הנס הסיני הוא הדאגה שלכם

תקלות? לא בבית ספרנו

מבדיקה שערך "אוטו" במאגר קריאות התיקון של משרד התחבורה עולה נתון מדאיג: בין השנים 2020 ל-2025, שנות החדירה המשמעותיות של יצרניות סיניות לישראל, נרשמו בישראל  2,297 קריאות לתיקון שפורסמו על ידי יצרניות רכב אירופיות, אמריקניות, יפניות וקוריאניות. כמה מהן יוחסו ליצרניות סיניות? שלוש בלבד.

השלוש הללו כוללות ריקול לדגם ג'ילי גיאומטרי C שני דגמים של סמארט (1 ו־3), וריקול אחד ל-MG EHS וזהו.

יחס כזה - פחות מחצי אחוז מכלל הקריאות לתיקון - איננו רק בלתי סביר סטטיסטית. הוא גם מעורר שאלה פשוטה אך מטרידה: האם הסינים באמת בונים מכוניות כל כך מושלמות, או שהם פשוט לא מדווחים כשצריך?

כשהיעדר ריקולים הוא הבעיה

מנגד, יצרן שאינו מבצע כלל ריקולים לאורך שנים מעורר דווקא חשד. רכב הוא מוצר מורכב הכולל אלפי חלקים ומערכות מכאניות, אלקטרוניות ותוכנתיות. ההסתברות לאפס תקלות סדרתיות כמעט אפסית. לכן, יצרן שמציג רקורד "נקי" לחלוטין, מעיד לא בהכרח על שלמות - אלא על העדר פיקוח או על מדיניות הסתרה.

בענף הרכב קיימת גם תופעה המכונה "קמפיין שקט" (Silent Campaign)  טיפול שקט בתקלה ידועה, רק כאשר הלקוח מגיע למוסך. התיקון נעשה "על הדרך", מבלי ליידע את שאר בעלי הרכב או את הרשויות. הצרכן אולי מרוצה שהבעיה נפתרה, היצרנית הסירה מעליה את הסיכון לתביעה משפטית, אך הציבור כולו נותר בחשיכה, והרשויות אינן מודעות לגודל הכשל. היעדר ריקולים פומביים מהווה בעיה אחרת - חוסר שקיפות. הצרכנים אינם יודעים מתי התגלתה תקלה ומה נעשה כדי לפתור אותה. זה אולי מועיל לשיווק קצר טווח, אך פוגע באמון ארוך הטווח.

דבר המומחה: "אין שיניים, אין פיקוח"

"אתה מכיר יצרנית רכב סינית שמוכרת מכוניות בארצות הברית?" שואל אותי ערן דובדבני, מהנדס רכב, יועץ לפרויקטים טכנולוגיים בתחום התחבורה, והאיש שעומד מאחורי עשרות רבות של חוות דעת בתביעות ייצוגיות בתחום הרכב. "אם לא מחשיבים את וולוו, אני לא מכיר אחת כזו" אני משיב, "בדיוק". "באופן כללי ומלכתחילה, אף יצרנית לא רוצה להכריז על ריקול. הן תמיד יעדיפו לעשות את זה בשיטה של קמפיין שקט, או להצניע את התיקון הנדרש בתוך סבב הטיפולים השגרתי של המכונית". וכאשר בארצות הברית מי שמובילה את כל עניין הפיקוח הרגולטורי היא ה-NHTSA, שהיא הרגולטור המוביל בעולם בתחום הזה, זה שאצלו אין חוכמות והסמכויות שלו הן נרחבות מאוד – הסיניים לא ששים לחפש בעיות ותסבוכות. "לרשויות באירופה, אין את השיניים שיש ל-NHTSA ובטח לא למשרד התחבורה הישראלי שרק מתייק ומפרסם את מה שאומרות לו יבואניות הרכב".

