ק.ט.מ אדוונצ'ר - מבחן דרכים - אוטו

ק.ט.מ אדוונצ'ר - מבחן דרכים

ק.ט.מ אדוונצ'ר הראשון היה אחד האופנועים הטובים שיוצרו אי פעם טוען אלסיבוני - ויוצא לבדוק את הדור השני

לפני אי אילו שנים, כמעט עשור, בחנתי עבור אוטו את האדוונצ'ר 990. בשנים ההן הוא לא היה אופנוע מוכר ורק מתי מעט נחשפו לסט היכולות המופלא שלו. ביום הצילומים היכתה בי השפעת, משתקת את מוחי, סותמת את נחירי, גועשת בתעלות מוחי. סיוט. אל תוך הצילומים בחוורים שבבקעה - החלה נפתחת הסתימה. רכיבת השטח תחת ההנחיות - מה הנחיות, צעקות - של תומר פדר פוררה את המחלה והותירה אותי נושם ומחייך. הדרך שבה האופנוע ההוא תפקד בכביש וגם בשטח, הביטחון ששידר לידי, הפכו אותו לשותף יוצא דופן לרכיבה ובכלל. חבר. הוא מצא את מקומו בין מביני דבר ואחד כזה נחת בחניית ביתי.
מאז עברו די הרבה שנים ולא מעט יצרנים לקחו את המתכון הזה קדימה; מאובזר יותר, גם חזק יותר ובעיקר - יקר יותר. הדור החדש של ההרפתקנים מק.ט.מ מתאים את עצמו לעידן הזה. יש שלושה: גרסת הכניסה הבסיסית, 1050; האדוונצ'ר הקלאסי, 1190; והמפלץ, סופר–אדוונצ'ר 1290 היקר.
הי דרומה
למרות שה–1050 שהגיע אלינו למבחן מצויד בגלגל "19 יצוק מלפנים, לא היה לי שום ספק שאני והוא נמצא את עצמנו בשטח. לא בגלל הייעוד שלו ולא בגלל ההיסטוריה הענפה שיש ליצרן האוסטרי בשטח. הסיבה היחידה היא שכמו באותו מבחן מלפני שנים גם ביום היציאה לרכיבה הזו אני מצונן, הסינוסים סתומים ואני לא מפסיק להשתעל. זה נמשך כבר שבוע וידעתי שאם יש תרופה אחת שתעביר את מחלת הביש הזו ממני - זה להזיז 212 ק"ג (לפני רוכב ודלק) בשטח על צמיגי כביש. מסוג הפעולות שמעירות אותך מיד ושולחות זרמים של חיוניות–חירום לרחבי הגוף. יצר הישרדותי כנראה. אולי כשגוף האדם מזהה סכנות ברורות ומידיות הוא עושה הכל בשביל להחלים.
ואם כבר אני מדבר בגילוי לב, אודה בעוד עניין אחד. ה–1050, כיאה לגרסת כניסה (100,000 שקלים למזומן) לעולם ההרפתקאות של ק.ט.מ, הוא אופנוע חלש. זאת אומרת יש כאן וי–טווין, מהדור החדש של מנועי ה–LC8, אבל הספקו עומד על פחות מ–100 כוחות סוס, וזה שניבט אליך מהתמונות מוציא 47 כ"ס בלבד. כן, אנחנו בוחנים את הגרסה המוגבלת שמתאימה לרוכבים עם רישיון A1 פעוט. התחושה של רכיבה עם מנוע ליטר בין הרגליים עם הספק שמתאים למנועים קטנים משמעותית - מוזרה למדי.
המנוע הזה לא מרגיש חלש; ההיפך: המנוע הזה מרגיש בריא מאוד. הוא מושך מסל"ד נמוך ומאיץ בחדווה - ואז ב–5000 סל"ד, איפה שה–LC8 אמור להתחיל לשחרר את כל מה שיש לו, החגיגה נגמרת. החדווה הופכת להיות טרטור מונוטוני. הסל"ד ממשיך לטפס אבל כח לא מתווסף - והתחושה היא שזה מיותר. אפשר לרכוב כל היום בלי לעבור את הנקודה האמורה ולא לדעת בכלל שמדובר במנוע מוגבל. מצד אחד גמיש, מצד שני חלש. מוזר מאוד. אם אתה רוכב רגוע - זה לא באמת יפריע לך בשום שלב. אם תעבור את הנקודה ההיא - תתבאס.
