'X' מסמן את סדרת כלי הפנאי של ב.מ.וו שזוכה לפופולאריות רבה, עם היצע דגמים הולך וגדל. אבל מי שהתחיל את החגיגה עבור ב.מ.וו – ובמידה רבה עבור הפנאי-פרימיום בכלל – הוא ב.מ.וו X5 המקורי, שהוצג לראשונה לפני 15 שנה בדיוק. גם אם אז היו מי שעיקמו את האף מול "ג'יפ" בלי יכולת שטח של ממש, הרי שעם מספרים לא מתווכחים – ובמקרה הזה 1.3 מיליון יחידות שנמכרו לאורך השנים. ועכשיו מגיע תורו של הדור השלישי לנחות בארץ.
באופן לא מפתיע, תיק העיתונות ל-X5 החדש ארוך. הוא נראה, כמו כל תיק עיתונות, כאילו סבתא של הדגם כתבה אותו, והיא קובעת בצניעות שהנכד, כפרה עליו, טוב בהכל. אבל מה שקפץ לעין במסמך הוא נושא האופציות. המילה Option מופיעה 36 פעמים, במגוון נושאים – תצוגה עלית, חישוקים, סוגי מתלים אדפטיבים (כן, ברבים), נורות לד בפנסי ערפל (ברצינות), ושפע בטיחות אקטיבית, שבאופן מאכזב לא נמצאת בשום צורה בגרסה הסופר-מאובזרת שבחנו.
צילום: תומר פדר
לאורך השנים ב.מ.וו מכרה יותר מ-1.3 מיליון יחידות של ה-X5

יום המבחן ל-X5 הגיע אחרי הסופ"ש הסוער ביותר שזכור בעשורים האחרונים. ישובים בלי חשמל, כבישים סגורים – ושלג. המון שלג. אז המסלול נבחר – צפונה, לשאוף כמה שיותר לבן.

את ה-X פגשתי בחניה החשוכה, מעביר שפע של כיסאות בטיחות, עגלה וציוד ממכוניתי הקטנה לג'מוס הגרמני (שמיוצר, כמו הדורות הקודמים, בארה"ב, השוק הגדול שלו). באופן לא מפתיע יש המון מקום, בכל סעיף שרק תרצו. תא המטען ענק, המושב האחורי מרשים עם שפע של מקום בכל מדד אפשרי (ורק המושב האמצעי פחות נוח) ומציע גם מרצפה שטוחה לחלוטין וראות מעולה. אני סוגר את תא המטען בלחיצת כפתור (הדלת התחתונה ידנית), משלים סיבוב קצרצר מסביב לרכב, חותם על המסמכים שאומרים שהוא שלי ליומיים הקרובים ויוצא לדרך.
צילום: תומר פדר
תא הנוסעים. ה-i-דרייב עדיין כאן
תא הנוסעים נראה מאוד מוכר, מאוד ב.מ.וו. זה יפה, גם אם אין פה שום חידוש. המושב הקדמי נוח מאוד ומציע שפע של מקום. אם כי חסרה קצת אחיזה צידית. רכב המבחן הגיע ברמת האבזור הגבוהה, לקצ'רי, תוספת של 45 אלף שקלים עבור עץ בתא נוסעים, חישוקי 19 אינץ', חבילת עיצוב חיצוני, מערכת קול של הרמן-קרדון ועוד כמה פריטים. ברמת הבסיס תקבלו אבזור עשיר הכולל ריפודי עור, מושבים חשמליים, גג פנורמי, דלתות וואקום, מצלמת רוורס (מעולה!), שמשות כהות, פנסי קסנון ותאורת לד ליום, ועוד. במרכז התא תמצאו מסך בגודל 10.25 אינץ', עם אפשרות לפיצול, ותפעול דרך ה-i-דרייב הכולל אפשרות לצייר על הכפתור את המספר שאתם רוצים לחייג.

המסך מאוד איכותי, והתפעול נוח. נציין לטובה את מערכת הניווט המקורית (לראשונה ב-ב.מ.וו בארץ – תוספת של 10,000 שקלים) שעובדת ונראית נהדר. איכות החומרים גבוהה במרבית המקומות, והראות החוצה מעולה, ובהחלט אפשר להבין למה אנשים אוהבים את הישיבה הגבוהה, גם אם אני לא ממעריציה.
צילום: תומר פדר
בחזית פועם מנוע דיזל חזק (258 כ"ס) שמזיז את ה-X בקלות מרשימה
פחות מ-24 שעות מתום הסערה, אבל אותי מברכת שמש. כיוונתי את גריל הכליות הענקי (יותר מדי, אם תשאלו אותי) לכיוון הגלבוע. רכב המבחן הוא גרסת הדיזל 30d, עם מנוע בנפח 3.0 ליטר, 6 ציל' בטור, המספק 258 כ"ס ו-57.1 קג"מ ב1,500-3,000 סל"ד. הם מזיזים את 2,145 הק"ג של ה-X5 – וכן, זה המון קילוגרמים – בקלות מרשימה. למעשה, כבר בלחיצת הדוושה הראשונה קשה שלא להתרשם שהם הצליחו לעשות ל-X הזו "דיאטה פסיכולוגית". הוא פשוט מרגיש קל בהרבה ממה שהוא באמת. מאיץ בקלות, מגיב יפה לכל בקשת האצה והשידוך לתיבת ה-8 הילוכים לא פחות ממעולה.

