אלפין A290 - מבחן דרכים (השקה עולמית)

משתנים 

אותה A290 הקטנה בוודאי נראית מוכרת – אחרי הכל זו רנו 5 מתוגברת, והרי שתיהן יחד זכו בתואר 'מכונית השנה האירופאית 2025'. אלא שהיא יותר מאשר עוד דגם, ומייצגת את השינוי המשמעותי שעובר המותג הספורטיבי הזה, מספר שנים לאחר שרנו החייתה אותו.

זו מכונית ראשונה של אלפין עם הנעה קדמית, ראשונה שהיא חשמלית, ראשונה המבוססת באופן כה ברור על דגם של רנו, ראשונה עם דלתות אחוריות. ויש לכך ביטוי אפילו בסימול הדגם, כעת הסיומת '90' ולא '10' כפי שהיכרנו מאז ועד כה, בזכות 110 האייקונית. "הספרה 2 מסמנת קטגוריה, והספרות 90 מציינות את קו הדגמים הפונה לקהל הרחב; 10 יישאר לדגמי הספורט הייעודיים".   

זו יריית פתיחה של אלפין כמותג 'ספורט פרמיום חשמלי', כזה שלא ויתר על תהילת עבר אבל רוצה לנוע אל עבר העתיד בזכות התפתחות בהווה. אלפין, מותג שרק מעט יודעי דבר הכירו וייצר עד כה כמויות זעירות של מכוניות, משתנה וזה קורה לאחר שלוקה דה מיאו, היו"ר הפורש של רנו החליט להפוך אותו לכזה שפונה לקהל רחב בהרבה. הכיוון מזכיר באופן מסוים את מה שדה מיאו עשה שנים קודם עם קופרה בתוך סיאט, כנראה שאף לעשות זאת עם אבארט במסגרת פיאט.

כאשר אנחנו מגיעים ל'אטלייה אלפין', חנות הדגל האופנתית במרכז פאריז, הכוללת כמובן בית קפה מצוין, ניתן לפגוש כבר ב-A390, שילוב מעניין בין קופה חמש דלתות לרכב פנאי ששיווקו יחל ממש בקרוב. אלפין אכן משתנה.

היכרות 

אנחנו פותחים את המסע הקצר בתדרוך במטה אלפין בבילנקור, לא הרחק מזה של רנו, עם ג'יליאן דולורט מנהל המוצר. "A290 היא צעד ראשון בבניית מוסך החלומות שלנו. A390 שפונה לקטגוריה C תצא לדרך לפני סוף השנה וב-2027 נציג A110 חדשה". 

הוא מדבר על שתי מכוניות שהעניקו השראה בפיתוח A290: אחת מהן היא A6, המכונית הראשונה של אלפין שנוצרה על-ידי ג'אן רדלה בשנות החמישים והתבססה על רנו 4CV שיוצרה ב-1947-1961; אין להחליפה ברנו 4 המוכרת כאן שיוצרה ב-1961-1994. זו אגב שקלה שליש מ-A290 ובגרסה החזקה ייצרה 43 כ"ס. 

המכונית השנייה היא רנו 5 אלפין (שכונתה בבריטניה 'גורדיני', בגלל טלבו אלפין) שלא הגיעה לארץ. זו דוגמא טובה יותר למרות שלא הייתה מכונית של אלפין. ב-1976 היא הייתה אחת ממכוניות 'הוט האץ'' הראשונות באירופה, מקדימה (ממש בקצת) את גולף GTI. ב-1982 צוידה במנוע טורבו עם 110 כ"ס והייתה ממש חזקה עבור מה שהיה מקובל אז.  

מבחינת הנתונים בסיס הגלגלים, 253 ס"מ, קצר ב-1 ס"מ מזה של רנו 5 והסבר לא קיבלנו. האורך, 399 ס"מ, גדל ב-7 ס"מ, הרוחב, 182 ס"מ, גדל ב-5 ס"מ והגובה, 151 ס"מ, גדול ב-2 ס"מ. משקל הגרסה החזקה שפגשנו כאן 1479 ק"ג קל ב-45 ק"ג מה-5 החזקה. לתא המטען נפח של 310 ליטרים, קצת 16 ליטרים פחות מאשר ב-5). 

