עם ביטול הטבות המיסוי לטנדרונים וטנדרים בינוניים (ובעיקר הכרה בהוצאות הרכב מהק"מ הראשון) החלה עולה קרנם של הכלים הכבדים, אלו ששוקלים מעל 3.5 טון ומוגדרים כ"משאית" מבחינת מדינת ישראל – ובעיקר רשות המיסים. "את הכלים הללו" כנראה אמרו לעצמם אנשי האוצר "אף אחד לא יקנה בתור מפלט מס. אלא רק מי שצריך רכב כזה לעבודה". ובאמת, קשה לראות עורך דין קונה לעצמו איווקו דיילי כתחליף לרכב השרד. אלא שאז התעוררו האמריקאים, והחלו במשלוח רכבת אווירית של טנדרים מגודלים, חזקים, מאובזרים ומרווחים. מנציגות בודדת (של שברולט) שלא תמיד הגיעה באופן סדיר, קפצנו לנציגות מלאה של כל שלושת הגדולות.

הגעתו של הדור השלישי של שברולט סילברדו לארץ נתנה לי תירוץ מצויין לשלוף מהארנק את רשיון המשאית שלי ולהשתלט באלגנטיות (2 מטר של אלגנטיות... המערכת) על המבחן.

צילום: מערכת אוטו
תא הנוסעים עשיר משמעותית לעומת הדגם היוצא, איכות החומרים שופרה וכך גם איכות ההרכבה

מתקרבים בצעדים חוששים
כבר מרחוק ניתן להבחין בענק המנצנץ בפינת הסוכנות, היכן שידרשו מינימום תמרונים כדי לצאת מהחניה. צעד חכם. גם הדגם הקודם נראה למרחוק, אך לכבוד הדגם החדש מעצבי שברולט עלו על הנוסחה המתאימה: יש להכפיל פי-1.5 את שטח משטחי הכרום, כדי ליצור עיצוב חיצוני חדש. הגריל הענק, הפגוש העצום שתחתיו והפס שמעל – כולם בכרום. אפילו הפס שמפריד בין שתי יחידות התאורה (לעומת פנס אחוד בדור הקודם) – מכרום. גם החלק האחורי קיבל תוספת כרום, וגם מדרגות נוחות לטיפוס לארגז הגבוה. מהצד ההבדלים קלילים, ומתרכזים במראות – שצופו כרום. העיטורים השחורים שהיו קיימים על מכסה המנוע בדגם הקודם נעלמו, והיבואן החליט להצמיד לרכב המבחן מדרגות צד ענקיות, בציפוי כרום כמובן. בקיצור, המראה הכללי נשאר דומה, כאשר בקלות ניתן להתבלבל ולחשוב שמדובר בדגם הקודם.

צילום: מערכת אוטו
בדרך לעוד "באלה" מרוצה

מתיישבים בכס המלכות
ההבדל בתא הנוסעים, לעומת זאת, משמעותי הרבה יותר. התחושה עשירה בהרבה מאשר בדגם היוצא, הן בזכות העיצוב המעודכן והן בזכות איכות החומרים ששופרה משמעתית. רב התא עטור חומרים עבים ורכים למגע, גם בחלקים התחתונים של התא, ורק מספר פסי קישוט דקיקים למגע מזכירים את המסורת הלא-מפוארת של האמריקאים. גם איכות ההרכבה טובה, ואפילו בנסיעת שטח קופצנית (עוד נגיע לזה בהמשך) לא נשמעו קירקושים או גניחות מהדיפונים והפלסטיקים השונים.

לייעוץ חינם עם מומחי אוטו על שברולט סילברדו חייג ל-3262* או לחץ כאן

הדגם עליו נסענו הוא ברמת הגימור LTZ, המפוארת ביותר (255,000 שקלים), והוא כולל מושבי עור מתכווננים חשמלית עם זכרונות, גג שמש ובאופן כללי רשימת האבזור מזכירה מכוניות נוסעים יוקרתיות יותר מטנדר. וכמובן שגם בתחום האבזור ניכרת המסורת (הפעם כן מפוארת) האמריקאית, בה המוטו הוא: הלקוח לא יתלונן אם יהיה יותר מדי. כך הצלחנו לספור 5(!) שקעי USB, 3 שקעי 12V, שקע של 220V, כניסה לכרטיס SD וכמובן גם AUX. הכל מתחבר למערכת מולטימדיה חדשה ומצוינת, שהיא גם נוחה לשימוש וגם מפיקה צליל מצוין, באמת שאין תלונות בנושא זה. מסך תצוגה נוסף קיים בלוח המחוונים ויודע להציג שפע מידע שימושי: מלחץ האוויר בכל צמיג עד לתצוגת שמו של מי שמתקשר אליך (אם כי בעברית הפוכה). אבל אז אנחנו מגיעים למפתח – מפתח ברזל דק ופשוט, כמו פעם, עם יחידת שלט נפרדת (שכוללת כפתור הנעה מרחוק). העסק פשוט נראה מביך ברכב כזה, אין לזה הגדרה טובה יותר. וכך, השיוט הנינוח והשקט באופן כללי, מופרע על ידי קולות ההתנגשות של אותו שלט עם הפלסטיקה שסביבו. מוזר.

