מותג היוקרה של ניסאן היפנית הוקם ב-1989 ונועד לשוק האמריקאי, ממש כמו לקסוס של טויוטה שהוכרז אף הוא באותה שנה – ושלוש שנים לאחר שהונדה חנכה את אקורה. דגמי אינפיניטי התבססו על אלה של ניסאן, ובמהלך שנות התשעים סבלו מאותה בעיה של היצרן: עיצוב לא מזוהה וחוסר ייחוד. עם תחילת המאה, ולאחר רכישת ניסאן על-ידי רנו, נרשם שינוי בעיצוב הדגמים ובמפרט. אינפיניטי, כבר ב-1996, הציגה "רכב פנאי" (QX4, מבוסס פאת'פיינדר). שינוי משמעותי נרשם עם ההחלטה להיכנס גם לשוק האירופאי (החל מ-2008); אינפיניטי מוצבה מול ב.מ.וו (לקסוס מיצבה עצמה מההתחלה מול מרצדס), והושם דגש רב על עיצוב, אבזור ופאר – וכמובן יכולת דינמית. בנוסף למנועים המעולים מבית, גם ב-G37 קופה, הרשימה אינפיניטי עם עיצובו של רכב הפנאי הבינוני FX בדור השני (2008). אינפיניטי שינתה מ-2013 את סימול הדגמים שלה, המציינים את סוג הרכב – נוסעים ופנאי, Q ו-QX – ואת מידותיו: 30 עד 70, ממשפחתית ועד סלון. הדגמים החדשים, המשפחתיתQ30 ורכב הפנאי QX30, הם ביטוי לשת"פ מעמיק שלה עם מרצדס ומבוססים על CLA ו-GLA בהתאמה. בנוסף, מציע המותג דגם קופה (Q60) ופנאי-שטח גדול (QX80). דגמי הנוסעים Q50 ו-Q70 מוצעים גם עם הנעה כפולה, ול-Q50, Q70 כמו-גם QX60 הנעה היברידית.

.