לגרסת GT של ה-A290 תפוקה של 180 כ"ס ו-29.1 קג"מ ואילו ל-GTS/'פרפורמנס' 220 כ"ס ו-30.6 קג"מ. כל אחת מהן תוצע בשתי רמות גימור (אצלנו החזקה תגיע רק בגבוהה). מעל ובנוסף תהיינה מהדורות מיוחדות.

כל כך יפה 

אחרי המפגש אנחנו רצים למכוניות, נכנסים, יוצאים לדרך – ורק בעצירה מגלים כמה הן יפות, וממש כמו 5 החדשה העיצוב נפלא. לא פחות. שתי המכוניות מיוצרות זו לצד זו והקשר ביניהן ברור, אבל כך גם השינויים שנעשו ב-A290. אלה כוללים פנסים אחרים וחותמת תאורה בצורת X שנראית מוזר אך לוכדת את העין. זו נוצרה בהשראת מדבקות שהיו למכוניות הראלי בשנות השבעים. באלפין גם מדברים על קו דופן המפוסל כמו באלפין Swoosh ב-110 ועל ספוילר צנוע מאחור המכונה 'זנב ברווז'. 

גם מבפנים 

אלפין A290 נראית נהדר גם מבפנים. ברגע הראשון אני מופתע שבקרת האקלים חד-אזורית והמושבים שנראים נפלא לא מתכוונים חשמלית; אחרי הכל זה רכב לא מאוד זול ומאוד מהודר. בהתחלה אני גם לא בטוח שמושבי הספורט מאוד נוחים, אבל אחרי זה היחסים איתם משתפרים, ואני יכול להתפנות לכל אותם שינויים ופרטים קטנים שמחוברים לאלפין – בין אם מדובר בבורר עם שלושת הלחצנים העגולים D-N-R שבין המושבים, או בגלגל ההגה הספורטיבי שכולל חלק מהיצירתיות של אלפין, מתוכו נשקף לחצן מתכתי אדום עם הכיתוב 'OV' – תחילית של OVertake, עקיפה – ליצירת דחף מיידי. 

עוד על הגלגל שני לחצנים עגולים – אחד למצבי נהיגה ואחד לבלימה הרגנרטיבית שנראה נהדר אך תפעולו הסיבובי דורש הסרת יד מההגה. חבל שעוצמת הבלימה הרגנרטיבית משתנה עם החלפת מצבי הניהוג.

כשהערב יורד יש יותר זמן להתרשם מהחומרים. בחלקים הבולטים והקרובים ליד הם טובים ונעימים, באלה שנהגים נוהגים לנגוע בהם פחות (אלא בוחני רכב יותר), חלקם נוקשים באופן שפחות מכבד רכב כזה. מצד השני המראה הכללי וקווי סביבת הנהג נאים מאוד והתאמת הגוונים טובה. כבר ציינתי שהמושבים נראים מצוין, לא מתחברים בהתחלה אך כן בהמשך; מלפנים השמשה הקטנה יוצרת שדה ראייה לא גדול.

זה אינו רכב גדול, וכמו ב-רנו 5 מאחור המרחב שם אינו נרחב. מרווח הראש סביר, אך נהג גבוה שאינו מתחשב יגביל את מרווח הרגליים של הנוסע מאחוריו. תא המטען אינו גדול אך המבנה שימושי. 

מהירות אחרת 

במונחי העידן החשמלי אלפין A290 אינה מכונית מאוד חזקה; יש לה 180 כ"ס או 220 כ"ס ב-GTS בה נהגנו. אמנם אלו נתונים ש'הוט האץ' של שנות התשעים יכלו לחלום עליהם – אבל בכל זאת עברו אי-אלה שלושים שנים. אמנם הנתונים עצמם סבירים, אבל הרכב שוקל 1.5 טון. 

אני קצת מופתע ממהירות מרבית של 170 קמ"ש (ואף יותר מ-160 קמ"ש ב-GT); AX GT שהייתה לי בשנות התשעים הגיעה ליותר, אפילו 180 קמ"ש ביום טוב. A290 אמנם מאיצה ל-100 קמ"ש ב-6.4 שניות אבל זה כיום נתון מרשים למכונית ספורט, ובפועל התחושה אינה כמו ברכב המאיץ כך. אפילו הצליל האלפיני של המנוע לא תמיד מסייע ליצור אותה תחושה המכריזה על פעולה זריזה שמנועי הבנזין של אלפין האחרונה ידעו לעשות. 

