למקרה שהיה ספק: יגואר נטשה את מנוע הבעירה

הקו החדש גם מערבב מחדש את קהל היעד של האנגלים. לפי גלובר, המחיר הממוצע של דגמי יגואר באירופה צפוי לעבור את רף 130 אלף האירו. מדובר בפנייה חדה ללקוחות אמידים שמחפשים סגנון, טכנולוגיה ותחושת בידול, ולא בניסיון להגדיל נפח מכירות.

במקביל, יגואר מוותרת על כניסה לשוק רכבי הפנאי הגדולים. בתוך הקבוצה, התחום הזה כבר מכוסה מבחינתם על ידי ריינג' רובר, ולכן יגואר בוחרת להתמקד במכוניות GT מפוארות. 

כן ומה?

ההחלטה למחוק את קו הדגמים הקיים כמעט לחלוטין לא נבעה רק משיקולי טכנולוגיה. גלובר מודה כי המודל העסקי הקודם הניב הכנסות מעטות, לא צמח, וקהל הלקוחות התבגר מאוד, תוך שהמותג איבד רלוונטיות. לדבריו, שינוי הדרגתי לא היה מספיק ולכן נדרש "דף חלק".

גם המהלך התדמיתי החריג של יגואר עורר תגובות מעורבות כזכור; בחברה מציינים כי רמת החשיפה הייתה גבוהה מהצפוי, וכי ברשתות החברתיות קשה להעביר מסר מורכב. מאז, יגואר מנסה לדייק את המהות של המכונית ולהתמקד יותר בהיבטים טכניים כמו חוויית הנהיגה.

הדגמים החדשים מכוילים לטווח של 700 ק"מ כאמור, נתון שאמור לצמצם את חרדת הטעינה בין היתר. במקביל, הפיתוח של דגמים נוספים כבר בעיצומו, כולם תחת שפה עיצובית אחידה אך עם זהות נפרדת לכל דגם כדי ליצור סגל אקלקטי יחסית.

במידה מסוימת, יגואר בוחרת במודע לקחת סיכון, גם בעיצוב, גם בתמחור וגם במיצוב אחרי שבעצם הפסיקה לשווק רכבי פנאי מסורתיים בשנה האחרונה. אחרי שנים של שחיקה, זו אסטרטגיה שיש בה לא מעט סימני שאלה; האם ניתן לבנות מחדש מותג יוקרה עם קול עצמאי בעולם שהולך ומתמלא במכוניות חשמליות?