קטגוריה: משפחתיות/קומפקטיות

מתחרות בולטות: טויוטה אוריס סטיישן, הונדה סיוויק טורר, פורד פוקוס טורר, אופל אסטרה טורר, קיה סיד סטיישן, יונדאי i30 CW

גרסה: 1.2 ליטר, טורבו-בנזין, תיבה רובוטית כפולת מצמד 6 הילוכים, אקספסריון

מחיר גרסה נבחנת: 132,000 שקלים (גרסת בסיס – 128,000 שקלים)

רנו מגאן, המשפחתית הקומפקטית של היצרנית הצרפתייה, הוצגה לפני שבע שנים (2008), עברה כבר שתי מתיחות פנים, כשסביר כי זו הנוכחית תהיה גם האחרונה, לקראת הצגת הדור החדש הקרב ובא (מתישהו במהלך שנה הבאה). זמן מצוין לשדך לה את טכנולוגיית ההנעה שתשמש גם את ממשיכת דרכה. מדובר באותו עקרון המנחה חלק גדול מהתעשייה בימינו: מנועים קטני נפח ומוגדשי טורבו, תיבות הילוכים דו-מצמדיות לצד מערכות נוספות כגון עצור-וסע. המטרה היא לצמצם את זיהום האוויר ובעיקר – את צריכת הדלק. אנחנו בישראל מקבלים, בינתיים, רק את גרסת הסטיישן (אסטייט) עם המפרט החדש, הכולל מנוע בנפח 1.2 ליטר מוגדש טורבו בשידוך לתיבה רובוטית דו-מצמדית, כשיתר בנות המשפחה (מגאן האצ'בק וקופה) ממשיכות להימכר ללא שינוי בצד המכני.
צילום: מערכת אוטו
השינויים מאחור מינוריים

עיצוב ונראות
הדור הנוכחי של רנו מגאן, על שלל גרסאותיה, אף פעם לא בלט בצד הקוסמטי. נכון שזה עניין של טעם, אבל מרנו היינו רוצים לראות יותר. זה לא שהמגאן היא מכונית לא ראויה בצד הוויזואלי, אך היא אינה נמנית על היפות בחבורה. מתיחת הפנים הנוכחית דווקא שיפרה לטעמי לא מעט את פני המכונית, עם חזות בעלת נוכחות בולטת מבעבר (ולא רק בגלל הסמל, שנראה כאילו נלקח מחטיבת המשאיות של החברה...). מהצד ומאחור השינויים אינם משמעותיים. ברמת הגימור הגבוהה של רכב ההדגמה (אקספסריון), הכוללת גג שמש פנורמי, חישוקי מגנזיום וצבע כחול נאה, המגאן בהחלט נראית חביבה.

נוחות ואבזור
תא הנוסעים, עקב אכילס של המגאן (והפלואנס), עבר ריענון מינורי יחסית, כשהחדשות הגדולות הן מעבר למסך מולטימדיה מקורי של היצרנית (R-link). אלא שלנו זה לא ממש משנה, היות וכלל הגרסאות בישראל מקבלות אמנם מסך מולטימדיה, אבל כזה בהרכבה מקומית. לצערי, כמו בלא מעט מקרים דומים, תפעול המערכת מסורבל, לא אחיד והתחושה זולה ולא מספיק איכותית. חבל.

תא הנוסעים ברכב ההדגמה היה על טהרת השחור משחור: מושבים, משטחי פלסטיק, שטיחים. נאה ואוורירי זה לא, אבל יעיל בטיולי חופש גדול עם הילדים, בהחלט כן. כאמור, רכב ההדגמה ברמת הגימור הגבוהה הכוללת, בין היתר, כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת שיוט (ומגביל מהירות), בקרת אקלים מפוצלת, חיישני חנייה וגשם, גג שמש כפול (הקדמי נפתח), פנסי לד לתאורת יום, חישוקי מגנזיום, חיבור AUX ו-USB, דיבורית בלוטות' ועוד. לא רע בכלל.
צילום: מערכת אוטו
המרווח טוב ורמת האבזור גבוהה
תא הנוסעים מציע, כמו כתמיד, מרווח טוב מלפנים ומאחור, עם מרווח ראש שמעט נפגע בגלל גג-השמש הגדול. תא המטען שימושי ונוח, גם אם לא גדול כמצופה (1600-486 ליטר).
נוחות הנסיעה בהחלט טובה. בתוך העיר היא מתמודדת יפה על מגוון שיבושים, אך מול מפגעים בעלי שפה חדה, או רצף שיבושים מתמשך, היא מעט מתקשה. מחוץ לעיר הנוחות נשמרת, כאשר גם ריסון המרכב בסה"כ מקבל ציון עובר, גם אם לא טוב.

התנהגות ובטיחות
רנו מגאן סטיישן מציעה מאפייני ניהוג בטוחים (תת-היגוי עדין במגבלות) והתנהגות כביש טובה. בקרות המשיכה והיציבות יעילות מאוד, תוך התערבות מינימאלית ולינארית שכמעט אינה מורגשת.

למרות רכות המתלים, כמו גם רכינת מרכב מורגשת בפניות (וגם בהאצות ובלימות חזקות), המגאן לא מאבדת את הראש בנהיגה מהירה. היא מגיבה מהר להפניית הגה, והמרכב שמח לשתף אתכם פעולה. ההגה מעט מוזר במשקלו בעיקר סביב המרכז, אך בהמשך מעניק תחושה יותר אחידה וניטראלית, ומשתדל בעיקר לא להפריע. הבלמים הציעו כושר בלימה טוב וגם דעיכה סבירה, אך מהלכם הראשון רך ואז מתקשח מידית לכדי תחושה עצית המקשה על הנהג במינון עוצמת הבלימה.
צילום: מערכת אוטו
המנוע החדש מספק את הסחורה
בכל הנוגע לתוצאת מבחני הריסוק של היורו NCAP – שלושה כוכבים לא מרשימים בעליל, המצב קצת יותר מורכב כשבודקים לעומק (ניצן אביבי כבר עשה זאת בשבילכם בטורו מהחודש שעבר), ומגלים כי הציון עלול להטעות מעט (היא אבדה נקודות בגלל היעדר מערכות בטיחות אקטיביות, בעיקר), ולמרות זאת, נכון לעכשיו זה ציון הבטיחות הרשמי.

מנוע וביצועים
יחידת ההנעה "החדשה-ישנה" (אותה אחת שתמצאו גם בקליאו, קאפצ'ר, מגאן קופה – רק במקרה דנן עם מעט יותר סוסים) מציעה נפח של 1197 סמ"ק, ונעזרת במגדש טורבו לייצור הספק של 132 כ"ס (ב-5,500 סל"ד), ומומנט נאה של 20.9 קג"מ, הזמין מ-2,000 סל"ד נמוכים. הכוח עובר לגלגלים דרך תיבה רובוטית דו-מצמדית בעלת 6 יחסי העברה, עם אפשרות לשליטה ידנית (לא מלאה) דרך הבורר.

את השוני לעומת גרסאות הבנזין האטמוספריות מרגישים מיד. טוב, לא ממש מיד, היות וקיימת השהיה קלה ביציאה מהמקום, אבל מהרגע שהכוח מגיע, הוא בהחלט מורגש. הביצועים טובים עם 9.7 שניות למאה ומהירות מרבית של 190 קמ"ש. בפועל, גם אם אין מחץ, כמעט בכל מצב תקבלו ביצועים טובים. התיבה עובדת בהרמוניה עם המנוע, ועוזרת למצות את יכולתו בצורה טובה. מידי פעם היא תתבלבל, או תתקשה להחליט מה בדיוק אתם רוצים, אבל זה קורה רק לעיתים רחוקות.

צריכת הדלק עמדה במהלך המבחן על כ-9.8 ק"מ לליטר בממוצע (כשבשיוט ראינו גם כ-19 ק"מ לליטר) – לא מדהים, אבל ללא ספק ניתן לשיפור בנסיעה רגועה יותר.
צילום: מערכת אוטו
ואולי המתחרה הכי גדולה שלה מגיעה דווקא מבית?
תמורה
הבעיה העיקרית של רנו מגאן אסטייט מגיעה מבית, בדמות גרסת הדיזל של הדגם. גרסת הדיזל חסכונית יותר ומקבילה או דומה ביתר המאפיינים, בתמורה לתוספת מחיר של כ-6000 שקלים בלבד. שווה? לדעתנו כן, מכיוון שהפער יתקזז אחרי כשנה של נסועה ממוצעת. אז למרות שגרסת הבנזין המחודשת של הרנו מגאן סטיישן מהווה אופציה מצוינת למכונית משפחתית שימושית, למי שעיקר עניינו הוא חסכון בדלק, עדיף לבחור בגרסת הדיזל.

בעד: שימושיות, נוחות, ביצועים, אבזור
נגד: צריכת דלק, גרסת דיזל, בטיחות (עם הסתייגות), תא נוסעים מזדקן