האם לטויוטה באמת דרוש מותג יוקרה נוסף?

בענף הרכב עוד לא הצליחו להתכנס להבנה מוחלטת לגבי תרומת המהלך. ביפן, חלק מהאנליסטים במגזר הרכב הביעו ספקות בנוגע להצדקה העסקית; אחד מהם ציין כי “בזמן שבו לקסוס עדיין מנסה לבסס את עצמה מעבר ליפן, הקמת מותג פרמיום חדש הופכת את המשימה למורכבת פי כמה”.

מקור אחר הניח כי “להוציא מותג יוקרה בעבודת יד, עם נפח נמוך ותמחור גבוה, דווקא עכשיו, כשענף הרכב לוחץ לעבר חשמל וטכנולוגיות שיתופיות, זהו מהלך שמסתמן כציבורי יותר מאשר כלכלי”.

מנגד, סיימון האמפריז, ראש המיתוג של טויוטה, הסביר כי “המהלך נועד להבהיר את תפקידה של כל חטיבה: "לקסוס תוביל את החדשנות, סנצ’ורי תשמר את המסורת והאומנות”. לדבריו, מדובר לא בפיצול אלא בחלוקה טבעית בין תפיסות שונות של יוקרה.

שורשים

מותג סנצ’ורי הוקם בשנת 1967 כמכונית שרד רשמית לגורמי ממשל ולחברות גדולות ביפן. הדגם נחשב לסמל של צניעות ממלכתית ולא של ראוותנות, בניגוד למקובל במערב. מאז יוצרו רק שלושה דורות, כולם בכמויות קטנות ותחת בקרת איכות קפדנית. הדור האחרון, שנחשף ב־2018, עבר להנעה היברידית אך שמר על עיצוב סולידי ועל גישה שמרנית.

עם זאת, השאלה אם יש כדאיות למותג עצמאי נותרת פתוחה. שוק היוקרה הבינלאומי רווי ביצרנים ותיקים וקולט אליו לא מעט רכבי יוקרה סיניים, וחדירה אליו דורשת השקעה ממושכת. גם בתוך טויוטה עצמה, קיים חשש שהקמת מותג נוסף דווקא תחליש את לקסוס, מותג שעדיין מתמודד על מיצוב מחוץ לגבולות יפן ואמריקה.

לכן, ייתכן שסנצ’ורי החדשה נועדה פחות למכירה ויותר להצהרה: תזכורת שטויוטה, שלרוב מזוהה עם יעילות ומהלכים תכליתיים, מבקשת - כמו עם GR, לייסד אמירה חדשה.  כלומר, סנצ’ורי החדשה נראית פחות כמהלך שיווקי ויותר כניסיון של טויוטה לתבוע עוד נוכחות בעולם היוקרה, גם אם הפוטנציאל המסחרי שלה מוגבל.