אסטון מרטין ואנטאג' רודסטר במבחן - אוטו

אסטון מרטין ואנטאג' רודסטר במבחן

אסטון מרטין ואנטאג' רודסטר מנסה להציע משהו קצת שונה מול המתחרות הגרמניות. זה בהחלט מצליח לה

לכבוד הגעת אסטון מרטין לישראל החלטנו להעלות לאתר את הכתבות מגליון 296 (שנת 2010) בו ביקרנו ונהגנו באסטון בבריטניה.
יש מכוניות שאתה יודע שיסובבו אחריהן את הראש גם בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה; העיצוב המופלא שלהן חסר גיל. יגואר E-טייפ, למשל – או V8 ואנטאג' (Vantage) רודסטר.
ברור לך גם שעם המכונית הזו רק הבעלים יזדקן, בעוד היא תישאר צעירה לנצח. העיצוב כל כך נכון וזורם, עם גג נפתח רך, ומראה שלא מותיר ספק אצל המתבונן כי מדובר באסטון מרטין; וממש לא משנה שההיצע הנוכחי שלהם חולק כל כך הרבה מוטיבים של עיצוב, עד כי נראה שמדובר בגרסאות לדגם אחד. אז יצאנו לטעום, לראשונה, את טעמה של קלאסיקה בריטית ספורטיבית עם שורשים עמוקים ומרשימים.
מפגש
הוואנטאג' כבר לא כל כך צעירה, אפילו די מבוגרת במונחי עולם הרכב. המכונית הוצגה בתערוכת ז'נבה 2005 (הרודסטר ב–2007), כאשר שנתיים קודם לכן הוצגה כקונספט בתערוכת דטרויט. אז היא נחשבה סנסציה, מכיוון שפנתה לקהל רחב יותר (יחסית) במחיר נמוך (שוב, יחסית) והייתה לגרסת כניסה מרשימה של היצרן הבריטי הנחשק; ואכן, זהו הדגם הנמכר ביותר של אסטון מרטין.
ואנטאג' היא קופה דו-מושבית או רודסטר עם מנוע קדמי והנעה אחורית. המתחרות הישירות שלה הן הגרסאות החזקות של פורשה 911 ואודי R8. ב-2008 עברה המכונית עדכון טכני וב-2009 הצטרפה גרסת-על עם מנוע V12 בנפח 6.0 ל'.
היופי
אם נקביל את עולם מכוניות-העל לנשים, אז למבורגיני תהיה זו שהולכת ללא חלק עליון בחוף הים, פרארי תלבש ביקיני מעוצב, ואסטון מרטין היא דוגמנית עם שמלת ערב ארוכה. אז נכון שאחרי כולן תסובבו את הראש (אלא אם אתם לא בקטע. הד"ר מקפיד מאוד על נאותות-פוליטית), אבל מי שתזכה למבט שני, וארוך יותר, תהיה האסטון.
משהו במכוניות של החברה הזאת כל כך נכון ומיוחד. היא לא מתאמצת למשוך את תשומת הלב עם ספוילרים או כונסי אוויר מוחצנים, אבל היא כל כך יפה שפשוט לא תפספסו אותה. ורכב ההדגמה, רודסטר לבנה, נראה פשוט מדהים. לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים, ובמיוחד עם גג פתוח, היא פשוט מהממת, ותנו מבט נוסף בתמונות של תומר כדי להבין עד כמה. את גג הבד הרך אפשר להזמין גם בצבעים, אצלנו הוא היה צבוע שחור פחות מיוחד, אבל בצבע בורדו למשל הוא נראה עוד יותר נאה.
הדלת נפתחת מעט הצידה עם זווית קלה כלפי מעלה, וחושפת את צמד המושבים הנאים. כיוון המושבים חשמלי, כמובן, אך במפתיע כיוון ההגה, בכל הכיוונים, דורש הפעלה ידנית. המושבים נוחים, אם כי מעט נוקשים, וגבוהים לא היו מתנגדים אם אפשר היה להנמיך אותם מעט יותר. בתא הנוסעים עצמו תמצאו שפע של עור, אם כי מאחוריו יש חומר קשה שלא מרגיש איכותי במיוחד. פה ושם יש מתגים או ידיות שנלקחו היישר ממחסן החלפים של פורד (בעלי הבית בעבר), וזה מורגש – ולא לטובה. אבל עדיין התחושה הכללית יוקרתית מאוד.
