני כעשור, אולם רק לאחרונה התקן הוחל על אוטובוסים עירוניים. היצרנים האירופאים תכננו ובחנו את האוטובוסים העירוניים להתאמה לתקן לפני שנים, חלקם לפני יותר מעשור וכעת כולם יישרו קו.

נהגות ונהגי האוטובוסים העירוניים מקופחים בכל ההקשר לבטיחות הפסיבית. מיקום הישיבה הנמוך, והיעדר אזור ספיגת אנרגיה לפני הנהג.ת, מהווים תיבת ריסוק במקרה של תאונת חזית, אפילו במהירויות הנמוכות מ־30 קמ"ש. מכון מחקר נורווגי ניתח שורה של תאונות חזית באוטובוסים עירוניים במהירויות נמוכות יחסית, ומצא שבעוד שהתקינה האירופאית מגדירה את העומסים המותרים על גוף האדם, מבנה האוטובוס העירוני מפעיל עומסים היכולים להגיע עד לפי 10 יותר.

עיקר העומס נגרם מתזוזה של עמוד ההגה כנגד גוף הנהג. כדי להציע פתרון, גויס מרכז התכנון האוטומוטיבי IDIADA מספרד אשר תכנן אב טיפוס של תיבת ריסוק המסוגלת להשתלב במבנה הקדמי של האוטובוס העירוני ומסוגלת לפזר חלק גדול מהעומסים ולהעבירם לכיוון הסרן הקדמי. 

באירופה וכעת גם בארץ, מחויבים לעמוד 

ב"דרישות בטיחות כלליות", GSR (ר"ת של (General Safety Requirements. הדרישות מחייבות יכולות בלימת חירום אוטונומית, תיקון אקטיבי של סטייה מנתיב, מערכות ראייה 360 מעלות, מערכת ניטור ערנות נהג וכיו"ב, כמו־גם שידור הנתונים למרכז בקרה בכל עת. המערכות דורשות יכולת עיבוד נתונים מהירה, גרפיקה איכותית ואמינות. יכולות המחשוב והגרפיקה מתבססות על הפיתוח של משחקי המחשב, והרכיבים שופרו להבטחת אמינות ועמידת בתנאי ההפעלה של האוטובוסים. יישום מוצלח של דרישות הבטיחות הכלליות תלוי מאוד בשיתוף הפעולה של הרשויות, המפעילים והנהגים.

הטכוגרף, אותה קופסא שחורה המקליטה את נתוני הנסיעה נמצאת תמיד בעין הסערה ובוויכוח בין הנהגים, המפעילים וגורמי האכיפה. הטכוגרף המקובל בארץ כולל דיסקת נייר שצריך לשמור בארון, בעוד שבאירופה נמצא טכוגרף דיגיטלי בשימוש כבר כמעט 20 שנה. את הדיסקה החליף כרטיס אישי בגודל כרטיס אשראי, ואת הטכוגרף הדיגיטלי קשה יותר לרמות. פשוט אי אפשר "להעלים" דיסקה. אז אנחנו מאחור – ובהפרש עצום, גם ברכב כבד, ויש לכך השפעה חמורה על הבטיחות. והנה, באירופה ייכנס בקרוב לשימוש דור חדש של טכוגרף דיגיטלי עם יכולות הקלטת מידע משופרות, גם יכולות שידור. באופן זה הטכוגרף הופך למכשיר המרכז מידע, ויאפשר צמצום של מספר יחידות הבקרה באוטובוס, כאלו העוסקות בצד האוטומוטיבי וגם מערכות המידע בהן שילוט קו, מידע לנוסעים בזמן אמת ועוד. כמות המידע ויכולת השליטה מחייבים כמובן התייחסות בהיבט הסייבר, שכן ללא הגנות מתאימות קל מאוד להשתלט על אוטובוס על נוסעיו. 

הטכוגרף יצטרף למערכות המפורטות בדרישות הבטיחות הכללית כחלק מהמעקב אחרי ערנות והתנהגות הנהג, והכיוון אליו הולכת התעשייה הוא לצרף את כרטיס הטכוגרף לארנק הדיגיטלי.

גם אנחנו על המפה

התעשייה בארץ מייצרת מכלולים ורכיבים המשתלבים באוטובוסים ובמיניבוסים.

אוטוקור מפתח תקווה מציג ועושה חיל שנים רבות בתחום המיזוג ומנגנונים חשמליים לדלתות, מציג קבוע בתערוכה, ו־IMAGRY שהוזכר בתחילת הכתבה הציג את יכולות הנהיגה האוטונומית של אוטובוס בשיתוף אוטוקאר. חוץ מאלו, מכלולים ורכיבים מתוצרת אלכס אוריגינל מנתניה, מובילאיי מירושלים ולהבות מקיבוץ הבשן נצפו משולבות באוטובוסים ומיניבוסים רבים.