חוויה של מאבריק בחיים

צילום: אסף רחמים

כשהעורך צלצל אלי ושאל אם בא לי להצטרף לטיול מועדון של קאן-אם בסוף השבוע, הסכמתי מיד. אני לא אומר לא לטיולי שטח. אלא שבמקום שינה בשק"שים סביב מדורה, כמו שאני רגיל מהטיולים עם החבר'ה, חיכתה לי חוויה אחרת לגמרי. 

כאן נוהגים בכיף
בשישי בצהריים אני ואיתי מגיעים לביתו של אליק לאסוף את המאבריק של המערכת. מעמיסים אותו על רכב הסיוע (באדיבות עופר אבניר – תודה!) ומתחילים להדרים. נקודת ההתחלה היא מאהל אירוח במשאבי שדה, וכשאנו מגיעים לשם אני מופתע לראות חניה עמוסה בכלי רכב. כנראה שזה לא נהיה רק אני, איתי והמדריך... במפתיע, אנשים דווקא אין, או כמעט אין. נראה שמישהו התחיל את החגיגה בלעדינו.
שיחה עם מארגני האירוע מגלה כי הגיעו לאירוע מעל 100 כלים(!), שבניגוד אלינו השכימו קום והגיעו למאהל כבר בתשע בבוקר, ויצאו למסלול טיול והדרכה שיסתיים בחמש בערב (כן, רשמית זה אחר-צהריים, אבל בחורף כבר חושך בחמש!). ומה אנחנו אמורים לעשות עד אז עם מאבריק 1000 מתודלק וכל כך הרבה שבילים מסביב התשובה מתבקשת מאליה. יצאנו לחקור את הסביבה, מנצלים את האפשרות לנהוג בקצב שלנו ולהתוודע אל הכלי בלי הפרעות. 
אני לא אכתוב כאן מבחן מלא לכלי, אנחנו פה בשביל טיול, אבל אם לא יצא לכם עדיין לנהוג בצל"צ חזק, אתם חייבים לעצמכם את החוויה. 100 (ואחד) כוחות סוס שמחוברים לגלגלים האחוריים בכלי קל שכזה (כ-600 ק"ג) הם מתכון לכיף בלתי נדלה על השבילים הפתוחים של המדבר. הכלי מעביר תחושה בטוחה מאוד וקלה מאוד לשליטה, עם מתלים שסופגים כמעט הכל בלי להתרגש. כך שלא צריך להיות נהג שטח גדול במיוחד כדי ליהנות. 
תוך דקות אני מוצא עצמי נסחף עם הכלי, לוקח פניות על הצד כאילו הייתי מינימום לואב, והמאבריק רק מבקש עוד. אבל צריך להיזהר לא להיסחף יותר מדי. למרות כל היכולת, הפיזיקה עדיין תקפה, ואם מגזימים אפשר להפוך את הכלי בקלות. אומנם קשתות ההתהפכות היו מצמצמות את הפגיעה בנו בעיקר לפגיעות אגו, אך הטיול היה מסתיים עוד לפני שהחל. אז אחרי איזה "כמעט" או שניים, החלטנו להוריד את הקצב ולחזור לנקודת הכינוס.  
חזרנו למאהל בדיוק כשכל השאר סיימו את המסלול שלהם. 100 מאבריקים רעמו אל תוך החניה בסדר מופתי. ארוכים, קצרים, טורבו, רגילים, חדשים-נוצצים ולמודי שטח. פשוט נפלא. בעוד אנו מתמקמים במאהל שבו נעביר את הלילה, אנו פוגשים את רמי עוזיאל, סמנכ"ל 'עופר אבניר' שהצטרף גם הוא לאירוע, וגאה לראות את ההיענות האדירה לטיולי המועדון. וטיול הוא יותר מאשר קר נהיגה – בשישי בערב התקינו לנו סעודה מפוארת ואפילו מופע סטאנד-אפ שתרם לאווירה הטובה. את המשך הלילה בילו חלק מהאנשים (כולל עבדכם הנאמן) בשינה, בעוד אחרים מעדיפים דווקא השמעת מוזיקה קולנית עד אור הבוקר...

