ספורט מוטורי: מרוץ דראג 2015 – מנחת פיק - אוטו

ספורט מוטורי: מרוץ דראג 2015 – מנחת פיק

אז מה היה לנו שם? ניסאן GTR עם מעל ל-1000 כ"ס, פיאט אונו עם הנעה כפולה ואמריקאיות שמזגזגות עד לקו הסיום. ולא פחות חשוב – ארגון מתוקתק כמו שצריך

כמעט וחלפה לה שנה מאז מרוץ הדראג האחרון, אי שם בבקעת הירדן. שנה בה הרעב נבנה אצל המתחרים בעוד המכוניות מחכות בחניה (או בסדנה), ממתינות ליום חג, יום בו יוכיחו לעולם את יכולתן. היום הזה הגיע ביום שבת האחרון, ה-24 לאוקטובר. עשרות מכוניות עתירות הספק הצפינו אל מנחת פיק, זירה פופולארית למרוצי דראג בארץ. אנחנו החלטנו להקדים ולהגיע לפנות בוקר, כדי שנוכל לעבוד ברוגע. אבל איזה רוגע ואיזה נעליים, כבר בדמדומי היום עשרות מכוניות ורכבי גרר נושאי מכוניות מרוץ צבאו על שער הכניסה. ממש עליה לרגל (או שמא לגלגל?).
בשש בבוקר מגיע מיקי יוחאי, הבעלים של קרוס קאונטרי, דמות וותיקה מאוד בתחום הפקות המרוצים בארץ, והיחיד שהרים עד היום את הכפפה בתחום מרוצי המיאוץ. המכוניות מוזזות אחר כבוד הצידה ומפנות לו את הדרך. אפיפיור המנחת.
מרוץ דראג 2015

גולף VR6 טורבו מול סיאט לאון 1.8 טורבו. אל תתנו לצבעים העליזים לבלבל אתכם, אלו מכונות מלחמה

לזכרו של Eריק
מרוץ הדראג בפיק הוקדש לזכרו של אריק גולדשטיין, שהחזיר נשמתו לבורא כשבועיים לפני מרוץ זה. גולדשטיין היה אחת מדמויות המפתח בביצה המוטורית המקומית – הוא היה מעורב בהקמת מועדוני רכב רבים, ומהפעילים הראשונים בענפי הדריפט והדראג. למעשה, עד היום משתמשים בתחרויות המיאוץ בעץ ההזנקה, ש-Eריק (כך אהב לכתוב את שמו) השתתף בקנייתו, מכספו הפרטי וללא כל ציפייה לתמורה. ההפקה והמתחרים החליטו שמרוץ זה יהיה לזכרו של האדם החייכן, שרק תרם לכולם ולא ביקש כלום לעצמו. על הגביעים וכמו כן, על שמשת המכוניות יכולתם לראות מדבקות בהן רשום: in memory of Eric Goldstein (לזכרו של אריק גולדשטיין).
לזכרו של אריק גולדשטיין

אריק גולדשטיין עליו השלום. המתחרים וההפקה הקדישו את המרוץ לכבודו

מאמינים וסוסים
יש אפיפיור ויש מקום קדוש אליו עולים לרגל. מה הביאו המאמינים? שלל תוצרת VAG, חלקן מכוניות חדישות עם סטייג' כזה או אחר של יצרניות תוכנה שונות; חלקן עם הכלאות שונות ומשונות, כדוגמת פולו ישנה מושתלת מנוע VR6 ששודך לו טורבו. צמד פורשה הגיעו, האחת מדגם 996 טורבו, שבעברה הייתה בעלת הנעה כפולה והיום היא מסתפקת בהנעה אחורית בלבד; האחרת היא המכונית הוותיקה ביותר כאן, מדגם 964, טורבו. אמריקאיות מכל השנים, החל מקאדילק CTS-V משודרגת הספק, דרך טרנס-אם מוגדשת, ועד לפונטיאק פורמולה ופונטיאק GTO – שהשמועות סיפורו שלשתיהן יותר מ-1000 סוסים. שתי הונדות, סיוויק האצ'בק, עם מגדש טורבו; מיצובישי איבו עתירת הספק, מספר סובארו אימפרזות טורבו, מיצבישי קולט מושתלת מושתלת מנוע איבו וזה עוד כלום לעומת יפנית נוספת – ניסאן GTR חביבה, ממש חביבה. השמועות לגביה רבות, מתחילות מ-1200 ונוסקות עד ל-1600 סוסים. יש גם אגף איטלקיות, שמונה שתי נציגות צנועות ממדים. האחת היא ה-X1/9 המוכרת והשנייה היא פיאט אונו. ה-X1/9 היא מכונית מוכרת בקהילת הדראג, שזוכה לכבוד רב בזכות יכולת מוכחת. לעומתה לאונו זו הופעה ראשונה, וסיפורה מדהים: היא החלה דרכה כאוטו טורבו, קטנה חמה של פעם, אך עברה השתלת איברים מתורמת מכובדת – דלתא אינטגרלה. כעת לאונו הקלילה יש הנעה כפולה ומנוע שני ליטרים מוגדש. אללה ירחמו.

צלמנו, אלכס סלזניוב, קיבל טרמפ אווירי. מפה לשם, כך נראה האירוע מלמעלה

אבידות
כמו בכל עליה לרגל בעבר, גם הפעם יש אבדות. לא מעט מתחרים, פירקו מנועים במרוץ לעוד סוסים. חלק ניצלו את השעות האחרונות להרכבת מנוע חדש, ובכך להספיק ולהתחרות. את מה שלא גבה הדיינו, גבו מקצי האימון. באחד הזינוקים הונדה סיוויק איבדה צירייה; בזינוק אחר אחד מאטמי הראש של הפונטיאק הפורמולה האימתנית הרים ידיו; תיבת ההילוכים של ה-X1/9 מיאנה לשתף פעולה עם בעליה; לעומתה תיבת ההילוכים של הקולט החליטה להחזיר נשמתה לבורא וכך גם תיבת ההילוכים של אחת האימפרזות; וכל זה כלום וכאין לעומת מנעול דלת תא המטען של הפולו VR6 שהחליט שההעברה לשני הייתה אגרסיבית מדי ובמחאה שלח את דלת תא המטען מעלה, מה שלא גרם לבעלים, אגב, להפסיק ולמעוך את הדוושה הימנית. הקהל חייך, המתחרים חייכו, אנחנו חייכנו, אנחנו מניחים שגם הבעלים חייך. הספוילר המאולתר חזר למקומו לאחר המקצה, צירייה חדשה הותקנה בהונדה ותיבת ההילוכים בקולט הוחלפה תוך פחות מחצי שעה!
החלפת גיר במיצובישי קולט

נשברה תיבת ההילוכים במיצובישי קולט. תוך פחות מחצי שעה והורכבה חדשה. כך זה נראה...
רגעים של אושר
הקהל שחיכה לראות את ה-GTR האימתנית בפעולה רואה אותה רושמת 10.08 שניות, ועוד לאחר זינוק 'דרדלה' של הניסאן. הסיבה לעדינות, כך ציפור קטנה לחשה באוזנינו, שיש פחד שאחד מהדיפרנציאלים יישבר. רגע נוסף של אושר העניקה הפונטיאק GTO הישנה נושנה, שהראתה מה זה אומר 'אמריקן מאסל' אמיתית, וזגזגה עד לקו הסיום במהירויות תלת ספרתיות, כמעט על קוליות, עוצרת את השעון על 10.97 שניות. אימפרזה טורבו שחורה מהדור הראשון נעמדת על קו הזינוק, הבעלים התכונן לזה מאז שנולד יעידו שכניו והפסים השחורים שהשאיר ליד ביתו. פיצוצים מהאגזוז והיא נורית קדימה במהירות שלא זכורה לי כמוה, משיגה תוצאה מכובדת מאוד של 10.35 ש'. ואלו לא הרגעים היחידים. רגעים שגרמו לכולם – לקהל, לאנשי המזכירות, לצוות הקרקע, למתחרים, לנו – לתפוס את הראש ולפלוט 'ואוו' בלתי רצוני. אך על כולם התעלתה האונו הקטנה, שצחקה על כל מה שלמדתם בפיזיקה. ה'אונו-אינטגרלה' סחטה כפיים יותר מכולם, בוודאי יותר חיוכים. לראות פיאט אונו מזנקת קדימה מהר יותר מאיבו סופר-משודרגת זה מטורף. לראות אותה נעמדת על הקו לעימות מול ניסאן GTR זה כבר הזוי. לראות אותה מזנקת קדימה עם אותה ה-GTR, ועזבו רגע את הזינוק הגרוע של הניסאן, זה כבר על גבול הדימיוני. אבל זה קרה. גם זה שהניסאן עקפה אותה על קו הסיום קרה. מה שלא הצליח להוריד מאיתנו את החיוך, או את מחיאות הכפיים כשחזרה. היא ללא ספק ה-כוכבת של האירוע.
פיאט אונו הנעה כפולה

מיצובישי איבו עתירת הספק ופיאט אונו. כן, פיאט אונו. נשבעים לכם שזה לא פוטושופ
בינתיים
מקצי האימון נגמרו, מקצי הניפויים החלו. עכשיו הזמנים לא חשובים אלא רק מי חצה ראשון את קו הסיום מבלי לפסול (יש חיישנים הבודקים מי זינק לפני שנדלק האור הירוק). לאכזבת הקהל הניסאן פוסלת בשתי הפעמים. ב-X1/9 תיבת ההילוכים ממשיכה לעשות מה שבא לה. למיצובישי אאוטלנדר (עם מנוע איבו משודרג עד מאוד) יש תקלה בסרן הקדמי, אז הנהג (והבעלים של הסדנה ששדרגה את המפלץ הזה) מנתק את הדיפרנציאל מלפנים ומזנק אתה כהנעה אחורית. בסוף התהליך מגיעות, מתוך כ-45 מכוניות, תשע אל שלושת הגמרים (שלוש קטגוריות: קדמית, אחורית וכפולה). בזמן שהן מתכוננות, הבעלים של ה-GTR מבקש להדגים לקהל את יכולת המכונית, שלפחות לפי שעון העצר היא המהירה ביותר בארץ כרגע. הוא נעמד על קו הזינוק, המארגנים לא לוחצים אותו בזמן ונותנים לו להתכונן לזינוק ברוגע. הם לא רוצים להפריע לו לתת שואו, ולגרום לקהל לחייך – ואיך שכולם חייכו... לראשונה הבעלים של המפלצת מפעיל את מערכת בקרת השיגור, וה-GTR נורית קדימה כאילו נורתה מתותח. הוא נעלם לעבר האופק בקצב כזה, שיש כאלו שנשבעים ששמעו בום על קולי. אל קו הסיום הוא מגיע במהירות שנמדדת כבר כאחוזים ממהירות האור, והשעון מסכם את הסיפור למספרים – 9.69 שניות! אחר כך עוד סיפרו לנו שהרכב סבל במדידה הזו מתקלה במנוע במאה המטרים האחרונים. איזה זמן הוא יקבע כשהכל יעבוד כשורה?...
הקהל במרוץ הדראג

למרות החום, הקהל היה סבלני (מלבד סוררים בודדים), חייך, נהנה ואף שמר על סדר
גמר הנעה קדמית
נגמרו המשחקים. הגענו למאני-טיים. הגמרים. בהנעה הקדמית נמצאות בדרך כלל המכוניות הפחות קיצוניות, משום שתצורה זו פחות מתאימה להורדת הספקים גבוהים אל האספלט. ועדיין, במונחים נורמאליים, אלו מפלצות. ראו למשל את מי שהסתפק במקום השלישי בגמר – חאלד דאהר עם סיאט לאון דור קודם, עם 500 כ"ס – בגלגלים! לחאלד דאהר זהו מרוץ שני בלבד, הוא מייצג את סדנת E@A אוטוספורט. בעלי הסדנה סיפרו שאת ההספק הנ"ל הם משיגים תוך שימוש בתוכנת GIAC ושיפורים ברמת סטייג' 3. דאהר קובע למעשה את הזמן הטוב ביותר בגמר (12.2 שניות), אך כאמור, לא זה מה שחשוב. על המקום הראשון מתחרים שני טיונרים שהם גם חברים טובים וגם מייצגים את VR TEAM: לאחד קוראים דני פיסטינר, בעבר הקים את פורום הרכב 'מקס טיונינג' עליו השלום, היום יש לו כבר עסק בשם זה. פיסטינר מתחרה עם פולקסווגן גולף GTI דור שישי, DSG, עם תוכנית RACE מבית E TUNERS; לשני קוראים יותם קריסטל, ומכוניות ששודרגו על ידו תוכלו לזהות לפי מדבקת ה-YO-TUNING. קריסטל מתחרה עם פולקסווגן גולף דור שלישי, לא GTI ולא VR6. היא החלה דרכה כ-1.8 ליטר. אך הגולף הפשוטה הזו ממש לא פשוטה: מנוע 1.8 עם 20 שסתומים, אליו משודך טורבו גדול. תוסיפו לזה מצערת אלקטרונית, גדישה לפי הילוך ותדלוק באתנול, וקיבלתם משהו די מתקדם. על כל זה מנצחת מערכת ניהול מבית MOTEC M130 כשאת הכיוונים, כמה מפתיע, הוא ביצע לבדו. פלט הדיינו של הזקנה הזו הצביע על 520 כ"ס, בגלגלים. את זינוק הגמר מבצע פיסטינר טוב יותר ומסיים לפני קריסטל, שסיפר בהמשך בחיוך, שהוויסגייט התפרק במהלך המיאוץ.
הקהל בגדרות

וזה מה שהלך בחוץ. מאות אנשים צפו מהגדרות. מי אמר שאין מספיק צופים לספורט מוטורי?

גמר ההנעה האחורית
אל המקום השלישי מגיעה ה-964 טורבו של אבי מורדי. המכונית הוותיקה הזו (תרתי-משמע: גם בשנתון וגם במרוצים) גורמת לכולם לחייך, משהו באיך שהיא מאיצה ובצליל שהיא מייצרת תוך כדי. על המקום הראשון התמודדו הפונטיאק טרנס אם של מיכה אלוני, יושב ראש ועד עמותת הדראג ובחור עטור גביעים; בצד השני יש את הפונטיאק GTO של עוז בטה, לו זו פעם ראשונה על מסלול דראג עברי. שתיהן מוגדשות, הטרנס אם עם מגדש-על ואילו ה-GTO עם שני מגדשי-טורבו. פונטיאק מול פונטיאק. מכוניות שרירים אמיתיות של פעם, עם סוסים של היום ומומנט מהעולם הבא. אחד הקרבות היפים של המרוץ. שתי המכוניות מאיצות בסבסוב צמיגי הסליקס שלהם עד לקו ה-200 מטרים ואז אלוני מרפה מעט מדוושת התאוצה, כנראה המכונית ברחה לו קצת יותר ממה שרצוי. ה-GTO ממשיכה קדימה כאחוזת אמוק. עוז ניצח במרוצו הראשון, ליותר מזה הוא לא יכול היה לקוות.
פונטיאק GTO

מנצחת הקטגוריה האחורית היא פונטיאק GTO אדומה. לו היה לה צבע של בנים, היא הייתה מושלמת
גמר ההנעה הכפולה
באופן מסורתי, זו הקטגוריה שמנפקת את הזמנים הטובים ביותר, בזכות יתרון המשיכה של ההנעה הכפולה. וכך היה גם הפעם. אל המקום השלישי הגיע עוז עבודי, הבעלים של OZ רייסינג, שתיזז במרוץ בין הפולקסווגן גולף V6 מוגדשת ובין סיאט איביזה. את הגולף המוגדשת כיוון שי אמויאל ונמדדו לה לא פחות מ-610 כ"ס, בגלגלים. התחרות על המקום הראשון הפגישה שני הפכים: האחד דיגיטלי השני אנלוגי, האחד אוטומטי השני ידני, לאחד יש מסאג' בכיסאות לשני יש רק כיסא אחד... דביר חירק הוא הבעלים של אודי S8 בעלת תוכנת מנוע מבית APR שהעלתה את ההספק ל-670 כ"ס. חירק מייצג את סדנת PIT STOP. מהעבר השני נמצא עלאא עתמנה, לו יש סובארו GT שחורה עם כ-700 כ"ס, בגלגלים (ההיא מ'רגעי האושר'). המכונית מגולחת למשעי, אין כיסאות, אין דיפונים ואין אבק, כל מה שיכול לפגוע ביחס ההספק/משקל יצא מהמכונית. שתי המכוניות מגיעות לקו הזינוק. את האודי לא שומעים, פאר במיטבו. הסובארו רועשת, הפאר היחיד שנשאר לה זו מראה אמצעית. האור הירוק נדלק בעץ ושניהם מזנקים, האודי בשקט חרישי, הסובארו בטראררם גדול – ומהר יותר. הפער רק גובר ואז מתגלים לנו המספרים. האודי השקטה עושה זאת ב-10.98 שניות(!) ואילו הסובארו ב-10.11 שניות(!). ולזה אף אחד לא ציפה, לא מהאודי ולא מהסובארו.
לא הספיקו לכם התמונות, רוצים יותר? אתם מוזמנים להיכנס לגלריית התמונות של אלכס סלזניוב - כאן
אימפרזה טורבו שחורה

סובארו GT שחורה עם בעלים חייכן. מנצחת הקטגוריה הכפולה
מילה טובה
האירוע נגמר וזה הזמן להודות למי שמגיע. ומגיע להרבה. למתחרים כמובן; למנהל מנחת פיק; לקהל שהיה די ממושמע ומלבד סוררים בודדים התנהג למופת; מילה טובה מגיעה גם למזכירות – לא זכור לי מרוץ בו הכל תקתק ברמה שכזו, במהירות ובקור רוח. וכמובן לחברת קרוס קאונטרי שהצליחה להפיק אירוע כמו שכתוב בספר: מאורגן, מתוקתק, מושלם. בעבר מתחנו לא פעם ביקורת על ארגון המרוצים, ביקורת שהגיעה לשיאה במרוץ בבקעת הירדן. אך הפעם אנחנו שמחים לספר על אירוע הקרוב לשלמות ביצוע. תענוג. שאפו לקרוס קאונטרי. מילה טובה מגיעה גם לוועד מועדון הדראג, לדני פיסטינר שדאג לארגן את הנהגים ולהסביר מה הולך להיות, מה צריך לעשות וכל זה ללא תמורה ועל חשבון זמנו הפרטי. אחרונים חביבים הם אנשי צוות הקרקע שעמדו בשמש, בחום, מבלי להתלונן, רק בשם האהבה לספורט. אותם חבר'ה נמצאים בכל מרוץ דראג – זה לא מובן מאליו ולהם מגיעות התודות הגדולות ביותר.
פיאט X1/9 של מומי

תיבת ההילוכים החליטה למרר את חיי בעליה של הפיאט X1/9. נכון לכתיבת שורות אלו, היא כבר הוחלפה
רק בשביל הפרופורציה
אחד מהמתחרים ששבר את מנועו בניסיון לחלץ עוד מספר סוסים, הגיע אל האירוע עם אופנועו. בזמן הבדיקות הטכניות של מערכת מדידת הזמנים נעזרו בו ובאופנועו. הוא ניצל את ההזדמנות למדידת זמנים פרטית. הוא לא הצליח לרדת מ-10.5 שניות. אה...כן, זה ב.מ.וו S1000RR עם שדרוג קל בהספק. הניסאן הציגה 9.69 שניות לאותו המרחק. סתם, שיהיה לכם משהו לפרופורציה.

איש צוות הקרקע והמטוסים. מי ייתן ויירבו אירועים אלו
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות