קיה אופטימה המחודשת
עשרים שנה עברו מאז החלה הפלישה הקוריאנית לארץ בראש חץ כפול – יונדאי ודייהו. הראשונה הצליחה לנכס לעצמה תדמית "יפנית" ונתח שוק הולך וגדל (עד להובלת הטבלה), בעוד השנייה פושטת רגל והופכת לחלק משברולט. מעט אחריהן הגיעה גם קיה, אך היא התקשתה בשוק המקומי, גם בגלל יחסים מעורערים בין היצרן ליבואן הראשון (סמל"ת), ולמעט מכוניות נישה כמו הפרייד, הקרניבל והספורטאז' המקורי, לא רשמה הצלחות. אך במשבר הכלכלי שפקד את מזרח אסיה בסוף האלף הקודם נרכש נתח משמעותי מקיה על ידי יונדאי, ומאז המכוניות של שתי החברות חולקות מכלולים ופלטפורמות – ואת ההתקדמות המהירה באיכות המוצר. השיפור בטכנולוגיה ובעיצוב, יחד עם יבואן חדש הביאו לפריחה בשוק המקומי, עם נתוני מכירות שממקמים את קיה בצמרת הטבלה בשנים האחרונות. אך המוצר הנמכר ביותר שלה הוא דווקא כזה שעד לא מזמן היה נחשב למוצר נישה בעצמו – הפיקנטו, ששולטת במכירות בשוק המיני (ולא מזמן הפכה למכונית הנמכרת בישראל).
אבל היבואן כנראה לא מסתפק בכך, ומחפש להתרחב – וכך הוזמנו לקוריאה לטעום ולדגום שתי מכוניות. הראשונה הייתה קיה אופטימה (משפחתית גדולה) שעברה מתיחת פנים, והשנייה – הפורטה קופ (סראטו קופ בחלק מהשווקים) שייבואה לארץ נשקל בימים אלו.
צילום: דני, יצרן
יחידות תאורה חדשות מאחור

אופטימה – מתיחת פנים
באופטימה שלפני המתיחה נסעתי נסיעה קצרה בישראל. פגשתי במכונית נאה מאוד, מרווחת, מודרנית, מאובזרת לא רע ואפילו נוחה. אבל, בנסיעה קצת מאתגרת התגלה חרטום כבד, מתלים רכים מדי, היגוי רכרוכי... בקיצור, כל מה שהאמריקאים אהבו (ואולי עדיין אוהבים בסתר) והאירופאים אהבו לשנוא. אבל הבעיה העיקרית של הדגם הוא הזליגה של לקוחות למכוניות "סקסיות" יותר (וכן, סימנתי מרכאות מסביב למילה כי אישית איני מבין את היסטריית מכוניות הפנאי שנוגסת במכוניות המנהלים בכל פה). ובכל זאת, האופטימה בת שלוש והגיע זמן מתיחת הפנים.
החדשות הטובות הן שצריך זכוכית מגדלת כדי להבחין בשינויים החיצוניים בעיצוב המכונית. לרוב מתיחת פנים לדגם אחרי שלוש שנות חיים, טובה בערך כזריקות בוטוקס – מקלקלת יותר ממתקנת. כמי שאינו מתרגש מגימיקים עיצוביים המושגים באמצעות סרטים של נוריות לד, לא התרגשתי מהפנסים החדשים מאחור וממש לא אהבתי את פנסי הערפל החדשים. שיפטו אתם. הפגושים והחישוקים החדשים הולמים את המכונית ובהחלט לא פוגעים בעיצובה הספורט-אלגנטי. אולם מה שטוב שלא נעשה בחוץ – טוב שנעשה בפנים. חומרי הדיפון שופרו, הוספו אופציות מעניינות הקיימות לרוב רק במותגי יוקרה כגון מיזוג למושבים, מסך מגע גדול, גג זכוכית פנורמי ועוד. סך הכול מקבלים תא נוסעים אלגנטי ואוורירי, מזמין ועומד בכבוד ברמה הגבוהה של הקטגוריה. אבל כאמור העיצוב אף פעם לא היווה בעיה במכונית, אז נותר לראות איך היא נוסעת.
צילום: דני, יצרן
הפגושים והחישוקים החדשים הולמים את המכונית ולא פוגעים בעיצובה המוצלח