צילום: מערכת אוטו
שקעי חשמל? יותר ממה שיש לכם בחדר השינה

מניעים את הענק הדומם
את מנוע הדיזל הענק בנפח 6.6 ליטר כבר יצא לנו להכיר בדור הקודם. הוא, כמו גם תיבת ההילוכים, לא השתנו כלל, עדיין מדובר ב-397 כ"ס ב-3000 סל"ד ובמומנט של 105.3 קג"מ ב-1600 סל"ד. הכח העצום הזה משודך לתיבה עם 6 יחסי העברה, ויכולת בחירה בין הנעת 2X4, 4X4 HIGH ו- LOW. הביצועים, כמובן, מצוינים, אם כי ישנה נדמה לנו שתגובת הדוושה עודנה מעט, ונדרשת לחיצה קצת יותר עמוקה כדי לרתום את כל הסוסים. בנסיעה בכביש, בכל מצב ובכל עליה, יש תמיד די והותר כח, ובידוד הרעשים מצוין גם במהירויות לא טנדריות בעליל. שידרוג נוסף בדגם החדש הוא חבילת בולמי RANCHO שכלולה בחבילת ה-Z71, שמגיעה כסטנדרט בכל דגמי ה-4X4 שמגיעים ארצה. וכדי שלא יהיה לכם ספק בכך, הלוגו Z71 מופיע כמעט בכל פינה ברכב – לא תוכלו לפספס.

בנסיעה בולטת מיד העובדה כי הבולמים הללו מרסנים בהרבה מאלו של הדור הקודם, והתנודות הרכות על כבישים גליים נעלמו לחלוטין. מצד שני, נעלמה גם תחושת הריחוף על כביש טוב. איכות הספיגה טובה כל זמן שמדובר בשיבושים בודדים, אך רצף שיבושים, בכביש או בשטח, יצליחו לבלבל את המתלים ולהרקיד את הרכב – לא עניין משרה ביטחון ברכב ששוקל 3.4 טון לפני דלק ונמרוד. שטח טכני הוא עניין מורכב עם מימדים ומשקל שכאלו, אך מערכת ההנעה יעילה, ואם זוכרים את זוויות המרכב והמשקל, אפשר בדרך כלל לצלוח מכשולים סבירים, גם בעזרת מערכת הגלישה במורד שמפגינה יעילות.

כל המשקל וההספק באים לידי ביטוי בצריכת הדלק, כמובן, כשעם לא מעט נסיעות עירוניות, שטח ושיוט מהיר השגנו כ-6 קילומטר לליטר. די מקובל בקבוצה הזו.

צילום: מערכת אוטו
אל תטעו, אין זה פסנתר

מחזירים מפתחות
הסילברדו היה טנדר טוב מאוד – עכשיו הוא טנדר מצוין. הוא מספק נוחות טובה ביום יום, יכולת גרירה מרשימה ותא נוסעים נעים, מרווח ומצויד. השיפור המשמעותי הוא באיכות החיים בתא הנוסעים, הן מבחינת איכות הבניה והן מבחינת בידוד הרעשים.
לגבי המתלים קשה לנו להחליט אם מדובר בצעד קדימה או אחורה – מצד אחד יש יותר ריסון, מצד שני עדיין חסר ריסון ותחושת הריחוף שאהבנו בדגם הקודם נעלמה. נכונות היבואן להביא לארץ כמעט כל דגם מסדרת ה-2500 או ה-3500 (למשקלים גדולים יותר) מוסיפה למשיכה עבור אלה שבאמת ישתמשו ברכב זה כמשאית. ואנחנו? נראה לנו שאנחנו נסתפק בגרסת דאבל קבינה בסיסית (225,000 שקלים), עם מקום ישיבה נוסף, עוד תאי אחסון ואבזור שעדיין מספק – והרבה עודף בארנק.

צילום: מערכת אוטו