שבת מנוחה

6:30 למחרת בבוקר. אני קם ליום בהיר וקריר עם לו"ז מנוהל היטב. אוכלים ארוחת בוקר, עוברים תדריך עם המדריכים ומתפצלים לקבוצות; אנחנו בקבוצה של צחי כפרי. מצב הרוח מרומם, עד שאני נזכר בריחות הגומי שעלו מהווריאטור אתמול, ובקרטוע בזינוק שהמאבריק שלנו החל להפגין. נקווה לטוב – ומקסימום, נבדוק את כישורי המכונאות של צוות הסיוע הטכני. 
צחי מוביל את השיירה לתחילת המסלול בנחל צין. הנסיעה בתוואי ובקצב "מנהלתיים" עד שהגענו לירידה תלולה כל כך שתהיתי אם לנסות לרדת אותה בנסיעה – או פשוט לקפוץ ראש וזהו. בסוף החלטתי פשוט לתת לאיתי לנהוג. בנקודה הזאת הבנתי עד כמה הכלי הזה הוא רב גוני. שמים על ""LOW, משלבים ל-4X4, רגל עדינה על דוושת הברקס, ויורדים בלי הרבה דרמה. בעליות זה בערך אותו דבר – רק ההפך. בתנאי שרצועת הווריאטור שלכם במצב טוב, ולא התעללתם בה יום קודם... אבל למרות הכל, אנחנו מטפסים עליה ועוד עליה בלי בעיה – כולל מעלה זיק הידוע לשמצה. קצת מביך להשוות את יכולת העבירות של הכלים הקטנים הללו לזו של רכבי שטח רבי תהילה שעולים פי כמה. אחד הכלים הצליח לעלות את המעלה עם הנעה לשלושה גלגלים בלבד (בשל ציריה שבורה)! איפה זה ואיפה לנד-קרוזר, או אפילו רנגלר...  מקצה המעלה המשכנו בשבילים מהירים עד לארוחת צהריים מפנקת – אמרנו כבר שטיול זה לא רק נהיגה הארוחה הזכירה לנו שתחביב זה אינו מנת חלקו של רובד אחד בלבד באוכלוסייה. היו צעירים, מבוגרים, זוגות, בודדים ומשפחות. גם מבחינת המעמד הכלכלי נרשמה משרעת רחבה – מכאלו שהוצאה של מאה ומשהו אלף שקלים היא בסך הכל עוד שורה בעו"ש, ועד כאלו שלקחו הלוואות לזמן ארוך כדי להרשות לעצמם את התענוג. 
סוף טוב
בניגוד לחששות המוקדמים, הרצועה שרדה עד סוף הטיול, הגלגלים נשארו למטה והכל הסתיים בשלום. אפילו יותר מסתם "בשלום". אני חזרתי "משוכנע" מהטיול הזה, חבר חדש בכת הצל"צ. הכלים הללו הופכים את נהיגת השטח לדבר קל ונגיש כל כך, שזה כמעט לא חוקי. ולא משנה אם מה שמדליק אתכם זו היכולת להתגבר על (כמעט) כל מכשול, או נהיגת שבילים מהירה WRC-סטייל. ולא רק לכלים – גם לארגון מגיעה מילה טובה. הכל תקתק ואורגן למופת, עם לו"ז שניצל היטב את הזמן. רק זכרו לא לתת לכלי לסחוף אתכם מהר מדי ורחוק מדי, אחרת הוא יכול להפוך (תרתי משמע) טיול מהנה לטראומה אם לא תכיר במגבלותיו ומגבלותיך. 

צילום: אסף רחמים