מרצדס E קלאס
לפני כמה שנים ניהלתי מו"מ מול איש מכירות בחברת ליסינג לגבי קנייה של רכב לקרוב משפחה. אחרי דין ודברים הוא שאל אותי, "מה מונע מאיתנו לסגור את העסקה?". אמרתי לו שזה די פשוט, המחיר לא תחרותי. "המחיר?" התפלא איש המכירות – "אל תדאג, זה לא מה שימנע מאיתנו לסגור עסקה". באופן לא ממש מפתיע, העסקה לא נסגרה, אבל התשובה שלו הצחיקה אותי, כאילו המחיר הוא משהו שולי לחלוטין.
נזכרתי באותו איש מכירות כאשר סיימתי את המבחן של מרצדס E קלאס, נסיעה שהזכירה לי שמה שעומד ביני לבין מכונית סלון חדישה ומשובחת זה רק דבר אחד – המחיר.
עושה רושם
הבן שלי היה נחרץ כאשר הגעתי לאסוף אותו מהגן עם ה-E400, ופסק מידית – "וואוו!" (הגננות שלו בטח כבר מזמן חושבות שאני סוחר סמים/חבר בארגון פשע לפי המכוניות שהן רואות). תאלצו להאמין לי שה-E הזו נראית עוד יותר טוב במציאות מאשר בתמונות הנאות של אלגזי. משהו מהרושם לא מצליח לעבור לגמרי כמו במפגש פנים אל כוכב. לדעתי ה-E הזו נראית מצוין, גם בצבע הצנוע הזה, כאשר קשה להגיד מה בדיוק גורם לה להיראות טוב יותר מהדור טרום העדכון. האם אלו הפנסים החדשים? אולי הנגיעות בצדדים? ואולי הכול ביחד.
צילום: שחר אלגזי
ניראת טוב מהדור הקודם
558,000 שקלים הוא מחירה של ה-E400, ובניגוד לסטיגמה הקלאסית על מכוניות היוקרה מגרמניה, רשימת האבזור הסטנדרטי שלה ארוכה. למעשה, מרבית הגרסאות של המרצדס הזו מאובזרות בעושר מג'אנט ועד גג שמש. ה-400 שלנו מתהדרת גם בפנסי כל-לד (חריגים בקטגוריה הזו, ובכלל) עם תאורת יום מרשימה במיוחד, בתא מטען נפתח ונסגר חשמלית, כניסה והתנעה ללא מפתח, מערכת חניה אקטיבית, קישוריות בלוטות' ומושבי עור עם כוונון חשמלי ועוד. צד הבטיחות מציע מערכת למניעת התנגשות, מערכת לאיתור רכב בשטח המת במראות, בקרת שיוט אקטיבית, ומערכת הבודקת את עייפות הנהג. כמובן שיש מה להוסיף, אם תרצו, אבל הסטנדרט רחוק מלהיות בסיסי.
תא הנוסעים מציע עיצוב קלאסי, וקשה שלא להתרשם מהאיכות. ריפודי העור תפורים למופת, שילובי הצבעים נכונים, תאורת הלד העדינה בלילה נעימה, והתא הזה הוא מקום שלא תרצו לצאת ממנו. המרווח מצוין בכל המדדים, אבל המושב היה יכול לרדת קצת יותר נמוך, והוא פונה יותר לרחבים מאשר לצנומים. מוזרות מסוימת נרשמת בתא שנמצא מתחת למושבים הקדמיים, שבולט קדימה והפריע גם לנהגים וגם לנוסעים. כמובן שהכול מתכוונן חשמלית (כולל משענת הראש) ובקלות. המושב האחורי ממשיך את הקו החיובי ומציע מרווח טוב לרגליים וגם לראש, אבל מתאים יותר לזוג ופחות לשלושה. תא המטען גדול, והפתיחה/סגירה החשמלית נוחה. ובכל זאת תלונה קטנה לסיום – הצג המרכזי השולט במערכות השונות מעט קטן.