מעבר לזה ה–1050 הוא אופנוע יעיל למשימות תיור וגם לסתם שיטוטים עירוניים. המושב נוח מאוד, מיגון הרוח מצוין, הוא משרה המון ביטחון בכל סוג כביש והכל עובד חלק, קל ונעים. 400 ק"מ של רכיבה רצופה כמעט לגמרי ולא התגלו שום מיחושים. בכלל, מהבחינה הזו שלושת האדוונצ'רים המודרנים ממשיכים את מסורת האדוונצ'ר המקורי - קל להרגיש עליהם בבית מהשנייה הראשונה. למרות שמדובר באופנועים כבדים וגבוהים הם לא מאיימים אף לא לרגע.
הי מזרחה
ליד קיבוץ צאלים, אחרי ההתלבטות המקובלת האם לעצור לפלאפל או לא, נכנסנו לשטח והחלנו חוצבים מזרחה. בוא נתעכב רגע על עקרונות הרכיבה בשטח. המטרה שלך היא לפתוח את הגז. עם גז סגור או תחת בלימה אתה שותל את הצמיג הקדמי באדמה ומפריע לאופנוע לספוג את תוואי הדרך. אם אתה על חול (כמו באזור צאלים נניח) הגלגל הקדמי יתחיל לפזול לצידי השביל והדרך שלך למפגש אינטימי עם אמא אדמה מתקרב. אז אתה חייב לפתוח גז, כי הצמיג הקדמי שלך מיועד בכלל לכביש, ואם לא תוריד ממנו את המשקל הוא לא יצליח להתמודד עם כלום. וככה הייתה הרכיבה שם, התלבטות אינסופית בין הרצון להוריד מהירות (יצר הישרדות) לבין הרצון לפתוח גז (טכניקת רכיבה). כנראה שהצלחתי, כי הקילומטרים רצו תחת הגלגלים והסינוסים החלו משתחררים.
באיזור גבעות גורל, כבר על קרקע קשה שמתאימה הרבה יותר לאופיו של ה–1050, קיבלתי טעימה מהפוטנציאל שגלום בו. המתלים אומנם לא מתכווננים (רק עומס קפיץ מאחור), אבל האדוונצ'ר מרגיש טוב על השביל: סופג, יציב ומשרה ביטחון. הקדמי ממשיך להגביל כאן והגלגלים היצוקים לא ממש מתים על האבנים השתולות. כך שהרכיבה ממשיכה להיות רצופה בדאגות קטנות. אין לי ספק שעם "שפיצים" וגלגל "21 מלפנים, חוויית השטח של ה–1050 תגיע לשיאה.
הי הביתה
אני לא בטוח שאני מת על האדוונצ'ר 1050. מצד אחד, זה אופנוע עם המון יתרונות - נוחות מצוינת, ניהוג קליל ומערכות בטיחות יעילות (ABS ובקרת משיכה). מצד שני הגרסה המוגבלת הזו היא קצת פרווה. אז אני לא בטוח שאני יודע איך לאכול אותה.
האם ישנם אנשים בעלי רישיון מוגבל שקונים אופנועים ב–100,000 שקלים? אולי. לא יודע. מה שאני כן יודע זה איזו גרסה של ה–1050 כן הייתי רוצה לראות. אחת ששומרת על הממדים ועל קלות התפעול שלו, אבל עם מנוע לא מוגבל (אולי אפילו מפולפל) וגלגלים שמתאימים לעבודת שטח. הלו, זה ק.ט.מ אדוונצ'ר - מגיע לו גרסה כזו, ומגיע גם לנו.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות