גראן טוריסימו. השם ממש מתגלגל לך על הלשון, בדמיון עולות מכוניות איטלקיות, מעוצבות לרמת יצירות אמנות. מזראטי גראן טוריסימו, אם רוצים דוגמא מההווה, פרארי 250 GTO או אלפא GTV אם אתם חובבי היסטוריה. ויש עוד רבות אחרות, שהמשותף להן הוא קודם כל אלמנט היופי. ואז באה ב.מ.וו, והדביקה את השם המחייב ל-5 גראן טוריסימו, שאם רוצים להיות נחמדים, קוראים לעיצוב שלה "מוזר". מאוד מוזר.
ועכשיו יש לה אחות קטנה, ב.מ.וו סדרה 3 GT, וכאן העסק כבר עובד יותר טוב, אם כי גם היא קצת מוזרה. ה-3 GT מציעה חבילה מעניינת למדי, והפעם בעיצוב שאפשר להתרגל אליו. והכל במחיר התחלתי של 290,000 שקלים לגרסת ה-320GT.
3?
מהצצה אל דפי הנתונים, נראה שהקישור השמי לסדרה 3 נעשה לצרכי שיווק ובפועל, הקשר שלה לאחות לשם שולי. המידות הקרובות יותר לאלו של ה-5 מאשר ל-3, עם ממד אורך שגדל בעשרים ס"מ, מתוכם 11 ס"מ בבסיס הגלגלים (שצמח ל-292 ס"מ!), היא גבוהה יותר ב-8.1 ס"מ משמעותיים ורחבה יותר בשני ס"מ. ואכן, במפגש פנים אל פנים מדובר ברכב מגודל למראה.
צילום: שחר אלגזי
ממד האורך צמח בעשרים ס"מ, ובסיס גלגלים שצמח ל-292 ס"מ
מבחינת העיצוב הקשר ל-3 כבר ברור יותר – החרטום לובש את הפנים המזוהות, וגם במבט מהצד הן דומות למדי, עד שמגיעים לאזור של קורה C. שם הזנב משתפל כלפי מטה בקו שלפי ב.מ.וו אמור להזכיר קופה. לנו הוא היה נראה מעט כבד, וכן, קצת מוזר בחלק מהזוויות, אם כי תוספת הספויילר הקטן שמתרומם במהירות גבוהה (או לפי פקודה), נחמדה. ה-3 GT היא בהחלט רכב בעל נוכחות, ואין ספק שיש אנשים שזה יקסום להם מעבר לזה שהיא שונה, וגם זה משהו היום.
צילום: שחר אלגזי
ההגה מרגיש קצת פחות קל מזה שבסדרה 3
למעט הדלתות חסרות המסגרת, תא הנוסעים מרגיש כמו ה-3 המוכרת. זה אומר שהכל ברור ומעוצב בצורה נקיה, כאשר במרכז תמצאו מסך 6.5 אינץ' המתופעל על ידי ה-I-DRIVE הידוע (וכבר לא לשמצה). רמת האבזור הבסיסית טובה עם גג פנורמי גדול (נפתח), בלוטות', בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט וחיישני גשם ואורות.
רמת האבזור שלנו היא הגבוהה בהיצע – luxury, שמוסיפה כניסה ללא מפתח, פנסי קסנון, חיישני חניה אחוריים וכסאות חשמליים עם זיכרונות, בתמורה לתוספת מחיר גדולה של 38,000 שקלים. במחיר הזה, אנחנו מצפים למצוא גם אבזור בטיחות אקטיבית שלא קיים כאן.
צילום: שחר אלגזי
רמת האבזור הגבוהה בהיצע – luxury, בתוספת של 38,000 שקלים
איכות החומרים טובה במרבית המקומות, ויש שפע של מרווח בכל המדדים. הישיבה כאן גבוהה יותר מאשר בסדרה 3, אם כי זה לא ממש מורגש (בלי השוואה ישירה). עד כאן, מרגיש די דומה לסדרה 3. ההבדל המשמעותי נחשף ברגע שעוברים למושב האחורי. המרווח לברכיים מאחור הוא פשוט אדיר, ואפילו מעט טוב יותר מזה שתמצאו בסדרה 5. עד כדי כך. המושב האמצעי צר יותר, וגם עם פחות מקום לרגליים בגלל מנהרת ההינע המגודלת, אבל בזכות המרווח לרגליים אפשר להסתדר.
המרווח לראש טוב, אבל לא מצוין – גבוהים ירגישו קרבה יתרה לגג. המושב עצמו מעט נוקשה, מה שהפריע לחלק מהבוחנים. יכולת הובלת המטען מרשימה – בזכות הדלת החמישית הגישה לתא המטען הנדיב (520 ליטר) נוחה מאוד, ואפשר כמובן לקפל את המושבים (בחלוקה של 40-20-40) לקבלת תוספת נפח.
כאמור, נוח מאוד להכניס את המטען לתא, אבל כאשר עושים זאת, במיוחד אם מדובר בפריט גדול, מגלים שהתא יחסית רדוד, לא אחיד ברוחב, ואם רוצים יותר גובה, צריך לפרק שני פאנלים קשיחים שלא ממש נוחים לתפעול. בקיצור, נוח – אבל פחות ממה שנראה במבט ראשון, ופחות שימושי מהסטיישן בגלל נושא הגובה.
צילום: שחר אלגזי
בזכות הדלת החמישית הגישה לתא המטען הנדיב (520 ליטר) נוחה מאוד
ה-GT מגיעה כרגע בגרסה אחת בלבד, 320, עם בנפח 2.0 ליטר טורבו, המספק 184 כ"ס ו-27.5 קג"מ, ומשודך לתיבה אוטומטית עם 8 הילוכים. את המנוע אנחנו מכירים מה-3, וגם כאן הוא מתפקד טוב, למרות תוספת משקל לא מבוטלת של כ-140 ק"ג. המכונית מרגישה זריזה למדי, והכוח הזמין, בשילוב עם תיבת ההילוכים המצוינת, מספקים תוצאה טובה. התיבה מעט איטית בתגובה לקיק דאון מדי פעם, אבל זו ההערה היחידה כלפיה. מצב הספורט עובד נהדר, ולכן לא הפריע העדר האפשרות לתפעול ידני מההגה.
צריכת הדלק מחוץ לעיר בנהיגה רגועה עמדה על 17.5 ק"מ לליטר, ובסך ימי המבחן המאומצים צריכת הדלק עמדה על 10.2 ק"מ לליטר ממוצעים בלבד.
צילום: שחר אלגזי
ה-3 GT היא רכב בעל נוכחות, ויש אנשים שזה יקסום להם
ה-3 GT היא מכונית נעימה ונינוחה, ולמרות צמיגים במידה של 225/45R18, ה-GT היא מכונית נוחה. בעיר היא נעימה ומגהצת יפה את השיבושים. גם מחוץ לעיר היא נעימה, למרות שחלק מהשיבושים הקטנים מצליחים לחדור פנימה, והיא מעט רכה מדי על השיבושים הגדולים. אבל זה מפריע רק במהירויות על-חוקיות.
ה-3 GT מתהדרת בחלוקת משקל אידיאלית בין הצירים, של 50-50. ההגה הרגיש לנו קצת פחות קל מזה שבסדרה 3, אבל הנושא הדינאמי הרגיש די דומה. מה זה אומר? טוב ופחות טוב. החלק הטוב הוא בכבישים טובים, שם תגלו רכב שאוהב לפנות, עם תגובת שלדה טובה למשחקי דוושה. ולמרות רכות המתלים ועדר הסוסים הצנוע יחסית, כיף לנהוג בו. הבעיה מתחילה כאשר הכביש הופך גלי, ואז המתלים מתחילים לאבד שליטה על המאסה, והנהג נאלץ להוריד מהירות.
צילום: שחר אלגזי
בסך ימי המבחן המאומצים צריכת הדלק עמדה על 10.2 ק"מ לליטר
יותר
ב.מ.וו סדרה 3 GT היא מכונית ייחודית. היא מציעה מרווח אדיר במושב האחורי (עם הערה קלה למרווח הראש לגבוהים) ומראה של מכונית גדולה, לצד עיצוב שונה ומקורי (גם אם לא לטעמם של כולם) – וכל זה בתמורה לתוספת של כשלושים אלף שקלים ביחס ל-3 המקבילה. אבל יש ל-GT בעיה אחת – ה-3 הרגילה. גם בה המושב האחורי לא בדיוק צפוף, כך שיכול להיות שה-GT מציעה פתרון לבעיה שלא באמת קיימת. אנחנו, אם היינו רוצים סדרה 3 שמציעה יותר, היינו בוחרים ב-328, בגלל יחידת ההנעה הנהדרת שלה.
ואם יכולת הובלת המטען הייתה מנחה אותנו היינו בוחרים ב-3 טורינג (סטיישן בבווארית), שהייתה עונה גם על הצורך בייחודיות (לפחות בארץ). אז לסיכום – המכונית הזו טובה, ומציעה את היתרונות של סדרה 3 המצוינת, באריזה אחרת ועם שפע של מקום במושב האחורי. כך שאם אהבתם את העיצוב, ובא לכם להיות שונים, יש לכם סיבה טובה לבחור בה על פני ה-3 הרגילה.
ב.מ.וו סדרה 3 גראן טוריסמו היפהפה. סרטון השקה