בדמדומי האלף הקודם צלצל אלי מי שהיה אז העורך שלי, והודיע לי חגיגית שיש לנו
סובארו GT למבחן. "רוצה סיבוב?" תירגל הבחור את עצמו בשאלות רטוריות... מהנסיעה הקצרה–מאוד ההיא יצאתי נפעם ופעור עיניים (בעוד חברתי יוצאת דווקא עם בחילה. לך תבין). רמת האחיזה והכוח הייתה ברמה אחרת ביחס לכל מה שהכרתי עד אז. ולא הייתי היחיד; "סובארו טורבו", כפי שנקראה בפי העם, הרחיבה את אופקי התפישה של חובבי הרכב בארץ. במחיר נגיש יחסית, ובלי פשרות רבות מדי בתחום השימושי (ארבע דלתות, חמישה מושבים ואפילו תא מטען סביר) היא הציעה ביצועים מעולם אחר, וכשזה מצטרף למסע פרסום מוצלח, שרכב על ההצלחה של סובארו בראלי העולמי באותה תקופה (הקמפיין היחיד בארץ, למיטב זיכרוני, שניצל כך הצלחה ספורטיבית), היא הפכה למכתיבת הטון בכבישים המפותלים, העירה לחיים את קהילת המשפרים בארץ ועל הדרך גם הקפיצה את תדמית המותג סובארו.
אלא שבשנים האחרונות דברים קצת השתבשו. נוספו עוד ועוד מתחרות מצד אחד, ומצד שני מחירה של "אסתי" הלך והאמיר, דוחף לקוחות פוטנציאלים לחפש ביצועים בשדות זרים. הוסיפו לכך בעיות מכאניות בתחילת דרכו של הדור הקודם (שנפתרו) ולא פלא שפרופיל ההאצ'בק של הדור הקודם היה למחזה נדיר בארץ, מה גם ששיווקו הופסק כליל בשלב מסוים.
צילום: אורי "42 מעלות בחוץ!" שר ה-STI הנוכחית. בניגוד לדגם הקודם, היא כבר לא מגיעה בגרסת האצ'בק
בחזרה להווהועכשיו אנחנו כאן. פנים אל פנים מול
STI WRX החדשה, הפעם בלי הקידומת "אימפרזה" לשם אלא כדגם עצמאי. בכחול סובארו, כמובן, ועם מספר רישוי שכולל את הספרות 555 במרכזו (למצטרפים חדשים: שם קבוצת המירוצים של סובארו בתקופה ההיא) - טאץ' יפה. קל לזהות את האימפרזה שבבסיס העיצוב (כן, סובארו חזרה לסדאן), אבל הניפוחים והתוספות עושים בדיוק את הנדרש, ומעניקים לרכב מראה ספורטיבי ודרוך, שרירים הממתינים לפקודה.
זו גרסת הפרמיום, שעולה עוד עשרים אלף שקלים, תמורתם תקבלו ריפוד עור למושבים ותפעול חשמלי למושב הנהג, גג שמש, חישוקים שונים (אבל באותה מידה) והכי חשוב - כנף אחורית אדירת ממדים, שתבהיר לכל העולם (וגם לשוטרים) שיש לכם את הסובארו הכי הכי. היא מושכת תשומת לב, והרבה - ממתדלקים, עוברי אורח ומשתמשים אחרים בכביש, שחלקם מגיב כמו כלב שראה ארנבת, ופותחים מיד במרדף או מנסים לשכנע אותך "לפתוח". בקיצור, אם אתם לא חובבי תשומת לב, כדאי לבחור במשהו קצת פחות בולט. אולי בלי הספויילר ובלבן.
הפנים עונה לאותה נוסחה בדיוק - ברור מה היה המקור, אבל התוספות והשינויים משנים את הרושם הכללי לחלוטין. המסך המרכזי שמציג נתוני גדישה (אך עם תפעול מוזר), משטחי הכאילו–קרבון בתוספת כיתובי STI, התאורה האדומה בלוח המחוונים החדש וכמובן מושבי הספורט, מעבירים תחושה ספורטיבית - ואיכותית. בסובארו סוף סוף הצליחו להבין איך להעניק לגרסאות הספורטיביות שלהן תא ראוי. יופי.
אני מתיישב במושב האוחז והנוח (אך מעט קצר בבסיס), מארגן לעצמי תנוחת ישיבה טובה מול ההגה השמנמן - עניין קליל ומהיר - מוודא שאני בניוטרל, לוחץ על המצמד (הכבד מאוד) ולוחץ על כפתור ההנעה. keyless אמתי, שלא דורש להוציא את המפתח מהכיס, הוא חלק מהאבזור הסטנדרטי. המכונית מתעוררת בצליל הבריטון המוכר והייחודי של בוקסר משוחרר נשימה, ואני מטפס החוצה מהחניה התת–קרקעית ברחוב המסגר.
