מנוחת הלוחם / האמר H1 מחזיר מפתחות - אוטו

מנוחת הלוחם / האמר H1 מחזיר מפתחות

ההאמר ליווה את השירות הצבאי שלנו, את שידורי החדשות ואת סרטי האקשן במשך יותר מעשרים שנה. עם הצגת המחליף לרכב הקרב הרב משימתי של צבא ארצות הברית, אנו נפרדים מה-HMMWV (האמר בשבילכם). איחלנו לחייל בהצלחה

ההאמר השאיר את עקבות צמיגיו כמעט בכל פינה בעולם במהלך 30 שנות השירות שלו כרכב הרב משימתי העיקרי של צבא ארצות הברית.
כמו ה-M151 (ג'פ"ס) שקדם לו, וכמו הג'יפ המקורי, ההאמר הפך בעקבות השירות הצבאי שלו לאייקון גברי קשוח ונחשק, וזכה לחיים נוצצים בחיים האזרחיים. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. וכמו כל דבר בצבא, גם לסיפור של ההאמר שלושה חלקים.
סדיר
זה התחיל בסוף השבעים, כאשר צבא ארצות הברית מזהה צורך להחליף את הג'יפ על גלגוליו השונים, ששינע חיילים אמריקנים סביב העולם מאז מלחמת העולם השנייה. אחרי שבחן חלופות על בסיס כלי רכב אזרחיים, כולל ניסיון של למבורגיני לבנות כלי מתאים (קונספט בשם צ'יטה שהוביל ל-LM002), מפרסם משרד ההגנה בשנת 1979 מכרז לכלי רכב חדש תחת השםHigh Mobility Multi-Purpose Wheeled Vehicle. או בקיצור HMMWV שנהגה "המווי" – אנחנו התרגלנו לקרוא לו האמר.
הדרישות משקפות את תרבות ה"הכל כלול" – רכב בעל עבירות גבוהה בשטח, אך יכולות נסיעה טובות בכביש; וורסטילי ובעל כושר נשיאת מטען כבד בתצורות שונות. דרישות נוספות נגעו ליכולת צליחה של מעברי מים, טיפוס בשיפועים עד 60 מעלות ויכולת לנסוע בשיפועי צד של עד 40 מעלות. מרווח גחון של יותר מ-40 ס"מ הושג על ידי אריזה של כל מכלולי הגיר והדיפרנציאל בתעלת הינע מוגבהת בתוך תא הנוסעים לאורכו (מכאן גם הרוחב האדיר), והנעת הגלגלים נעשית על ידי סרנים פורטליים, בהם יש "גיר" בטבור הגלגל – זה מוריד עומס מהציריות, ומשפר את מרווח הגחון.
מתוך החברות שהגישו הצעות, נבחרו שלוש להציג אבות טיפוס לבחינת משרד ההגנה. לאחר שנתיים היה זה התכנון של חברת AM ג'נרל שנבחר, ו-11 אבות טיפוס נבחנו על פני 600 אלף קילומטרים של שטח וכביש בתנאי מזג אוויר קיצוניים. בשנת 1983 הוזמנה סדרת הייצור של הכלים הראשונים שנבחנו בידי זרועות הצבא השונות וב-1985 הוא נכנס לשירות באופן רשמי.
למרות שאת טבילת האש שלו עבר האמווי עוד במבצע "מטרה צודקת", הפלישה האמריקאית לפנמה, את פרסומו ותהילתו הוא קיבל במבצע "סופה במדבר" בשנת 1991. הכלי המגודל והמרשים הופיע בכל קצוות העולם בכל מהדורת חדשות, והפך לסמל הניצחון בעלות הברית על עיראק.
למעשה, לא הייתה סיבה שהוא לא יהפוך לנער הפוסטר הכל-אמריקאי, שכן כל עוד השימוש בהאמר נעשה על פי התכנון המקורי שלו – קרי שינוע כוחות ומשאות בזריזות על פני כל תוואי שטח אפשרי, או לחלופין כלי סיור ופשיטה מהיר, יביל אוויר ובעל יכולת נשיאה של חימוש קל ובינוני – הוא היה כל מה שיכלו לבקש. אגב, ההאמר נבחן באמצע שנות השמונים גם בצה"ל, כמחליף ל"סיקס", אך הפסיד, בשל עבירות נמוכה בחולות, ל... אביר!
אבל תוך שנים מועטות החיילים האמריקאיים, ושאר העולם, החלו לגלות סדקים בסמל הזה, עם המפגש עם סוגי לחימה אחרים.
מילואים
מוגדישו, סומליה, 1996. הפעם ההאמר פוגש שילוב נסיבות אשר עמן הוא לא ממש נועד להתמודד. הראשונה היא זירת לחימה אורבנית המפגישה עיר צפופה וקשה לתמרון עם מפלץ ברוחב של כ-2.2 מטרים (תלוי בזיווד). השניה היא לוחמת נגד כוחות גרילה. השילוב הזה התברר כקטלני.
ההאמר המגושם התקשה לתמרן בסמטאות הצרות ונאלץ בשל כך להגביל את תנועת הכוחות לצירים מסוימים. זה הקל על המליציות המקומיות לטמון מארבים ואפשר לאנשיהן להיעלם לתוך הסמטאות הצפופות מבלי שהכוחות האמריקאים יוכלו לרדוף אחריהם. הכוחות הסומליים עשו שימוש רב במקלעים כבדים ובינוניים אשר הותקנו על טנדרים וכן במטולי RPG. אלו חדרו בקלות את עורו הדק של ההאמר, שלא תוכנן ככלי ממוגן, וגבו מחיר כבד מהכוחות האמריקאים.
גם העימותים במזרח התיכון, בין אם בישראל ובין אם באפגניסטן או עיראק של תחילת שנות ה-2000, הפגישו את כלי הרכב הזה עם אותן נסיבות; לחימה מול כוחות לא סדירים המרבים להשתמש במטעני צד ומטעני גחון. המענה המתבקש והמהיר ביותר היה מיגון ההאמר.
אלא שהמיגון הגיע עם מחיר – משקל כבד, שחיסל הלכה למעשה את יכולת השטח של ההאמר. החלום הרטוב מהסיורים הרכובים בצבא, שהציג יכולת כמעט כל תא שטח אפשרי, הפך לדינוזאור כבד, כאשר כל תקיעה עם הכלי הממוגן, ששוקל 4.5 טונות, הופכת לחילוץ מורכב. תוספת המשקל פגעה אנושות גם בביצועים של הרכב, שלא היו מבריקים מלכתחילה. עם 190 כ"ס ו-55.5 קג"מ, נהיגת האמר ממוגן בשטח הררי דרשה מהנהג מיומנות לא מבוטלת.
תא הנוסעים הסגור אומנם זכה למיזוג (בישראל מתוצרת אוטו-קור, כולל מחזיק פחיות ביציאות המיזוג...) אבל עדיין היה סיוט מהביל בימים חמים. עד כדי כך, שיציאה מהכלי אל שמש אוגוסט בבקעה לוותה לא פעם באנחת רווחה. אלא שגם היציאה מהכלי הממוגן, עם ציוד לחימה מלא, היא משימה לא פשוטה – אם לא חוויתם זאת, נסו לדמיין את לברון ג'יימס מנסה לצאת במהירות מאלטו מיד אחרי ארוחת ראש השנה.
האמריקאים העבירו את ההאמר מספר גלגולים בניסיון להפוך אותו לכלי שיספק הגנה נאותה לחיילים בו, אך לא הצליחו. בסופו של דבר, הפתרון היה לעבור לכלים ייעודיים וממוגנים, ולא לדרוש מההאמר לעמוד במשימות אליהן לא תוכנן.
בסוף אוגוסט השנה, הודיע משרד ההגנה האמריקאי כי ה-L-ATV של חברת אושקוש יחליף את ההאמר ככלי הרב משימתי הקל של ארצות הברית. הרכב אמנם יקר משמעותית מההאמר (250 אלף דולר ליחידה לעומת כ-150 אלף דולר להאמר ממוגן), אך עולה על ההאמר בכמעט כל פרמטר, החל ביכולות שטח, טווח נסיעה, יכולת נשיאה וכלה כמובן במיגון עדיף בהרבה.
ההאמר זכה לכמות אדירה של גרסאות ותצורות מרכב, אולי המספר הרב ביותר מכל כלי רכב צבאי לפניו. כל גרסה והשימוש הייעודי לה. בצה"ל לבדו קיימות כ-30 תצורות שונות, בהן ארבע גרסאות מיגון, האמר נושא טילי נ"ט מסוג טאו, חילוץ והצלה, נושא טילי נ"מ מסוג סטינגר, קשר וממסר, נושא מרגמת 120 מ"מ נגררת, חילוץ רפואי, אמבולנס, האמר "גלית" המאפשר הושבת ארבעה לוחמים במקום שניים מאחור, "לינקס" עם מערך תקשורת לווינים ורבים אחרים.
אזרחות
האגדה האורבנית מספרת כי אי שם בשנת 1990, בזמן צילומי הסרט "שוטר בגן ילדים", ראה השחקן ארנולד שוורצנגר את ההאמר הצבאי, והחליט שזה הרכב בשבילו. אומנם למרות תכניות מוקדמות שנגנזו, ל-AM ג'נרל לא הייתה שום כוונה להתחיל לשווק את הדגם לשוק האזרחי, אבל השחקן התעקש – ולא אומרים "לא" לשוורצנגר. כך יצא שב-1991 יצרה AM ג'נרל סדרה מוגבלת של שני כלים אזרחיים – במיוחד עבור השחקן. אלו לא היו גרסאות אזרחיות, אלא שני כלים צבאיים לחלוטין שהוסבו לשימוש אזרחי. את 15 היחידות האזרחיות הראשונות שייצרה החברה רכשה קוקה קולה עבור המנכ"ל דאז, ולמסע קידום מכירות.
המחיר של האמר בסיסי ביותר (כזה שלא כולל אפילו מזגן – או רדיו) התחיל בשנת 1992 בכ-40 אלף דולר והגיע לכ-54 אלף דולר למאובזר (עם רדיו ומזגן...). מחיר מקביל לרכבי SUV מפוארים באותה תקופה. בשנת 1998 מבינה ג'נרל מוטורס שההיסטריה הפטריוטית סביב ההאמר יכולה להניב ערימות של כסף. החברה משתפת פעולה עם AM ג'נרל ומייצרת לצד האוריגינל (שנקרא מעתה H1) שני דגמים; H2 ו-H3, שניהם נטולי כל קשר מכאני למקור הצבאי, ומתבססים על כלי רכב של ג'נרל מוטורס (סבארבן והטנדר קולורדו, בהתאמה). הכלים זוכים להצלחה אדירה באולמות, אך למרות שהציגו יכולות שטח די טובות, הם הופכים לסמל של טעם רע וראוותנות. המשבר הכלכלי של 2008 עוצר את העסק באחת. מחירי הדלק שמטפסים בתלילות לא עוזרים למפלצות הללו, ואחרי שאפילו הסינים לא רוצים את קווי הייצור העסק נסגר ב-2010, משאיר רבבות בעלי האמרים עם בהמות זללניות שיצאו מהאופנה מהר יותר מגופיות רשת וסרטי ראש.
את המקור, ה-H1 האזרחי, שיווקה AM ג'נרל עד שנת 2006, עד אז מחירו הלך והאמיר והגיע כבר ל-130 אלף דולר לגרסת הבסיס ו-180 אלף דולר לגרסת ה"אלפא" החזקה יותר. תרגום של הסכום הזה לימינו מאפשר להעמיד לא אחד, אלא שני ריינג' רוברים חדשים ונוצצים.


למיטבי טריוויה

בין ג'יפ להאמר
אחד הסמלים המסחריים של חברת ג'יפ - שבעת החריצים בגריל - מופיעים על חזית ההאמר, אבל ישנו הקשר נוסף בין הג'יפ המיתולוגי לבין ההאמר. חברת וויליס, שייצרה את הג'יפ המקורי, התגלגלה ברבות השנים לידי סטודיבייקר ומאוחר יותר לקייזר ואמריקן מוטורס. בשנת 1982 עברה השליטה על אמריקן מוטורס לידי רנו, אך מכיוון שהחוק האמריקאי בזמנו אסר על בעלות ממשלתית על חברות בעלות חוזים ביטחוניים (רנו נמצאת בבעלות משותפת של ממשלת צרפת), הוקמה AM ג'נרל והתפצלה מאמריקן מוטורס.
שבעת החריצים
בשנת 2003 הגיש תאגיד קרייזלר-דיימלר, הכולל את ג'יפ, תביעה כנגד האמר בשל השימוש שלה בגריל שבעת החריצים, בית המשפט דחה את התביעה בשל ההיסטוריה המשותפת לחברת ג'יפ ו-AM ג'נרל.
הקשר היהודי
חברת AM ג'נרל נמצאת בבעלות משותפת של שני תאגידים; קבוצת רנקו ומקאנדרוז&פורבס. שניהם שייכים לאנשי עסקים יהודיים - איירה רנרט ורונלד פלרמן בהתאמה.
לא פטיש
בניגוד למה שנוטים לחשוב, משמעות הכינוי האזרחי להאמר - Hummer - אינה פטיש, אלא "מהמם".

     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות

  1. 1. התרגום הוא לא מהמם אלא נוהם

    נעם 26 אפריל 2018, 08:07