ג'יפ קומאפס – השקה עולמית (היברידי נטען)

האיטלקים מספרים על עוד שני דגמי פנאי קטנים (B-SUV) שממדיהם בשני צדי הקטגוריה ועל דגם פנאי בינוני (D-SUV)  המפותח עם דונגפנג הסינית. 

"אלה בעצם שני חלקים של המותג עם אותם ערכים אך תרגום לממדים ולייעודים שונים", אומר קטונה – רגע לפני שנפגוש בגרסה חדשה של קומפאס החדש. הוא מיוצר במלפי, בדרום איטליה, מבוסס על פלטפורמת STLA מדיום המוכרת. "רנגייד היה דגם ראשון שתוכנן עבור אירופה, אוונג'ר היה ג'יפ חשמלי ראשון. ג'יפ הוא מותג שיכול להתפתח מבלי לאבד את זהותו והוא יגדיל את מכירות סטלנטיס באירופה". 

מפליג בזיכרונות

העולם בהחלט השתנה מאז נחשף קומפאס המקורי בתערוכת פרנקפורט 2005 כמכונית תצוגה. ג'יפ, שהייתה של תאגיד קרייזלר, פעלה במסגרת החברה המאוחדת דיימלר-קרייזלר, והציגה דגם פנאי ראשון שלה. על הבמה ניצבו דיטר זטשה, אז יושב ראש דיימלר-קרייזלר החדש ומי שהחליפו אותו כיו"ר קרייזלר-ג'יפ, טום לה-סורדה. שניהם "הנחיתו" מהגובה צמד כלים – קומפאס ופטריוט – שהוגדרו 'דגמי תצוגה' אבל היו מוכנים לייצור. 

אני זוכר את האירוע  דווקא בשל השיחה עם לה-סורדה. "אתה יודע שאצלנו למכוניות תצוגה יש נטייה להגיע ליצור", הוא ציין בגאווה, ואני מצאתי עצמי מזכיר קומפאס קודם, רכב תצוגה יפה מדטרויט 2002 שהיה בעל שלוש דלתות. שאלתי אם יש כוונה להציע מרכב ספורטיבי כזה. "סליחה...לא היה לנו קומפאס עם שלוש דלתות. אני לפחות לא זוכר זאת". הוא השיב ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

בהחלט מובן. ג'יפ עד אז לא הייתה שם, וקומפאס בדורות הראשונים היה מעין ילד חורג במותג השטח האייקוני והקשוח; הבסיס היה פלטפורמה של מיצובישי (עד היום באקליפס), והדור השני מ-2016 התבסס על גרסה ששירתה את גרנדה פונטו מ-2005, נקראה 'רחבה-גדולה 4x4' והייתה בבסיס רנגדייד ופיאט X500.

ועם זאת, ולמרות הכל בשני הדורות הראשונים של קומפאס נמכרו 2.5 מיליון יחידות. 

כאן ועכשיו 

הדור השלישי של ג׳יפ קומפאס הוצג ב-2025 וכאמור מבוסס על הרצפה העכשווית של סטלנטיס STLA Medium. בסיס הגלגלים דומה לזה שבאופל גרנדלנד ובסיטרואן C5, אך לא זהה, ואורכו בגרסה הנטענת שפגשנו 278.4 ס"מ ובגרסאות הבנזין והחשמל 279.5 ס"מ. 

האורך, מדגישים אנשי המותג, קצר יותר עם 455 ס"מ, כי לג'יפ חשוב שלדגם יהיו סרחי עודף קצרים לשיפור זוויות הגישה והנטישה. ובכלל, האנשים שם לא יפספסו כל הזדמנות לאורך האירוע כדי לציין כי הם שואפים להיות טובים מהמתחרים בשבילים. 

אבל ראשית ובעיקר הדור החדש גדול בהרבה. בסיס הגלגלים והאורך, כאמור 279.5 ס"מ ו-455 ס"מ, ארוכים ב-14 וב-15 ס"מ בהתאמה, והרוחב התרחב ב-7 ס"מ ל-194 ס"מ. הגובה גבה רק ב-2.5 ס"מ ל-167.5 ס"מ, מה שיצר מיד רכב שהפרופורציות שלו דינמיות בהרבה. בהתאם, תא המטען התרחב מאוד, מ-420 ליטרים ל-550 ליטרים, ואפיל נפח תאי האחסון בתא הנוסעים הוכפל ל-34 ליטרים. 

קומפאס, המשווק בישראל מתחילת החודש, מוצע בשלב זה בגרסת הטורבו-בנזין 1.2 ליטר ההיברידית-מתונה המייצרת 145 כ"ס. אליה מצטרפת באירופה גרסה היברידית-נטענת מבוססת מנוע טורבו-בנזין 1.6 ליטר המייצר 150 כ"ס ו-30.6 קג"מ, וצמוד לו מנוע חשמלי עם 125 כ"ס ו-35.7 קג"מ לתפוקה משולבת של 225 כ"ס ו-35.7 קג"מ. התיבה דו-מצמדית עם 7 הילוכים וההנעה קדמית. הביצועים משופרים בהתאם: 8 שניות ל-100 קמ"ש, עד 210 קמ"ש. לסוללה 17.8 קוט"ש, הטווח המוצהר בחשמל 94 ק"מ.   

להיצע הכולל גרסה חשמלית של 213 כ"ס וטווח של 500 ק"מ, מצטרפת גם גרסת טווח ארוך עם 231 כ"ס ועד 674 ק"מ וגם כפולת הנעה עם 375 כ"ס. באחרונה מנוע אחורי היכול, באמצעות הפחתת יחס העברה מובנה בציר (14:1), להביא ל-316 קג"מ(!) אדירים בטבור הגלגלים. ההנעה האחורית פועלת באופן קבוע עד 50 קמ"ש, מעל למהירות זאת מתערבת רק כאשר צריך אותה כאשר יש בעיות אחיזה.

נראה ג'יפ  

בחניית המלון מקושטת הפרחים קומפאס נראה בסביבה הטבעית וקל לזהות אפילו מהקומה העליונה שמדובר בג'יפ; ג'יפ אירופה לא פספסה סממן או קו אופנתי. זה מתחיל בתרגום חדש לסבכת 'שבעת הפתחים', כעת מוארת בחלקה אבל באופן שאינו בוטה מדי. ההמשך הוא ביחידות תאורה ורדאר הממוקמים גבוה כדי שלא להיפגע מאבנים, שיחים, אולי גם מהיאריס קרוס של השכנים. בעיקר, החזית כעת מוסיפה קווים עדכניים ומחודדים למוטיב בן 80 השנים של ג'יפ.

מהצד, הצללית המזוותת והרבועה מודגשת בקורות אנכיות, ובחגורת המגן הכהה יוצרת רושם מאוד מזוהה. גם האחוריים עם קווי התאורה האדומים והסמל המואר לא מותירים מקום לספק: זהו ג'יפ. 

התוצאה מצוינת, והיציבה, מרווח הגחון המובלט וחישוקי "20 גדולים תורמים לעיצוב נכון לדגם של ג'יפ, רחוק מזה של 3008 או גרנדלנד.

פנים חדש ומודרני

סביבת הנהג משלבת מרכיבי ג'יפ מוכרים עם מרכיבים חדשים כמו בורר מצבי הניהוג. יש בה מרכיבים אסתטיים כמו גוונים נאים, וגם שימושיים כמו גומי אוחז במקומות נחוצים. איכות החומרים מעורבת, ויש לא מעט חלקים שלא רק נראים קשוחים, אלא גם קשיחים מדי. 

במרכז צג מלבני גדול ("16) המאכלס חלקי תצוגה קבועה בצדדים (בקרת אקלים) וחלקים מתחלפים באמצע. תחתיו שורה של לחצני מגע שימושיים הנותנים משוב פיזי. זה לא בהכרח יפה אבל פועל היטב, וכך גם הפקדים שעל גלגל ההגה. המחוונים נאים וכוללים גם מד סל"ד ומעליהם תצוגה עילית טובה. 

ממשק הנהג-מערכות מוכר מדגמי סטלנטיס האחרים, ראוי ברובו אך לא הכל אינטואיטיבי. בורר ההילוכים העגול בצורת מצפן נראה טוב ותפעולו נכון. בולט יותר הוא בורר מצבי הניהוג המדופן בגומי אדום, זה נראה נהדר, יש בו שבעה חריצים סמליים והוא נעים למגע. אני פחות מתלהב מכך שהמעבר בין מצבי הניהוג אינו רציף, והייתי שמח לתגובות יותר מיידיות; בזמן נהיגה לא תמיד ברור אם המערך כבר התחיל לפעול. 

תנוחת הנהיגה טובה, המושבים נוחים, אפשרויות הכוונון רבות ומפורטות והם נאים למראה.  

מאחור מרווח גדול לרגליים ומרווח נאות לראש. ראוי היה שדיפון הדלתות יהיה רך יותר. תא המטען אכן גדול, עם שני גבהים לרצפה. גם במצב העליון הנפח נאה והמבנה שימושי. עם זאת וברכב בו נהגתי לא היה גלגל חלופי; לא יאה למי שרוצה להצטיין בשבילים.

תנועה אסרטיבית 

המסלול שרקמו המארגנים התפתל בין עיירות ציוריות ויערות מוריקים והיה נטול אוטובאן. 

כרגיל בדגמים כאלה, המנוע החשמלי מונע ראשון, וכך ימשיך במצב האוטומטי, מציע ביצועים נאותים. כל זמן שבסוללה יש מספיק אנרגיה ו/או לא לוחצים חזק על המצערת התנועה תהיה בחשמל בלבד; בהתאם, מנוע הבנזין ייכנס לפעולה לטעינה או בעומס. 

כאשר הצמד פועל יחד, התפוקה טובה והביצועים ראויים. למנוע הגדול יותר גם צליל נעים מזה של ה-1.2 המוכר והוא הרבה יותר מוצלח בתנועה. כאשר עוברים למצב 'ספורט' מנוע הבנזין פועל בכל מצב, לעיתים באופן מורגש, ויביא לביצועים משופרים.  

התיבה הדו-מצמדית החדשה עם שבעה הילוכים אינה מעודנת במיוחד בפעולתה ומזכירה את זו המוכרת בעלת ששת ההילוכים. היא אינה מהירה ועלולה "להתבלבל" בנהיגה נחושה במצב 'ספורט'. בנוסף, היא משמיעה רשרושים מוזרים ולפעמים שריקה – לא חזק, לא מאוד מפריע כן מוזר. 

עם התנעה הטווח המובטח היה 86 ק"מ בחשמל בלבד, נראה שבפועל יעבור קצת יותר מ-70 ק"מ.

מכירים את החומר  

היכולת הדינמית של קומפאס גבוהה, כצפוי וכנדרש מרכב כזה של סטלנטיס. להגה משקל נכון במצב 'ספורט' והרכב משנה כיוון באופן הולם עם ריסון נאות. התחושה היא שהוא אינו כבד ויכול לצלוח פניות במהירות. ההתנהלות מאפשרת לשכוח את ממדיו.  

בכבישים הגרמניים המצוינים קשה להתרשם מנוחות הנסיעה מכיוון שזו כמעט ואינה מאותגרת. ובכל זאת, היא טובה לרוב, לא מתעלה על שיבושים גדולים, במיוחד בנסיעה איטית. בכל הקשור לרעשי כביש ורוח קומפאס אינו שקט. 

בגרמניה, כיאה לאירופה, לא ניתן לקפוץ לכל שביל בדרך; כמעט כולם סגורים לכלי רכב וברבים מאוד זו השגת גבול. ובכל זאת הצלחנו למצוא נתיב פתוח בין העצים ובאווירה אירופאית; בשביל ההוא קומפאס קיפץ לו אך הפגין חוסן מבני המעניק ביטחון.

מחיר, פוטנציאל ואיזון 

זהו מפגש ראשון וקצר ביחס למורכבות של כלי נטען, אבל ההתרשמות הראשונית טובה מאוד. 

הדור החדש של קומפאס גדול, מרשים ומתקדם בהרבה מקודמו, גם מושך יותר למראה. בגרסה ההיברידית-נטענת הוא גם מבצע היטב ובעל יכולת טובה, האבזור נאה והטווח החשמלי נכון.

לרכב כזה, יודע כל אחד, פוטנציאל הצלחה בשוק הישראלי – אבל יש בעיה. בעוד דגמים היברידיים-נטענים מסין, כמו ג'אקו 7 או ג'ילי סטאריי, רושמים הצלחות מרשימות, דגמים כלים אירופאים נטענים אינם מגיעים לאולמות התצוגה בשל מחירים גבוהים.

לכן בישראל לא מוצעות גרסאות כאלה לדגמים הקרובים של קומפאס (אופל גרנדלנד, פיג'ו 3008 ו-5008). עם זאת, לג'יפ יש  יתרון: השם המיוחס והאופנתי יכול להצדיק פרמיה מסוימת – השאלה מה גודלה. היבואן, שרוצה להביא גרסה שכזו יצטרך להתאמץ כדי להגיע לנקודת האיזון. נראה אם יצליח.