ומן ההגינות לציין כי הסינים בהחלט מטפלים בבעיות כאשר אלו מתגלות, ואת זה מדגיש גם דובדבני ומביא כראיה את הסיפור של BYD וציון מערכות הבטיחות המתקדמות שלה, עליו סיפרנו לכם כאן לאחרונה. "בתוך 11 חודשים, BYD תיקנה את מערכות הבטיחות שלה ושיפרה את הציון שלה מ'לא מומלץ' ל'טוב', זהו זמן מהיר מאוד במונחים של תעשיית הרכב". ובמקרה של BYD מדובר ביצרנית של 1.6 מיליון כלי רכב חשמליים וספקית הסוללות המרכזית ליצרניות אחרות, בהן גם טסלה, מדובר בענקית תעשייה שנכון לעכשיו לא בדיוק יושבת בחוסר מעש ומוכרת מספיק מכוניות בשביל לא לרצות לסכן את זה, בעיקר בשל החשש מידה הארוכה והזרוע הנטויה של ה-NHTSA ולכן היא לא רוצה להיכנס כרגע לשוק האמריקני", הוא מסביר.

ועדיין, הדרך עד ל"יישור קו" בינן לבין הנהוג אצל היצרניות שפועלות בשוקי המערב עשרות שנים, עדיין ארוכה. "אני מטפל בימים אלו בשורה של תביעות ייצוגיות שעושות את דרכן לבית המשפט, ובשל עובדה זו לא ניתן כרגע לפרט את החברות המדוברות, אבל במרכזן עומדות מספר יצרניות סיניות, בחלקן הן נוגעות בדיוק בסוגיות האלו". אולם במדינה מתוקנת, או לפחות כזו שדואגת לבטיחות משתמשי כלי הרכב, מצופה מהרשויות להיות אלו שיודעות לנטר את המידע שמגיע אליהן, ואם וקיים פער לא סביר, כמו זה שהצבענו עליו, גם לדעת לדרוש תשובות. וזה, לא קורה בישראל.

לא נס סיני, אלא סימן שאלה

הרכב הסיני המודרני הוא ללא ספק אחד הסיפורים הגדולים של העשור - קפיצה טכנולוגית אדירה, עיצוב מתקדם, מחירים תחרותיים. אך לצד ההצלחה, הולכת ומתרחבת גם עננה של חשדנות: כיצד ייתכן שכל כך הרבה טכנולוגיה חדשה, מכל כך הרבה יצרנים חדשים - אינה מלווה באף קריאת תיקון משמעותית? במובן הזה, “הנס הסיני” הוא אולי גם “הדאגה שלכם”. כי תעשייה שלמה שמצליחה לשמור על אפס תקלות - כנראה לא מספרת את כל הסיפור.

ריקול איננו קללה, אלא כלי פיקוח חיוני. הוא אינו מעיד בהכרח על בעיה - אלא על אחריות. יצרן שמבצע ריקול מראה שהוא מתמודד עם כשלים באופן שקוף ואחראי. היעדר ריקולים, לעומת זאת, הוא סימן לאי-שקיפות ולסיכון ציבורי.

הפער החריג בין מספר הריקולים של יצרניות הרכב הוותיקות לבין היעדר מוחלט כמעט אצל היצרניות הסיניות איננו רק סטטיסטיקה - הוא תמרור אזהרה. בין אם מדובר בפיקוח רופף, בתרבות עסקית שונה או בחוסר שקיפות מכוון - מדובר בנושא שחייב להיבדק לעומק. כי כשמדובר בבטיחות בדרכים, מה שלא מתוקן - עלול להסתיים באסון.

במסגרת הכנת הכתבה, פנינו למשרד התחבורה בבקשה לתגובה, בה שאלנו על מידת ההיכרות שלהם עם הפער הזה, האם בכוונתם לחקור את הנושא, מהם הצעדים שננקטים על מנת לשפר את השקיפות לציבור בנושא. תגובת המשרד לא התקבלה עד מועד הפרסום.