צילום: שחר אלגזי
ה-E400 ממלאת חור שהיה בהיצע של ה-E בין ה-350 ל-500, ועם מנוע מוגדש בנפח 3.0 ליטר היא מתייצבת בדיוק מול ה-535 של ב.מ.וו וה A6 המוגדשת (3.0 ליטר) של אודי. מדובר במנוע V6 כפול מגדשים (טורבו), ובאופן לא ממש מפתיע, הוא בסימן "יותר" משתי המתחרות שהוזכרו, עם 333 כ"ס וכמעט 49 קג"מ ב-1400-4000 סל"ד. המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 7 הילוכים (בעתיד צפויה תיבת 9 הילוכים). ביצועים? על הנייר, ה-400 היא הזריזה בשלישיה הגרמנית עם 5.3 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש בדרך ל-250 קמ"ש מוגבלים. כמובן שלא שוכחים את צריכת הדלק, ויש מערכת עצור-סע (המנוע עומד בתקן יורו 6). ואיך זה נוסע? מצוין. המנוע חזק, ומתחזק ככל שעולה הסל"ד, עם צליל נחמד (שיכל להיות חזק יותר) ושפע של כוח זמין. התיבה עובדת חלק ונעים ברוב הזמן, אבל לפעמים תגובותיה איטיות. יש לנהג בחירה בין מצב 'חסכוני' ל'ספורט', וההבדל מורגש. במצב החסכוני היא יכולה להרגיש קצת מנומנמת, אבל עם בחירה במצב הספורט הכול נפתר. למרות הקצב המאוד זריז שנדרש ממנה, ה-400 צרכה 7.8 ק"מ לליטר בממוצע במבחן, ובשיוט רשמה 13.3 ק"מ לליטר.
צילום: שחר אלגזי
V6 כפול מגדשים בנפח 3.0 ליטר, 333 כ"ס ו-48.9 קג"מ
מאזניים
ה-E400 שוקלת 1785 ק"ג, שזה פחות או יותר המשקל המקובל בקטגוריה, ועדיין זה הרבה. כמובן שהמנוע המגודל מזיז אותה בלי בעיה, אבל יש תחושה של נהיגה ברכב גדול וכבד. הרושם הראשוני בכביש מפותל, בעיקר אם הסלילה לא איכותית, הוא של מתלים רכים מדי לאוטו חזק כזה. האוטו זז יותר מדי, כאילו הולך לאיבוד כאשר נוהגים מהר – ועם המנוע הזה, 'מהר' זה משהו שמגיע מאוד בקלות... ההגה מציע משקל סביר במרבים המקרים, אבל לפעמים משנה משקל באופן מוזר בתוך הפניה. בנוסף, בשיוט אפשר להרגיש את מערכת שמירת הנתיב עובדת מדי פעם, ומזיזה את ההגה. תחושה מוזרה. כאשר הכביש איכותי יותר, ה-E כבר מרגישה טוב יותר. המתלים פחות מפריעים, האחיזה גבוהה ואפשר לנהוג מאוד מהר. צריך הפניית הגה גדולה מהמצופה כדי לשכנע אותה להיכנס לתוך הפניה, אבל היא משתכנעת וצוללת לתוך הפניה במהירות. היא עדיין קצת מנותקת, אבל טובה מבעבר והמנוע החדש נהדר. יש אפשרות לתפעול ידני של התיבה מההגה, אבל מצב הספורט עובד יפה, ואפילו בתנאים כאלו פשוט לא מצאנו בכך צורך.
ה-E שלנו הגיעה עם חישוקי 18 אינץ' שעטו צמיגי 245/40 מגודלים. אלו גובים מחיר בנוחות – מחוץ לעיר היא הייתה טובה, אבל קצת פחות רגועה מהמצופה, מעבירה שיבושים בינוניים וקטנים בתדר חלש אבל מורגש. השיבושים הגדולים גרמו לה לתזוזה גדולה על המתלים, אבל עדיין (גם אם רק בקושי למכונית כזו) בגבולות הסביר. בעיר המצב היה דומה – טובה, אבל קצת פחות מהמצופה על שיבושים קטנים ובליטות גדולות בכביש. אבל בכבישים סבירים ומעלה היא מספקת איכות נסיעה מצוינת, עם שיוט נעים ושקט בתא הנוסעים האיכותי, כיסוי מרחקים הופכת להיות משימה קלה ונעימה.
צילום: שחר אלגזי
טובה יותר
מרצדס שייפו את מרבית הפינות החדות שהפריעו לנו ב-E. יחידת ההנעה ב-400 נהדרת, העיצוב נכון ורשימת האבזור ארוכה במיוחד. כן, היא לא זולה – אבל אם מתחשבים באבזור העשיר, פער המחיר מול המתחרות מצטמצם ואף נעלם. למרות השיפור, הצד הדינאמי נשאר עדיין בחוסר מסוים, במיוחד בכביש לא איכותי, אבל לא רק. גם נוחות הנסיעה יכלה להיות טובה יותר – היא טובה, אפילו טובה מאוד, אבל לא מצטיינת. ועדיין, יש לה כמה אסים מאוד חזקים בשרוול, כך שאם המחיר הוא לא מה שמפריד בין ה-E הזו לחניה שלכם, היא בהחלט שווה בדיקה.
מרצדס E קלאס - מתיחת פנים