אבל שלא תהיינה טעויות בגלל מידע הנוצר ממספרים. הקטנה הזו מאוד זריזה. תגובת המנוע למצערת מיידית, ואם רוצים יותר, אפילו דרמה, מקבלים אותם באמצעות אותו לחצן OV. זה נראה כגימיק אבל... אחלה גימיק, ותוספת הכוח בחצי מצערת מבדרת ואינטנסיבית. נגיעה – והרכב פשוט עף קדימה בעוד ההגה מתחיל לרקוד קלות בידיים. זה נראה מוזר תחילה שצריך ללחוץ עליו כל משך הזמן שרוצים שיפעל, אבל זה דווקא מוסיף לאקשן. זו לא תגובה שונה מזו המתקבל במעיכת דוושה, אבל זו תוספת נחמדה וגם יעילה.

הצלילים נבנו, כך אומרים אנשי אלפין, מהקלטת המנוע החשמלי ושילוב AI (כמובן. איך אפשר להשיק רכב בלי להשתמש במונח זה), ויש גם צליל אלטרנטיבי שאינו מאוד שונה. שניהם אינם נשמעים מלאכותיים מדי או מופרזים. 

כדי לשמור על משקל באלפין הסתפקו בסוללה קטנה וזו תמיד סוג של פשרה. אם אתם גרים בערד, או לחליפין לרגלי קול דה גליבר באלפים, אין בעיה לקום בבוקר ולצאת לכביש הנהיגה החביב עליכם. אבל אם אתם צריכים לנסוע רחוק יותר עבור ההנאה, או רוצים למשל לשלב ביקור בקברי צדיקים עם פיתולים מבריקים, זה סיפור אחר כי הטווח אינו גדול, בוודאי כאשר לוחצים. במסלול לא ממש מאפיין הערכנו טווח מעט גדול מ-300 ק"מ או באזור ה-280 כשלחצנו קצת יותר (בין 5.9 ל-5.6 ק"מ/קוט"ש). 

משחקים בבקרת היציבות סייעו למכוניות להציג סוג של לוחמת הגה לא מופרזת המוסיפה דרמה לנהיגה, והדבר קורה בייחוד כאשר משחקים עם הלחצן האדום. ההגה קצת רוקד בין הידיים המכוונות, והגלגלים הקדמיים מאבדים אחיזה תחת אש וגורמים לרכב להחליק לפנים. אבל הכל מתאזן עם ההרפיה והתחושה היא שמשהו עדין שולט במשחק ובחוקיו. זה נחמד. 

ההפתעה הגדולה ב-A290 היא נוחות הנסיעה בכבישים שאינם תמיד מושלמים ומשלבים פסי האטה ענקיים בכניסות לכפרים. בזכות הכיול הקשיח, ריסון התנודות מדוד ואילו הבולמים סופגים היטב ולא מרימים ידיים, בייחוד כאשר הצמיגים צנומי החתך (225/40-19) מביאים לרפרטואר דופן נמוכה שאינה ממש עוזרת; הבולמים תמיד סופגים חלק מהמהמורה במעין בגרות מפתיעה. 

על רגשות ועקביות  

A290 היא מכונית הפונה לרגשות. על מה שמעניקה רנו 5 באמצעות העיצוב המושך, היא משלימה בפריטי עיצוב משלה, גם פריטה על מיתרי הנוסטלגיה, ואז האלפין מוסיפה הרבה בכל הקשור להנאה מנהיגה בזכות התנהלות זריזה ויכולת דינמית גבוהה. 

העובדה שהיא קטנה (סופרמיני) ויקרה (לא בהרבה מ-5, ועדיין. וגם היא לא זולה), ופונה למי שמוקיר נהיגה מהסוג ההוא, תגרום לכך שהמכונית תפנה למתי-מעט. מי שהממון ברשותם, היכולת בידיהם ימצאו ב-A290 מכונית ראויה לעיון, ואלה אותם שגם מהרהרים במיני החשמלית. 

אבל טוב שהיא מגיעה. היא פותחת עידן חדש למותג הכמעט אלמוני ואמורה לעשות אותו משמעותי יותר. השאיפה ליצור מותג 'פרמיום-ספורט-חשמלי', ו-A290 היא צעד ראשון בסיפור שפרקיו עדין נכתבים ואחריתם לא לגמרי ברורה. מיני הראתה שניתן להצליח עם מכונית קטנה ולא זולה הפונה ללב. כנראה שגם אלפין מסוגלת לכך, אם רק תבנה נכון את המותג ותתמיד בדרך הזאת.