צילום: אורי "42 מעלות בחוץ!" שרתנוחת נהיגה טובה והגה שמנמן
תלאות היום יוםבואו נשים את זה על השולחן בצורה הכי ברורה: ה–
STI מאוד לא נעימה בעיר. מאוד. ההגה כבד כאילו התגבור פשוט פורש לישון במהירות נמוכה. לפני שמתפעלים את המצמד צריך אישור של מרפאת ספורט ותיבת ההילוכים מציעה אומנם מהלך קצר, אך משלבת נוקשות עם חוסר דיוק שדורשים כוונה, תכנון וכוח כדי להחליף הילוכים (אם כי אנו חושדים שמדובר בתקלה בעקבות התעללות ברכב המבחן הספציפי). והמתלים? נראה שהם פשוט נעלבים מאיכות הסלילה המקומית ודואגים למחות נמרצות. חציית כביש ממוצע בדרום ת"א תגרום לכם להרגיש כמו המרטיני של ג'ימס בונד... הוסיפו לכך רעשי כביש חזקים, והמסקנה ברורה - זה ממש לא האוטו הנכון לנסיעות יומיומיות לעבודה.
עכשיו, אחרי שהנקודה הזו הובהרה - אפשר להמשיך הלאה, לעבר הכבישים המעניינים באמת.
צילום: אורי "42 מעלות בחוץ!" שרהמתלים נעלבים מאיכות הסלילה המקומית
איפה הן היום הבחורות ההן...בסובארו. ואם לדייק - ב–STI. נהיגה ב–STI מרגישה כמו מעבר במנהרה של דאג וטוני לימים אחרים, שבהן מכוניות ספורט לא דאגו כל הזמן שיהיה לך קל ונעים, אלא דרשו ממך לעבוד כדי למצות את יכולתן. זה בולט במיוחד במנוע. התרגלנו בשנים האחרונות למנועי טורבו שאפילו לסטרטר שלהם יש הררים של מומנט, והן יכולים להטיס אותך מהפנייה גם אם נתת לסל"ד לצנוח לסל"ד סרק.
לא כאן, חביבי. פה יש מנוע טורבו מהסוג שעמד בבסיס דיוני ה"באיזה סל"ד הטורבו נפתח" של האלף הקודם. עד 3000 סל"ד כמעט ולא קורה כלום - מפתיע בהתחשב בכך שבכל זאת מדובר במנוע 2.5 ל' - והאקשן האמתי מתחיל רק ב–4000 סל"ד, נקודת שיא המומנט הרשמית. שים גז ב–1500 או 2000 סל"ד, בהילוך גבוה, ובמקום הדחיפה הבריאה קדימה שתקבל במנועי VAG או ב.מ.וו, נגיד, אתה מקבל כלום. נאדה. גורנישט. המנוע אפילו לא טורח לגחך.
רוצה תאוצה? עבוד! הורד הילוך (או שניים) כמו בנאדם נורמאלי, הער את הטורבו וחכה לבעיטה. כי שם, בתחום החי, המנוע הזה מושך בדיוק כמו שהיית מצפה מ–300 סוסים למשוך, רץ אל המנתק (ב–6700 סל"ד) בזריזות שהופכת את זמזם ה"תעלה הילוך!" לפריט שימושי מאוד. חבל רק שצליל המנוע לא משתף פעולה, ונשאר מהוסה למדי לאורך כל קשת הסל"ד.
צילום: אורי "42 מעלות בחוץ!" שר ה-STI הינה מכונית אנלוגית. טוב נו, אולי חוץ מהחלק הזה...
המשקל הכבד של ההיגוי מפסיק להפריע כשעולה המהירות, ואפילו עוזר להתמודד עם העובדה שההגה נטול שטח מת. כל תנועה קטנה מזיזה את החרטום, שמגלה את אותה להיטות גם מול תנועות גדולות יותר. במילים פשוטות - תשכחו את כל מה שידעתם על ההיגוי בדורות הקודמים של
סובארו טורבו. החרטום פונה בנחישות ובזריזות של פוליטיקאי שזיהה מצלמת טלוויזיה, לא מוותר על שבריר מעלה, ואם רק היה מוסיף גם קצת משוב לתוך החבילה, היה מדובר על אחד ההגאים הטובים ביותר בהם נתקלתי לאחרונה. אבל הוא אילם כמו דג, למרות שסובארו נשארה עם תגבור הידראולי.
הזנב, מצידו, מוכן לסייע בהידוק קל במקרה הצורך, במיוחד אם בחרת במצב ה"אחורי" בפיקוד האוטומטי על הדיפרנציאל המרכזי, או במצב נעול יחסית בפיקוד הידני. אבל זה בערך כל מה שהאוטו הזה מוכן לעשות בגזרת איבוד האחיזה. המתלים הנוקשים לא מתרגשים מהעברות משקל ושומרים על קשר עם הכביש גם על אספלט גלי (אם כי תוך ניעור הנוסעים). אחיזת הכביש פשוט פנומנלית, מזכירה את פרסומת השממית של אודי, ויכולה לתסכל קשות נהגים חוליגנים. כמובן שגם לפיזיקה יש גבולות, ואם ממש תתעקשו תצליחו לשבור את האחיזה, כמו שרואים בתמונות - אבל זה דורש הרבה כוונה ונחישות. גם אז, האחיזה תחזור בדרך כלל מעצמה, אפילו ללא עזרת האלקטרוניקה, פשוט הנדסת שלדה טובה. בכל מתווה נהיגה נורמלי, גם בעומסי צד לא הכי נורמליים ובכבישים הדוקים במיוחד, בקרת האחיזה נשארת כמעט מובטלת.
