סיטרואן C4 פיקאסו החדש
"מה לעזאזל הביא את חברת
סיטרואן, שנקראת על שם מייסדה היהודי אנדרה סיטרואן, להשיק את המיניוואן החדש שלה דווקא בבוואריה, ועוד בדרך לקן הנשרים, המקום בו הצורר הידוע ואנשיו היו מבלים את חופשותיהם"? זו הייתה פחות או יותר השאלה ששאלתי את עצמי, כשהבנתי שההשקה נוסעת ממינכן לקן הנשרים ההררי ליד זלצבורג. את התשובה קיבלתי פחות מחצי שעה לאחר שיצאתי ממינכן, ליד ההגה של
סיטרואן C4 פיקאסו החדש. התרווחתי גבוה מעל הכביש, מסביבי שמשות ענקיות ומלמעלה גג פנוראמי שקוף וגדול ממדים ונסעתי היישר אל תוך הסתיו.
לייעוץ חינם עם כתבי הרכב של אוטו על כל דגמי סיטרואן חייג ל-3262* או לחץ כאן
רק כסטודנט בקנדה התוודעתי ליופיו של הסתיו, זה שהדר שירת המוות שלו מתחרה אפילו בשמחת החיים הפורצים באביב. תצחקו, אבל מה שבאמת חסר לי בארצנו, שמכירה רק קיץ (קשה) וחורף (קל), הן ארבעת העונות המובחנות שקיימות "שם". הסתיו, זו העונה בה העצים מכינים את עצמם לחורף. העלים שעל צמרותיהם מצהיבים, אחר כך עוברים מכתום דרך אדום בהיר ועד אדום אש בוהק – ואז מתים ונושרים ומתפזרים לרגלי העצים, מחכים לשלג שיקבור אותם בלבן. וכשאתה נוסע באזורי היערות ההרריים, ורואה מדרונות וגאיות בצהוב ואדום, נדמה לך לפעמים שמדרון ההר כולו עולה בלהבות, וזהו יופי שקשה לתאר במילים. סיטרואן הצליחה לדחוס חלק נכבד מהיופי הזה אל התא הגדול של ה-C4 פיקאסו. לי זה הספיק. הספיק כדי להבין למה ההשקה למכונית המיוחדת הזו נערכת בתקופה ובמקום הזה, וגם למה התאהבתי בפיקאסו המגודל מלכתחילה. עכשיו, אחרי הווידוי הנ"ל, לא נותר לי אלא לבדוק את המכונית ולמצוא מה עוד אני אוהב בו – וגם מה לא.
צילום: יצרן בגרסה הארוכה שלוש שורות מושבים ומקום לשבעה נוסעים
עיצוב ונוכחותכדרכי, לא אכביר מילים על העיצוב החיצוני, יש לפניכם תצלומים על מנת שתחליטו לבד. אני לא ממש מת על האף הקצר והגבוה של ה-C4 פיקאסו – אבל זה משקף את טעמי האישי ותו לא. אבל אין עוררין על כך שלמיניוואן החד קופסתי החדש יש נוכחות חזקה. הוא גדול, מיוחד ולמרות שימוש לא מופרז בשרשראות של נורות לד, קשה להתעלם ממנו. אך זה תא הנוסעים שדורש תשומת לב מיוחדת. לפיקאסו החדש שתי גרסאות – הקצרה (442.8 ס"מ) בת 5 מושבים, והארוכה (459.7 ס"מ) בת 7 מושבים. בישראל נמכרו מהדגם הקודם כאלף יחידות בשנה, רובן ככולן עם 7 מושבים, לכן נתמקד בגרסה הארוכה יותר. כמו בדור הקודם, בגרסה זו 3 שורות מושבים. לאמצעית שלושה מושבים ואפשרות הזחה משמעותית קדימה ואחורה על מנת לאפשר מרחב מחיה סביר בשורה השלישית. זו, כמקובל בקטגוריה, מתקפלת (כל מושב לחוד) אל תוך הקרקעית ומאפשרת תא מטען מרווח שכמעט נעלם כשהכיסאות מורמים. התא בכללותו מרווח ביותר ונאה, במיוחד במכוניות ההשקה שהגיעו עם ריפוד בהיר שתרם לתחושה האוורירית. התא, כצפוי במיניוואן, עתיר תאי אחסון וחיבורי חשמל (כולל שקע 230 וולט) אבל ראוי לציון מיוחד ההדום לרגלי הנוסע ליד הנהג ונורות הקריאה מעל המגשים לנוסעים בשורה השנייה. ממש מחלקת עסקים.
צילום: יצרן תא נוסעים מרווח, אוורירי ועם משטחי שמשות גדולים
מנועים והנעותלארץ מן הסתם יגיע המנוע שהניע את הפיקאסו הקודמת, זהו מנוע 1.6 טורבו עם הזרקת בנזין ישירה, המספק 156 כ"ס. המנוע משודך לתיבה רובוטית חדשה לקונצרן PSA המכונה ETG6. באירופה יהיה ניתן כמובן לבחור בתיבה ידנית 6 הילוכים, שמן הסתם לא תגיע לישראל. אולם להשקה התייצבו שתי גרסאות של מרכבים, קצר וארוך, שניהם עם מנועי טורבו דיזל בנפח 2.0 ליטר, כשהארוך צויד בתיבה האוטומטית והקצר לתיבה הידנית. יש לציין שמנוע הדיזל החדש עומד בתקני יורו 6 ופליטת הנוקסים שלו תפחת משמעותית, מה שעשוי להביא לציון ירוק גבוה לפי נוסחה הישראלית (אם לא תשונה בינתיים). לכן, ייתכן והמחיר יאפשר ליבואנית לייבא אף אותו. לאחר שנסענו עליו במשך יומיים, אני מקווה שיגיע.
צילום: יצרן קשה להתעלם מהגודל והמראה החיצוני
נסיעות והנאותברשותכם, אדלג על רשימת הפיצ'יפקס הארוכה שמציע הפיקאסו (שלא ברור מה ממנה יגיע ארצה) ואעבור לפרק נהיגה. הכניסה לגרסה הארוכה לא דורשת להוציא את המפתח מהכיס, אחרי ההקלקה חגורת הבטיחות נמתחת מעצמה ואז משתחררת קצת. מוזר אבל יעיל. אני יוצא דרומה, ומתרשם מנוחות הנסיעה הראשונית. על הכביש המהיר הגרמני המכונית מרגישה בבית, נותנת תחושה "פרייבטית" לחלוטין. נוחה, מהירה, עם בקרת שיוט אקטיבית שמתגלה כאן כאביזר נוח מאוד. כשמתקרבים מהר מדי למכונית שלפניך היא תאט, תסמן לך שעליך לעצור (בין היתר במשיכה מעצבנת בחגורת הבטיחות שלא ניתן להתעלם ממנה) אולם לא תפעיל את הבלמים, בשונה ממערכות דומות של יצרנים אחרים. שימו לב! גם בסטייה מנתיב ללא איתות המערכת תמשוך לך בחגורת הבטיחות. הנטרול של המערכת מתבצע דרך מסך המגע – ואני מגלה שזה מה שהכי מפריע לי במכונית – מסך המגע שמנהל כמעט הכול. תפעולו דורש הפניית המבט מהכביש לזמן ממושך, וכשגם המיזוג נשלט דרכו, זו בעיה. טוב שאת מערכות השמע והטלפון, כמו גם את מסכי "המחוונים" ניתן לתפעל גם מההגה. אולי אפשר להתרגל עם הזמן, אבל אני מעדיף מתגים פיזיים. תיבת ההילוכים המשודכת למנוע הדיזל החזק (בניגוד למנוע ה-1.6 ליטר, 115 כ"ס) היא אוטומטית רגילה – שעובדת מצוין. אני לוחץ והמכונית מגיבה בזריזות. 160, 170 קמ"ש והכל טוב. טוב מאוד אפילו. עוד מעט נטפס במעלה ההר ונראה מה היא באמת יודעת...
צילום: יצרן תחושה "פרייבטית" לחלוטין על הכביש המהיר
גם כשמתחילים לטפס, המכונית מפתיעה. הדיאטה שעשתה (היא השילה 140 ק"מ ממשקלה), יחד עם מנוע הדיזל הבשרני ותיבת ההילוכים המשובחת והזריזה ובשיתוף ההגה המדויק (שבאופן מפתיע הוא אחד מהטובים שפגשתי בסיטרואן בכלל) מאפשרים תנועה מהירה וזורמת. לוקח לי קצת זמן להתרגל לתגובה העצבנית של הבלמים ולמערכת ה"ברייק-אסיסט" ההיסטרית, שמתרגמת כל מעבר מהגז לברקס כמצב חירום והופכת בלימות קלות לדרמטיות. זוויות הגלגול לא מזכירות את העובדה שאנחנו במיניוואן גבוה, העקיפות מתבצעות בקלות, אבזרי הבטיחות הרבים מתריעים על מכוניות בשטח המת של המראות, והתחושה היא של מכונית שמתנהגת טוב – ולא של מיניוואן. הגובה והשמשות כאן הם רק בונוס ולא נטל. רק האורך קצת מפריע לי להנאה מושלמת אבל אי אפשר לקבל את הכול, לא? למחרת אגב, ירדתי באותה הדרך עם הפיקאסו הקצר יותר ועם תיבה ידנית. הסנטימטרים שנשרו עשו לי טוב ואהבתי את התיבה הידנית – אבל לא הייתי מהיר יותר מאשר במכונית האוטומטית והארוכה יותר.
צילום: יצרן מנוע הדיזל בנפח 2.0 ליטר יגיע לישראל בזכות ציון ירוק גבוה?
הרהורים אופנתייםהחזרתי את המפתח בצער מה לאחראי בשדה התעופה. הסתכלתי שוב בכלה, הנאה יחסית למיניוואן, וחשבתי על הנופים שעברתי בדרך וגם על נהיגת ההרים המאתגרת ומענגת. "הלוואי שסיטרואן ישראל תביא את מנוע הדיזל" אמרתי לעצמי, "וגם את הצמיגים בחתך הגבוה יותר (60) – הם נוחים יותר". ואז הבליחה בי המחשבה המסכמת "מה יש לרכב פנאי שאין למיניוואן הזה? מה עושה את רכבי הפנאי ליקירי המעמד הבינוני-גבוה על חשבון המיניוואנים הנוחים? הפיקאסו יפה לא פחות, מרווח ופרקטי יותר ועם בונוסים משלו – מישהו ראה פעם את הסתיו בתוך 5-CX למשל"?
אולי נשווה אותה, כשתגיע לארץ (בקיץ), לרכב פנאי כדי לבדוק אם מדובר באופנה נטו, או שפספסתי משהו.
