מיהו מקסי? מקסי הוא
סיטרואן ברלינגו מסחרי סגור הארוך ב-25 ס"מ (L2) מהגרסה הרגילה (L1). תוספת זאת אחראית גם לעוד 400 ליטר בנפח ההטענה, ל-3700 ליטר. וכמו שאומרים לפעמים, כל מה שצריך הם 25 ס"מ כדי שהדלת תיסגר. בדרך ויתרו בסיטרואן קצת על המראה הנאה של המקור, כאשר קו החיבור של התוספת למרכב בולט לעין. אולי כדי להדגיש את האורך ואולי בגלל שמדובר ברכב עבודה שאינו אמור להיות "יפה".
צילום: אלי שאוליכמה עולה אפקטיביותאמרנו מסחרית – וכעת אנו אומרים: מוביל נוסעים. הרעיון שעומד מאחורי גרסת הנוסעים של המקסי פשוט אך אפקטיבי. קחו מסחרית שעולה 137,000 שקלים – וזה הסכום לצורך חישוב שווי ערך ומיסוי – והוסיפו שתי שורות מושבים, חלונות וקצת דיפון לרצפה ולתקרה. והנה, קיבלתם מוביל נוסעים לשמונה – במקסי שני מושבים ליד הנהג – שיש לו גם יותר מקום למטען מאחור, כל אלה בהשוואה לגרסת המולטיספייס לשבעה.
לייעוץ חינם עם מומחי אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאןגרסה ייעודית זאת, נציין כבר עכשיו, עולה 154,000 שקלים, וזה הסכום לצורך חישוב שווי ערך. כדי לסגור את עניין ההוצאות, נציין – ושוב, כבר עכשיו – כי המקסי הממותקן להולכת נוסעים עולה 163,000 שקלים.
וכך, על הנייר, קיבלנו עוד מושב, עוד מקום מאחור למטען, מחיר נוח יותר בהקשר של שווי שימוש – וכל זאת במחיר הגבוה ב-9000 שקלים ביחס למולטיספייס לשבעה.
צילום: אלי שאוליתנוחת המושביםמול התחשיב הזה מתייצב עניין הביצוע. המושבים המקומיים אינם מוצלחים, גם בגלל זוויות המסעד שאינן נוחות לגב, גם בגלל איכות הריפוד שאינו נעים. חלונות הצד נעים על צדם, יוצרים צוהר לא נעים ואחראים למבנה הגורם לרעשי רוח בנסיעה מהירה. תוספת האורך, כבר אמרנו, אמורה להוסיף נפח מאחור על מה שיכולה הגרסה הייעודית לשבעה לתת, אבל בפועל התוצאה לא מרהיבה. נותר קצת יותר למקום, אבל בכל מקרה מדובר בקצת. בינינו, ב-25 ס"מ אפשר להכניס מזוודה בעמידה.
וזה לא הכל. המושב האחורי, בניגוד למולטיספייס ההוא, אינו מתקפל לגמרי. ניתן להוריד רק את מסעד הגב על בסיס המושב, ואם לא מפרקים אותו קשה למקם מטען באופן מסודר. בשורה השלישית יש כנראה קצת יותר מרחב לנוסעים מאשר במולטיספייס לשבעה, אבל מרווח הראש עדיין מוגבל.
גם בשורת המושבים הראשונה, המקורית, יש ויתורים. המעבר למושב כפול לנוסעים, אומר שאי אפשר לכוון את הזווית. ואני גם לא מקנא במי שישב באמצע. אה, כן: אין כרית אוויר לנוסע במרכז.
צילום: אלי שאוליולשאר ענייני הפניםממושב הנהג הכל נראה מוכר. אולם, מכיוון שזוהי גרסה מסחרית הכל פשוט יותר. התחושה הנוצרת שהברלינגו הזה מעט מיושן בגלל מחוונים ומיתוג שהגיעו מהדור הקודם של דגמי פיג'ו-סיטרואן. גם תנוחת הנהיגה הגבוהה יכולה הייתה להיות נוחה יותר, כאשר משהו ביחסי הגה, דוושות, ומשענת לא מסתדר ומנגנון כיוון המושב אינו נוח.
מבחן בדרכיםבכל הקשור לניהוג, המקסי אינו יוצר תחושה השונה מהותית מאחיו הקצרים – וזה טוב. גרסה זו חמושה בגרסה וותיקה וחלשה יותר של מנוע ה-1.6 דיזל (90 כ"ס לעומת 92), אבל מהר למדי מסתבר שגם היא מספקת. ביצועים מרהיבים אין, אבל הברלינגו תמיד מסתדר בתנועה ובתוואי דרך שאינם מאתגרים מדי. בעיר בולט לעיתים טרטור הדיזל אבל רוב הזמן היחידה הזו די מנומסת. ומחוץ לעיר ממילא רעש המנוע נבלע ברחשי הרוח שתופסים פיקוד בתחום. המקסי חסכוני למדי עם נתון צריכה של 14.6 ק"מ/ליטר מחוץ לעיר בנסיעה מגוונת, ו-13 ק"מ/ליטר בעיר.
צילום: אלי שאוליגם במזג האוויר הסוער שפקד אותנו העניק המקסי לנוסעים תחושה יציבה, והנהג יצא נשכר עם היגוי ברור ואחיזה טובה. למעשה, למקסי כל אותם מאפיינים המוכרים מהדגם הרגיל, כולל נוחות נסיעה טובה. בעניין זה יצוין כי נוחות הנסיעה פחות טובה על שיבושים גדולים (בעיר ומחוצה לה) ואלה גורמים גם ליצירת רעשים במרכב.
שורה תחתונהבגרסתו המסחרית, מקסי יכול להיחשב יורש לג'אמפי המקורי. הבעיה שגרסת הנוסעים שלו מוצלחת הרבה פחות. אז מי שחשוב לו אותו שווי שימוש מופחת, ו/או אותה תוספת של נוסע ועוד (קצת) נפח מאחור – למשל, בעלי עסקים הרוצים לשנע מקסימום עובדים במינימום תשלום – ימצא עניין במקסי לנוסעים.
אבל אם אותם נוסעים יקרים לכם, ואתם רוצים גם מסחרית לעבודה, מולטיספייס לשבעה עדיף בהרבה. וגם זול יותר.
צילום: אלי שאולי