המרחב בפנים יספק שני נוסעים, גם אם גבוהים, גם אם הגג סגור. התחושה היא שהכל קרוב מאוד לנהג ולנוסע, אבל ברודסטר זה חלק מהאווירה.
לוח המחוונים, העשוי אלומיניום, נאה מאוד ואפשר לבהות בו בהנאה. מה שפחות מרשים הוא עודף הכפתורים בקונסולה. בנוסף, כפתורי התפעול לגיר הרובוטי (שלצערנו נכח ברכב ההדגמה) נמצאים בחלק העליון של הקונסולה, במיקום מעט מוזר. אגב, אפילו תא המטען סביר, אם כי נפחו לא ממש מרשים עם 144 ליטר בלבד. בלם החנייה נמצא בין המושב לדלת, ותפעולו מוזר, הוא חוזר למטה גם כאשר הוא משוך, ואנשי אסטון הזהירו אותנו ממקרים רבים מן העבר בהם לקוחות, וגם כמה עיתונאים, נסעו עם בלם יד משוך. האמת? אפשר להבין למה, בהתחשב במיקום, כבר עדיף שיהיה חשמלי וזהו.
האופי
צליל משחק תפקיד נכבד ביצירת האווירה הספורטיבית הנכונה, שני רק לעיצוב, ונשמע שהחבר'ה באסטון מכירים את הכלל הזה. מיד עם ההנעה הצרודה קשה שלא להתאהב בצליל העמוק של ה-V8, שנשמע נהדר עד 4000 סל"ד. משם, ועד ל-7500 סל"ד, הוא כבר נשמע אלוהי...
בזמן האצה לא תוכלו לפספס את המדרגה הזו, וממש הצטערנו שלא היו מנהרות בכבישים בהם נסענו במהלך היום כדי לחזק את האפקט לווליום גבוה עוד יותר. באסטון לא מאמינים (לפחות כרגע) במגדשים, וכל המנועים של החברה נושמים בטבעיות.
בוואנטאג' הבסיסית מדובר ב-V8 בנפח 4.7 ליטר המספק 420 כ"ס ו-47.9 קג"מ (במקום 4.3 ל' ו-380 כ"ס עד 08'). מנוע זה משתלב עם תיבה ידנית או רובוטית חד מצמדית, שתיהן עם 6 הילוכים. ביצועים? 4.9 ש' ל-100 קמ"ש ו-288 קמ"ש מרביים.
המנוע עצמו פשוט מצוין, חזק מסל"ד נמוך ורץ בשמחה מרוממת נפש עד למנתק ב-7500 סל"ד. למרות שלא היינו מתנגדים לעוד קצת כוח (נכון כמעט תמיד), אין לנו ממש תלונות כלפי המנוע הזה; V8 זה דבר נהדר, במיוחד אם הוא חובב סל"ד גבוה.
כאמור, הוואנטאג' רודסטר שלנו צוידה בתיבה רובוטית, שהיא – אם להתבטא באיפוק בריטי נדרש – לא פאר היצירה. היא בעלת מצמד יחיד ומציעה שלושה מצבים: אוטומטי רגיל, ידני וספורט שמזרז את החלפות ההילוכים (ולא משפיע על מכלולים אחרים).
התיבה פועלת באופן סביר בנהיגה מנהלתית, עם העברות הילוכים מורגשות אבל לא נוראות. המצב הידני מעניק עצמאות מלאה: אין העלאת הילוך בקו האדום או קיק-דאון, וההעברה מתבצעת בעזרת פקדים נוחים מאחורי ההגה.
אבל הנהג צריך להיות ערני; עם דוושה ברצפה המנוע מגיע מהר מאוד למנתק. או-אז, לחיצה מבוהלת על הפקד להעלאת הילוך, תגרור תגובה מושהית בבירור, שמיד לאחריה תגיע חבטה שתורגש היטב עם העברת ההילוך. אבל אם שומרים עין ערנית על מד הסל"ד, התיבה מתפקדת בסדר בנהיגה ספורטיבית, עם העברות מהירות ותפעול נוח דרך הפקדים מאחורי ההגה. אנחנו בכל אופן מעדיפים את האופציה הידנית, וניגוד לחלק מהמתחרות, זו עדיין קיימת בוואנטאג' ...
