החברה הבריטית SSC החלה לייצר סירות צד לאופנועים ב-1922, מכוניות ב-1934 – וב-1945 שינתה את שמה ליגואר. כבר ב-1948 הציגה פריצת דרך בתחום מכוניות הספורט עם XK-120 שהייתה עשויה אלומיניום, המשיכה את הסדרה בשנות החמישים עם ניצחונות במירוצי לה-מאן והביאה אותה לשיא עם E-Type (1961). ב-1955 ייצרה יגואר מכונית נוסעים (מארק 1) וב-1968 הציגה את XJ, מכונית פאר שכיהנה כמעט ללא שינוי עד ראשית המאה הנוכחית. ב-1989 נרכשה יגואר על-ידי פורד, ובמהלך השנים הוסיפה דגם סלון (S-טייפ, 1999) ומשפחתית-גדולה (X-טייפ מבוססת מונדיאו, 2001) וחידשה משמעותית את ה-XJ (2002). יגואר ייצרה ב-1992-1994 את XJ200, אחת ממכוניות העל הנעלות לזמנה ובכלל. השינוי הגדול החל בסוף העשור הקודם. ב-2007 הציגה יגואר את XF, מכונית סלון בעיצוב מקורי, מבריק ושונה מזה שהוביל אותה יובל; יגואר (יחד עם לנד רובר) נקנתה על-ידי טאטה ההודית בראשית 2008; ב-2010 יצא לאור XJ במהדורתו הנוכחית, שהוסיף לטכנולוגיה הרבה שראשיתה ב-2002, גם עיצוב מפואר וייחודי; בעשור הנוכחי הרחיבה יגואר את היצע הדגמים וזה כולל גם את המשפחתית הגדולה XE (מ-2015), את מכונית הספורט F-טייפ (2012), וגם רכב פנאי: F-Pace. הבסיס – מנועים, הילוכים – משותף עם לנד רובר ושתי אלה פועלות במסגרת אחת, JLR. ליגואר גרסאות ביצועים R עם מנועים המצוידים במגדש-על. יגואר מיובאת לישראל, החל מסוף 2016, על-ידי חברת המזרח, יבואנית לנד רובר.

.