אז, איך היא נוסעת
זו לא שאלה שפשוט לענות עליה כשההשקה נעשית בקוריאה. הקוריאנים הלחוצים מחלקים את העיתונאים לקבוצות, שמים נהג מוביל ומאסף בכל קבוצה ומובילים אותה דרך כבישים מצוינים במהירות של כ-120 קמ"ש. הם התפלאו לשמוע שבהשקות אירופאיות אין זה כך, שנותנים לנהגים למצוא את דרכם (ולמרות שבכל רכב הייתה מפה מסומנת, ספר דרך, GPS מתוכנת וטלפון מקומי עם שירות סיוע חרוט בזיכרון – הם לא האמינו שנגיע ליעד ללא הליווי). אבל מול הקוריאנים, שהיפנים לעומתם ישראלים, העמדנו אנחנו את הישראליות, שהאיטלקים לעומתנו גרמנים, ופשוט ברחנו להם מהשיירה. רק שזה קרה אחר הצהריים, כשבחנו את המכונית השנייה שהוצגה (פורטה קופה). מאידך, ארגנו לנו לנהוג זמן קצר על האופטימה במסלול מרוצים מודרני, ומיד נפרט את ההתרשמות. נתחיל עם המנועים החדשים.
האופטימה מוצגת עם שני מנועים חדשים, נוסף לזה בן ה-2.0 ליטר 165 כ"ס איתו היא משווקת בארץ. לאחד נפח של 2.4 ליטר ו-180 כ"ס, והשני בנפח 2.0 ליטר מוגדש טורבו, המגיע ל-274 כ"ס ומומנט מכובד של 37.2 קג"מ בסל"ד נמוך. בחלקי נפלה גרסת הטורבו, שבתנאי המבחן הוכיחה את עצמה. אומנם המומנט אינו עוקר אישונים כפי שמרמז המפרט, אולם הוא חזק, מטפס היטב בסל"ד ומעיף את המכונית למהירויות באמת גבוהות ללא מאמץ מורגש, כמעט ברגיעה. 7.1 שניות למאה אומרים הנתונים, קשה להרגיש. אולי תחושת הרגיעה מגיעה מהתיבה האוטומטית (6 הילוכים) המכוילת לחסכון בדלק. אבל מהירויות כפולות מאלו החוקיות בישראל הושגו ללא כל מאמץ, ללא קפצוצים או רעשים המחייבים אזכור. ההגה הפתיע אותי לטובה לעומת זה בו נהגתי בישראל, וגם החרטום לא התנדנד כשנלחץ קצת בפניות. למחרת, על המסלול, נהגתי שוב על אותה גרסה עם אותו המנוע ושם ניתן היה להתרשם שוב מיכולת פנייה טובה, בלמים שהפגינו עמידות טובה להתעללות (למרות שהעלו ריחות מחאה חריפים) ומתלים ששלטו היטב במאסה. לצערי, לא ניתן לי כלל לבחון את המנוע האטמוספרי (2.4 ליטר), ולכן גם לא אדווח עליו כאן.
צילום: דני, יצרן
האופטימה על המסלול. מנוע הטורבו חזק

אל תעצרו את הנשימה
סה"כ, אהבתי מאוד את המכונית עם המנוע המוגדש. זו מכונית יפה, אלגנטית, חזקה ובעלת יכולת. החדשה הרעה היא שכלל לא בטוח שתיובא לישראל. מקיה ישראל נמסר שההחלטה אם להביא לארץ, בנוסף למונע ה-2.0 ליטר הלא מרשים במיוחד, גם את אחד משני המנועים החדשים והחזקים יותר (או שניהם), טרם התקבלה. זה תלוי מן הסתם ביכולת המיקוח של אנשי היבואן ובמחיר אותו הם יכולים לקבל מהחברה – וכנגזרת מכך את המחיר בו תוצע לציבור בישראל. כך או כך, המכונית המחודשת אמורה להגיע לארץ בערך בפברואר של השנה הבאה.