סיאט נפרדת מהאטקה

לאורך שנותיו הוצע האטקה עם מגוון מנועים רחב יחסית, שכלל יחידות טורבו בנזין בנפחי 1.0 ו-1.5 ליטר לצד מנועי דיזל בנפח 2.0 ליטר, בהספקים שנעו סביב 115 עד 150 כוחות סוס, עם תיבות ידניות או DSG והנעה קדמית או כפולה בגרסאות החזקות. לצד אלה הוצגה גם גרסת קצה תחת מותג הביצועים קופרה, ה-Ateca Cupra, עם מנוע 2.0 ליטר טורבו בהספק של כ-300 כוחות סוס, הנעה כפולה ויכולות דינמיות גבוהות משמעותית, שהציבו אותה כאחת מגרסאות הספורט הבולטות בקטגוריית רכבי הפנאי הקומפקטיים.

בניגוד למקובל בתעשייה, אבל בקו אחד עם האסטרטגיה של הקונצרן - אין לאטקה יורש, כפי שהכריזה החברה. במקביל, גם הטראקו, דגם הפנאי הגדול יותר של סיאט ירד מפס הייצור, והוחלף בפועל על ידי דגם מקביל של קופרה, טראמר. המשמעות היא שסיאט עצמה נשארת עם דגם פנאי אחד בלבד, ארונה, בעוד שדגמי הליבה שלה הם איביזה ולאון.

תחרות סינית והיעדר חשמול

אחת הסיבות המרכזיות להיעלמות האטקה היא הסטטוס שלו בשוק לא סלחני. הדגם לא קיבל עדכון משמעותי בשנים האחרונות, ובמיוחד לא הוצעו לו גרסאות היברידיות או מחושמלות. ללא מערכות כאלה, הוא התקשה להתמודד מול דרישות רגולציה שקשורות בהפחתת זיהום אוויר וגם מול העדפות הלקוחות לעושר טכנולוגי.

במקביל, הצפה של יצרנים סיניים עם דגמים זולים יותר, בעיקר בקטגוריית רכבי הפנאי הקומפקטיים, פגעה במעמדו. דגמים כמו MG ZS או אפילו אומודה 5 על אף היותו חדש יחסית, הציעו חבילה עדכנית יותר במחיר משתלם, והקטינו את נתח השוק של הספרדי.

למרות שהייצור שלו עומד להסתיים, האטקה לא מתפוגג לגמרי; סיאט מחזיקה מלאי משמעותי של יחידות, וצפויה להמשיך למכור אותו במהלך 2026, בהתאם לזמינות אצל היבואנים. עם זאת, ההיצע מצטמצם לגרסת גימור אחת בלבד ולמבחר מנועים מוגבל. כך חלף לו עשור.