אחרי סין – גם אצלנו? המלחמה על סוללות הרכב החשמלי

ענישה מחמירה ופיקוח הדוק

התקנות החדשות כוללות סנקציות משמעותיות: קנסות של עד 50 אלף יואן (כ-25 אלף שקל), השעיה זמנית של פעילות ואף שלילת רישיון. לפי גורמים בענף, המטרה היא לדחוק החוצה גורמים בלתי חוקיים ולחזק חברות פירוק ומיחזור מקצועיות ומפוקחות.

בלב הרפורמה עומד “דרכון סוללה”. כל סוללה תסומן בקוד הכולל מידע על מקור, הרכב כימי ויעד מיחזור, ויאפשר מעקב אחריה לאורך מחזור החיים. יצרני סוללות ויצרני רכב יחויבו להקים שירותי מיחזור בכל המחוזות. במקביל, סין מצמצמת שימושים משניים בסוללות מרכב חשמלי, למשל בכלים קלים כמו קורקינטים, בטענה לבלבול צרכני וקשיי בטיחות. תקנות נפרדות יפורסמו גם לכלי רכב עם החלפת סוללות.

ומה בישראל?

בישראל, הטיפול בסוללות של כלי רכב חשמליים מוסדר כיום בעיקר באמצעות חקיקת פסולת כללית והתחייבויות היבואנים, ולא דרך מנגנון ייעודי לרכב חשמלי. האחריות לאיסוף ולמיחזור סוללות ליתיום יון מוטלת על היצרנים והיבואנים תחת פיקוח של המשרד להגנת הסביבה, אך אין מערכת מעקב אחידה המלווה את הסוללה מרגע הייצור ועד לגריטה.

בפועל, מרבית הסוללות מטופלות דרך ערוצי היבואנים, בעוד שהרגולציה טרם נבחנה מול היקפים גדלים של רכבים חשמליים מזדקנים, ייבוא מקביל או שימוש משני. על רקע הזינוק במספר הרכבים החשמליים בישראל בשנים האחרונות, המהלך הסיני מייצג פער שעשוי להפוך רלוונטי גם לפתחו של משרד התחבורה.

בהיבט הצרכני, שאלת הטיפול בסוללה משפיעה גם על שוק היד השנייה: אחריות, ערך גרט והוודאות לגבי גורל הסוללה בסוף חיי הרכב. כל עוד אין בישראל מנגנון שקיפות דומה, מדובר באי וודאות שעשויה ללוות את השוק בשנים הקרובות.