זמינות הכוח פשוט מצוינת, אולם מלבד הבעיטה הראשונית ביציאה מהמקום, כשהטורבו בונה לחץ, אופן אספקת הכוח עגול וחלק (מלבד קוצר נשימה קל, ממש בקצה הסקאלה) באופן מטעה. הקמ"שים נצברים במהירות, אבל בלי דרמה. ובכל מקרה, עם 6.9 שניות רשמיות ל-100 קמ"ש, אין מה להתלונן. במפתיע – לדיזל – גם הצליל נעים ורמת הרעש נמוכה, ונוסיף שמערכת העצור-סע עובדת יפה. בשיוט רגוע גמע ה-X5 כ-13.5 ק"מ לכל ליטר סולר, וכעשרה ק"מ לליטר בסך המבחן – נתון נאה מאוד לכלי כזה בנהיגה כזו.
צילום: תומר פדר
העיצוב מאחור מזכיר יותר סטיישן מוגבה מרכב פנאי
בנסיעות צפונה אני משתדל לעבור דרך אזור הגלבוע, שעתיר כבישי נהיגה מפותלים כדבעי וריקים למדי.

ה-X5 הרגיש שם בבית – האחיזה מעולה, זווית הגלגול שפויות, והמנוע נהדר (ולא הפריע העדרה של אפשרות לתפעול ידני מההגה). אבל התחושה מנותקת, כמעט ביחס הפוך ליכולת. הייתי מאוד מהיר, ובקלות מרשימה, אבל הכול מרגיש כאילו נמצאים על הספה בבית ולא בתוך האוטו. קצת חבל, אבל ההנאה מגיעה מהקצב, ופחות מהחיבור או המעורבות. ההגה מעט קל מדי, וגם הבלמים התעייפו מעט בירידה, אבל עדיין סיפקו בלימה נאותה. עוצר לקפה (נו, טוב, דיאט קולה) עד שהבלמים יתקררו וסוקר את האוטו.

מלפנים ה-X5 מרשים, משאיר רושם מגודל במובן החיובי, אך מאחור המעצבים הצליחו פחות. קצת יותר מדי סטיישן מוגבה ופחות מדי פנאי, והכל בניחוח אמריקאי מדי לטעמי. במבט מהצד הדמיון לאבא וסבא ברור, גם אם הם פחות דומים ממה שנראה במבט ראשון. באופן מוזר חישוקי ה-19 אינץ' מתקשים למלא את בתי הגלגלים, וגם ה-20 אינץ' באולם התצוגה לא נראים מגודלים. למי שירצה, יש גם אפשרות לחבילה הכוללת חישוקי 21 אינץ' – אבל לדעתנו זה כבר מוגזם, ועלול לפגוע משמעותית בנוחות.
צילום: תומר פדר
ה-X5 החדש מרשים מאוד מלפנים
אני ממשיך מהגלבוע צפונה, השמיים כחולים, כאילו מנסים לפצות על הסופה שהשביתה את המדינה. ה-X5 משייט בשקט. נעים בקבינה, ורק רעשי רוח מורגשים מעל ל-110 קמ"ש ומתחזקים ככל שהמהירות עולה. נוחות הנסיעה טובה בסה"כ, אבל מחוץ לעיר הוא לא מצליח לגהץ את הכביש – השיבושים הקטנים מורגשים בתא – אבל בהחלט בגבולות הסביר. גם בעיר הוא מצליח להיות נעים במרבית המצבים, אולם גם כאן לא מצליח להעלים את השיבושים הקטנים – אבל בהתחשב בחישוקים הגדולים, זה בהחלט נאה וטוב מאשר בדור הקודם.

מתוך תחושת חובה עיתונאית אני נכנס לשביל שנראה מעודן מספיק. ה-X5 הרי לא באמת פונה למי שמחפש שטח. הנוחות על שבילים דווקא בסדר ומערכת ההנעה הכפולה יעילה, אבל הצמיגים מכוונים בבירור יותר לאספלט מאשר חמרה, ומעט בוץ מספיק כדי לגרום להם להרים ידיים. וכאן בצפון, אחרי הסופה, יש הרבה בוץ, כך שאני בורח חזרה לכביש, מקומו הטבעי של ה-X5.
צילום: תומר פדר
למרות ההנעה הכפולה, מקומו של ה-X5 הוא בכביש

V על ה-X
בסוף הגעתי לפאתי החרמון וליער אודם, שלבשו שמלת שבת לבנה טהורה. האוויר הצלול הרגיש כמעט פריך, בעודי נוהג עם חלונות פתוחים, מנסה לנשום את הרוגע הזה. ב.מ.וו X5 החדש היא מכונית מצוינת, ובהחלט טובה יותר לשימושי היום-יומי מהדור הקודם. היא נוחה, מאוד מרווחת, מאובזרת (עם הערת איבזור בטיחות אקטיבי) ויחידת ההנעה מעולה.

נכון שנושא ההנאה מנהיגה פחות טוב מהדור הקודם, אבל היכולת עדיין גבוהה. לעיצוב צריך להתרגל, אבל בדרך חזרה הביתה, תאורת הלד הכחולה ברחבי התא משרה אווירה רגועה ומהורהרת. אני, אישית, הייתי עדיין מעדיף סדרה 5 מקבילה על פניה, אבל אני בהחלט יכול להבין את מי שיחליט אחרת. כך או כך, ה-X5 החדש בהחלט מציב את עצמו כמתחרה על ראשות הקטגוריה, לא פחות.