גם עם הבלמים (ברמבו) עשו אנשי סובארו צעד ענק קדימה. תשכחו מדעיכה או מבעיות עוצמה. את המשמעות של המילה הראשונה המערכת הכל–מאווררת ב–STI פשוט לא מכירה, וגם אחרי ארבעה סשנים רצופים באחד הכבישים החביבים עלי הצליחה להגיע לנעילת גלגלים בלי בעיה. מצד שני, גם ההיכרות של המערכת עם המושגים "רגש" ו"לינאריות" די רופפת. תשכחו מליטוף קל של הבלמים כדי להכניס את החרטום לתוך הפניה. אין שום דרך "ללטף" את המערכת הזו, רק ללחוץ חזק, ולנסות להבין בעזרת העיניים אם אנחנו כבר עוצרים מספיק חזק, או שצריך עוד קצת לחץ. כמו לתפעל ברקס עם רגל שנרדמה.
את ההילוכים כבר הזכרנו. המהלך קצר, אבל עבה. הנתיב בין ההילוכים מעורפל, והשילוב לא תמיד ברור, במיוחד בכניסה לשלישי. אבל אנחנו, כאמור, חושדים שמדובר בתקלה.
צילום: אורי "42 מעלות בחוץ!" שרתיבת הילוכים ידנית בת שישה יחסי העברה
חברו את כל התכונות הללו, וקיבלתם רכב שדורש תכנון לפני כל פנייה. אי אפשר להגיע לפנייה, להיעמד על הבלמים תוך כדי הקלקה על הפקדים מאחורי ההגה ואז לסמוך על המנוע שיספק דחף ביציאה גם אם פספסתם קצת עם ההילוך. הסובארו הזו דורשת ממך לבחור בקפידה את ההילוך, ועדיף עוד לפני הפנייה, וגם הבלמים הכבדים והלא מדויקים לא מעודדים בלימה לתוך האפקס. טעה איפושהו בתהליך, והפניה תתחרבש. מזל שהאחיזה הגבוהה שם כדי להעניק לך רשת ביטחון רחבה למקרה שטעית, וזו אולי הסטייה היחידה שלה מקו ה"מכוניות של פעם", שידעו לנשוך חזק וכואב על טעויות. אבל זה בסדר מבחינתנו.
ואם זה נשמע לכם כמו רכב שקשה למצות, ודורש הכרות מעמיקה אתו ועם הכביש לפני שאפשר באמת לתקוף במלוא הקיטור - אתם צודקים לחלוטין. וזה בדיוק סוד הקסם של ה–STI. העובדה שהיא לא מחניפה לך, לא מחפה על טעויותיך כמו אימא נלהבת מדי, שמתרגשת מכל שרבוט שעשית בגן, אלא מעמידה בפניך אתגר, דרישות וסטנדרטים גבוהים שרק אם עמדת בהם תקבל את המחמאה של קו מדויק ויציאה חזקה מהפניה - זה בדיוק מה שהופך את הנהיגה ב–STI, את השליטה בה, לכיף.
ה–
STI מציעה לנו משהו שכבר כמעט שכחנו שקיים - גרף לימוד, כזה שמתגמל אותך בשיפור מורגש ככל שאתה לומד להכיר את הרכב, מתמחה בו, מתמקצע בתפעולו. רכב שמפריד בין גברים לבין אלו שנולדו לתוך עולם של DSG ושיא מומנט ב–1200 סל"ד.
צילום: אורי "42 מעלות בחוץ!" שרהיא לא נקראת יותר "אימפרזה STI" אלא "WRX STI"מכונית אנלוגית בעולם דיגיטאליבעולם של מכוניות שיודעות לעשות הכל, ה–STI נראית חד–ממדית. התפעול הכבד יתיש אותך בעיר, ורעשי הכביש יכו בך מחוץ לעיר. היא נולדה למטרה אחת, ואחת בלבד - נהיגה אמתית, כזו שלא עושים כדי להגיע אלא ההפך, מקווים שלא תיגמר. היא דרמטית, מאתגרת, מתגמלת ולפעמים גם מתסכלת - היא כיף.
אלא שלא בטוח שזה מספיק לה כדי לשחזר את הצלחת העבר - בשנים האחרונות הצטרפו כמה וכמה מתחרות חזקות לקטגוריה הזו, ובמחירים דומים למדי. חלקן (כמו ב.מ.וו 135 או אודי S3) מציעות מותג יוקרתי יותר ואיכות חיים (וצריכת דלק) עדיפה ביום יום, אחרות (כמו 370Z) מציעות אופי לא פחות מיוחד וממוקד. ומול התחרות הזו יהיה קשה לכנף הכחולה לחדש את הדומיננטיות ממנה נהנתה בעבר בסצנת מכוניות הספורט המקומית.
צילום: אורי "42 מעלות בחוץ!" שר