אגב, זינוק חזק מהמקום, או סתם זינוק בעלייה משמעותית, הביא לריח חריף של מצמד שרוף. מעניין מה עלות החלפת מצמד באסטון...
אז היא נראית מצוין, נשמעת נהדר, המנוע מעולה, ויש אופציה לחסוך כסף ולבחור בגיר ידני כדי להשלים את החבילה. אבל איך היא בכביש המפותל? גם כאן הוואנטאג' המשיכה להרשים אותנו, כאשר המרשים מכולם הוא ההגה: בעל משקל בשרני, מתקשר ומדויק. ההפניה הראשונית שלו לא מאוד חדה, אבל אם נותנים עוד טיפה הגה לתוך הפנייה והמכונית נשאבת פנימה ללא סימני תת היגוי, גם בעומס גבוה, מסתירה משקל עצמי גבוה של 1710 ק"ג, (1630 ק"ג בקופה).
בולמי הבילשטיין הסטנדרטים נוקשים, אך עושים את עבודתם נאמנה, מרסנים היטב את המסה אך עם זאת לא נוקשים מדי. בכלל, המכונית מרגישה מאוד ניטראלית ומחוברת, ולא מפחידה את הנהג בשום שלב. גם בפניות מהירות תחושת הביטחון נשמרת, כמו החיוך של הנהג מאחורי ההגה. במכונית עם 420 כ"ס והנעה אחורית, פוטנציאל הפחד הוא גבוה, אבל כאן פשוט לא מצאנו אותו, לא משנה כמה מהר נהגנו.
אך אל תסיקו מהניטראליות שהיא לא יודעת לשחק - עם כל כך הרבה כוח בציר האחורי אפשר לשבור את הניטראליות, ובקרת היציבות היא לא מהזן ההיסטרי. ממש לא, עד שאופציית הניתוק שלה כמעט מיותרת. אז נכון ש-911 טורבו, מתחרה ישירה (אבל עם הנעה כפולה), תהיה מהירה יותר בכל כביש, אבל ממש לא בטוח שהיא תהיה מהנה יותר. אגב, למי שחושש מבעיות הנובעות מזה שהרודסטר מבוססת על הקופה, אל חשש. לא מורגשים עיוותי שלדה, ואם לא היינו יודעים, היינו מניחים שהמכונית תוכננה מראש כרודסטר, ולא נגזרה מהקופה הסקסית.
גם הנוחות, כאמור, בהחלט סבירה, ולא תהיה בעיה לחיות עם הרכב הזה ביום יום, מבלי להרגיש שהפשרה גדולה מדי, רק תדאגו לחיישני חניה מאחור, כי הראות לשם כמעט ולא קיימת, במיוחד עם גג סגור.
הזמנה
הוואנטאג' רודסטר היא מכונית ספורט מצוינת. צליל המנוע יכול לגרום לזמרי אופרה לנטוש את המקצוע, הוא חזק בכל סל"ד ועוד יותר בחלק העליון, איפה שבאמת רוצים שהוא ייתן את הכל. לא פחות חשוב: אסטון מרטין ואנטאז' מתנהגת מצוין, ויש לה הגה מהסוג שחשבנו שכבר שכחו איך לייצר.
והיא נראית כל כך טוב שהיינו שוקלים להחנות אותה בסלון, או מסתפקים ברצפה שקופה לעבר החניון התת קרקעי בבית (לנו אין, לקונה הפוטנציאלי אולי יש). אפילו השימושיות סבירה, ויש אופציה ידנית למי שבאמת אוהב לנהוג. למעשה, למעט אותה תיבה רובוטית, קשה להגיד משהו רע על האסטון מרטין הזו (אולי מלבד המחיר שממקם אותה עמוק בעולם החלומות מבחינתנו), והיא פוגעת ישר בלב בכל כך הרבה מישורים שבאמת היה לא קל להחזיר אותה לאסטון בסוף היום.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות